חיפוש

הנחה של 40 אחוז בטיפול הראשון לחברי איילות

IMG-20141021-WA0000 1


Strict Standards: Only variables should be assigned by reference in /home/ayalot/public_html/plugins/content/articlepxfontsize_j16/articlepxfontsize_j16.php on line 181

מרתון עידוד

גודל טקסט

19.4.2012

מאת דורון רז

אחי ואבי כותבים הרבה על החוויות המרתוניות שלהם. היום החלטתי גם אני לכתוב על הצד השני שמעודד, מחזק, מחכה בדפיקות לב בתחנות העידוד המיועדות במהלך המי-יודע-כמה שעות שהמשוגעים האלה רצים, באדרנלין ובטירוף הזה.

 

היום התקיים מרתון תל אביב (הסיפור נכתב ביום המרתון). אבי מקרית ביאליק, שהיא אמנם עיר קטנה, אבל דמיינו קיבוצניק ארצישראלי של פעם, מגיע לעיר הגדולה.

אני ביתו התל אביבית, זאת מהבועה, כמו שנוהג אחי הגדול לכנות אותי. רציתי לעשות לוwelcome  מגניב ו-cool  כמו שרק ת"א יכולה וליצור לקיבוצניק חוויה אורבנית תוססת.

לווירוס הריצות שלו ושל אחי נדבקו הפעם גם אימי, שעד כה הייתה גם היא חזקה מאד בצד העידוד, (אם לדייק "גורו העידוד" של כולנו) ובת דודתי, ושתיהן החליטו יחד לרוץ את מקצה ה- 10 ק"מ.

זה הוסיף אקסטרה התרגשות ואקסטרה יעילות וארגון מצד המעודדים, תכונה שלא כל כך מאפיינת אותי ואת בן זוגי שיבדל לחיים ארוכים, כי בנוסף ל"אלה מהבועה" נוהגים לכנות אותנו גם ה"מעופפים", ה"אסטרונאוטים" וגם אלה שלא כל כך מדייקים בזמנים (אבל זו אחריותו המלאה של בן זוגי שגדל במקסיקו ששם השעון הוא רק הצעה, קישוט על הקיר… זהו נושא רגיש, לפעם אחרת).

רפי רז במרוץ יקב טוליפ

תמונת אכיון. רפי על קו הסיום במקצה חצי המרתון של מרוץ יקב טוליפ

 

ובכן, כבר מאתמול נאלצנו להיכנס ל"משמעת המרתון" לאחר שהבטחנו למשתתפים (אבי, אימי ובת דודתי היקרה) שנכין להם ארוחת פסטה של היום שלפני.

וכך אנחנו, שבדרך כלל לא חוזרים הביתה לפני 23:00 ואוכלים בעמידה במטבח, מצאנו את עצמנו אוכלים ארוחה מסודרת בשעה 18:00. בנוסף להתרגשות, העיבה באוויר פציעה קלה של אבי ברגל ונפיחות שהביאה עימה פחד קל, שהיום כבר אפשר לדבר עליו, וגרמה לחששות של כולנו (בלב בשקט) לקראת היום שאחרי. כך שבנוסף להיותנו בשלנים, דייקנים ויעילים, פתחתי את מיטת הטיפולים המאובקת שלי ועשיתי לאבי טיפול אחרי 3 שנים שלא נגעתי בתחום.

לאחר הארוחה התרוצצנו ביפו לאסוף שני זוגות אופניים כדי שנוכל מחר להיות זמינים וקלילים ולפדל בעיר בין תחנות העידוד. דבר זה בפני עצמו היה מאתגר בעוד אני עם בעיית ברכיים קלילה ובן זוגי עם בעיית התמכרות לסיגריות וישיבה ממושכות יום יומית אל מול תוכנת הפוטושופ – אנחנו לא בדיוק בכושר שיא.

הלכנו לישון נרגשים ומאושרים בסביבות 02:00 בלילה, בכל זאת יש דברים שגם מרתון לא יכול לשנות ובעצם התעוררנו כעבור שעתיים כי הזיזו את השעון וצריך כמובן להוציא את הכלבים.

רפי במרתון טבריה

תמונת ארכיון. רפי על קו הסיום במרתון טבריה

 

ניסינו להיות דייקנים ומהירים ובעזרת האופניים היפואיות שליקטנו פרצנו אל העיר לבושים בחולצות מהמרתון הראשון של הבנים שקושטו מחדש לקראת ת"א. פידלנו במהירות המרבית שלנו לכיוון קו הזינוק, הגענו ממש בספירה לאחור, טיפסנו על גדרות וקוביות בטון אך לא הצלחנו למצוא את אבי בתוך ים הרצים, בשנייה האחרונה ראיתי אותו ואת אימי בצד השני, בשאגת אריה שאגתי – אבא!!! אך קולי נבלע בין קולות הרמקול והמוזיקה, והוא יצא לדרך. איזה אכזבה. אהה, אין זמן להתאכזב, צריך לפדל עד לרוטשילד להספיק לראות אותו. פידלנו והתנשפנו ושם בפינת רוטשילד-אלנבי אבי הגיע לעיר הגדולה, צרחות וכיפכופים והאדרנלין מתחיל למלא את הגוף, כן גם של המעודדים.

המשכנו לפדל במעלה רוטשילד, מצאנו נקודה ליד הקפה בשדרה (נקודה מתוכננת מראש שבה יעבור אבי פעמיים ואימי ובת דודתי גם כן). התמקמנו, הוצאנו שלטים, ניירות  קרפ, כוס קפה הפוך סויה, אמריקנו ומיץ תפוזים סחוט במקום ואנחנו חוזרים לעצמנו ומוכנים לקרב.

"בראבו", "כל הכבוד", "בוקר טוב תל אביב", "ברוכים הבאים" ….. קולות יוצאים מאיתנו, קפיצות וצרחות, האדרנלין משתלט, הצמרמורות המוכרות למראה הרצים,  רצים מבוגרים, חבורות של חברים, זוגות, יחידים ובכלל כל אלה שבוחרים לצאת למסע הפיזי נפשי רוחני הזה וההרגשה כאילו ניתן לחוש ליד כל רץ את הסיפור שלו, מה הביא אותו לרוץ, מה המניע שלו, מודע או לא מודע. כל אלה גורמים לנו לצרוח חזק יותר.

"יאללה! איזה תותחים! מלך! מלכה! אין עליכם!"

ואז אנחנו קולטים שאנחנו לבד. שבע וחצי בבוקר, שזה בעצם שש וחצי, רוטשילד ריקה, המרפסות והחלונות סגורים, התל אביבים ישנים, הבועה עוד לא התעוררה ואנחנו צועקים למרפסות "קומו תעודדו", אך המרפסות אינן עונות. עניין זה מגביר את תחושת האחריות שאין ברירה וצריך לעודד 20 אלף איש לבד. אין ברירה, חוזרים לצעוק, לשאוג, לשלוח חיוכים, מחיאות כפיים.

והנה שוב אבא עובר, נראה טוב חיוני וחייכן. ובכן זהו רק הק"מ השביעי, יש לפניו רק עוד 35!

בינתיים אנו מתקשרים לעידן חברנו הטוב שגר קרוב לעמדה. אחרי ארבעה צלצולים הוא מצליח לענות, אנחנו מזעיקים אותו ומסבירים שאין ברירה צריך עוד כוחות עידוד כמו בצבא. ואכן הוא מתייצב. בזמן הזה מתייצבים גם איה שאשו והילדים, חברים טובים, מצוידים בשלטים מצטרפים לעמדה ומתחילים לצעוק. הילדים המומים, נשלפו מהמיטה.

רפי (מימין עם גופיה כחולה) במרתון תל-אביב

 

לאט לאט נקודות כתומות מתחילות להציף את רוטשילד ואנחנו מצפים לאימי ובת דודתי בצרחות, וכשהן מגיעות חיבוקים ונשיקות "מלכות " "תותחיות" והנה גם הצד הנשי הצטרף רשמית  לשגעת הריצות.

משם אנחנו מפדלים בטירוף (הפעם בירידה) לעבר קו הסיום של הבנות. גם שם נעמדנו בצד ההפוך לשיר, אשתו של אחי והעגלה שלה ובתוכה מיכל נכדה של שניים מהרצים, עוד כוח עידוד רציני כך שהבנות הביטו לצד השני ולא ראו אותנו בקו הסיום.

דרך הגדרות הגבוהים המפרידים בין הרצים למעודדים אנחנו מברכים את הרצות המתנשפות והאדומות והופ מפדלים שוב פנימה לת"א לפינת פרישמן-דיזינגוף לעודד את אבא בק"מ ה- 37 שלו, 30  ק"מ אחרי הפעם הקודמת. שם אנחנו פוגשים את המרתוניסטים לקראת הסוף מזיעים זיעה מלוחה לבנה, רגליהם קשות כרגלי פינוקיו, אדומים ומזיעים, אנחנו צועקים "רגליים שמחות" "חיוך על הפנים", אך מרגישים שלריכוז הזן שבו הם נמצאים המילה שמחה לא ממש מוכרת ברגעים אלה.

אבא מגיע, ממלמל שלא פשוט לו ואנחנו רצים איתו, מצלמים וצורחים, משבחים, מפארים ומהללים (לקראת הפסח הקרב). מודיעים לאחי, גיסו והילדים (נכדיו של אבי) על האופניים שהיו אחראים על הגזרה הצפונית בעיר (ביחד עם פיטר חבר של ההורים) שהוא בדרך אליהם והם חוברים אליו עם האופניים והילדים והמשרוקיות לסוף המרתון בטיילת. שם גם אני ובן זוגי חוברים אליהם, אבי בכוחותיו האחרונים מאיץ בעקבות ה-"אתה יכול לתת כל מה שיש לך עכשיו" של אחי ואחרי התאוששות מנפילה קטנה שקרתה לו אחרי שאמרתי לו לעלות על שביל האופניים, צעד גבוהה שמסתבר לא היה קל בשלב הזה ל"רגליו השמחות של אבי", ורגשות אשמה שמלווים אותי עד לכתיבת שורות אלה. הוא מאיץ אל קו הסיום ששם מחכים הארבלים, שיר ומיכי והחברים.

הוא סיים. איזו הקלה. נפילת מתח. התרוקנות. כן כן, גם של המעודדים.

מתאחדים כולם על הדשא, הוא מגיע, קרוע ועייף אך עם חיוך פנימי שעם השעות שאחרי נגלה יותר ויותר גם בתוך פניו הרציניות של אבי.

מורידים לו נעליים, ידיים קטנות של נכדים מעסות את השרירים, רגל נפוחה מתגלה מבעד לגרב, אולי סדק קטן, נקווה לטוב. תמר, בננה, מים, חלבונים, שמש בעיניים, חוויות, הערצה, מוסיקה, ים, דשא, ת"א, עייפות.

רפי ודורון עייפים אך מרוצים (מעניין מי עייף יותר…)

מפדלים בחזרה. בן זוגי לקחת את האוטו להביא את אבי ואותי לחומוס שמתחת לבית לארגן לכולם חווית שישי יפואית אורגינאלית. ואז הרצים עומדים בפני האתגר האחרון – עליית ארבע קומות ברגל לגג היפואי שלי ללא מעלית. אבי סוחב את רגליו וכך גם שאר המשפחה, דווקא אימי ובת דודתי מרחפות בקלילות.

כולנו במרפסת השמשית, פיתות עם חומוס, קרח ברגל, לחיים אדומות, נעלי ספורט זרוקות מפוזרות, נכדים צוהלים, מדליה, גאווה, כבוד, כוח רצון, אדרנלין, משפחתיות.

המרתונים האלה נוגעים בכל כך הרבה דברים וכיוונים רגשות ותחושות, איזה כיף להיות חלק מזה.

תודה לאבי אחי אמי ובת דודתי שהבאתם את זה עלינו.

נתראה בהמשך, יש לי תחושה שלא בתל אביב, אלא למרגלות הרי ירושלים או לצידי הכינרת. העירוניות הזו הייתה קצת צפופה עלינו. איפה שזה לא יהיה העיקר ביחד – ועכשיו לחזור לבועה, שנת צהריים, כוס יין, סרט …. עד למרתון הבא שינפץ את הבועה.

אהבה

דורון

עידכונים שוטפים

נוספו סירטונים חדשים בדף הוידאו 

 

 

הועלתה תוכנית אימון לריצת המרתון.


הועלתה תוכנית אימון לאיש ברזל

 

התאמת האימונים אליכם תהיה על אחריותכם בלבד.

 

חברים יקרים

 

במשך למעלה מעשור , הייתה יפה מזור מזכירת המועדון.יחד עם בעלה , מוטי מזור שהיה יו"ר איילות ושאר בני המשפחה , הביאו את איילות למעמד של המועדון הגדול ביותר עם הישגים מפוארים בתחום הריצה והטריאתלון.

בשנים הראשונות , צמח המועדון ומנה כמה מאות חברים מכל רחבי הארץ ומכל הגילאים.לצערנו , בשנים האחרונות צנח משמעותית מספר החברים עקב סיבות שונות ומגוונות והנהלת המועדון נדרשה להיערך ולהתמודד עם מציאות זו בדרכים שונות.

הנטל הכלכלי של העסקת מזכירה , ולו גם במשרה חלקית , היה כבד מנשוא והיה ברור כי חייב להיעשות שינוי בנושא זה.כתוצאה מכך , החליט הועד המנהל של העמותות בשיתוף פעולה מלא ובהבנה מצד יפה על ביטול משרת המזכירה.

את עבודת המזכירות , יעשה ללא שכר ובעזרת חברי ההנהלה  יו"ר המועדון – מיכאל זיו לפחות עד שיהיה צורך והצדקה לחזור ולהעסיק מזכירה בהיקף משרה כלשהו.

בשם כל חברי איילות , הועד המנהל ובשמי , שלוחה תודתנו והערכתנו על מסירות ללא גבול , רצון לתת וכל זאת באווירה נעימה , רגועה תוך טיפול מסור בכל חבר ובכל בעיה.

תודה יפה ובהצלחה בכל אשר תעשי

להלן אמצעי הקשר החדשים

טלפון – מיכאל זיו 0505353937

פקס-077-3298580

מייל – [email protected]

 

 

מועדון איילות שמח להודיע על שיתוף פעולה עם קבוצת אלתרמנס על ידי הקמת עמותה משותפת אשר תפעל בהתאם למטרות ועדת לובצקי לחלוקת תמיכות לאיגודי ספורט ולאגודות.

 

הטבות לשנת 2014,


כל חבר איילות יקבל חולצה שרוול ארוך/גופיה ,לפי בחירתו.נא לפנות אליי במייל( [email protected] )ולכתוב מה העדיפות ומהי המידה הנדרשת.


ישנן גם לנשים חולצות שרוול ארוך.


קיימות כמה אפשרויות חלוקה (לאחר שתעבירו לי במייל את העדיף לכם ) :


איזור הצפון בתיאום עם צביקה פישמן – טל' : 050-6267507


איזור המרכז בתיאום איתי.


איזור באר שבע בתיאום עם מיכאל זיו – טל' : 0505-353937


ישנה גם אפשרות למשלוח בדואר.


אנו במשא ומתן לגבי מכירת נעליים בהנחה ועוד הטבות נוספות.


זאת כמובן ,בנוסף להנחות שחברי איילות מקבלים במירוצים לאורך כל השנה.


עוד בתכנון ,מחנות אימונים משותפים לחברים.


בהצלחה ובבריאות טובה לכולם !

 

נפתחה קבוצת ריצה חינמית לחברי מועדון איילות, מוזמנים גם אורחים.

האימונים יהיו פעמים בשבוע בשעות הבוקר.

מקום המפגש בחניון של קפה ארומה במתחם מול זכרון.

שעות הפעילות:

ביום שני בשעה 06:15 בבוקר.

ביום שישי בשעה 06:15 בבוקר.

האימונים ביום שני יהיו אימוני איכות ונרוץ בהם בשבילי ברכות הדגים.

האימונים ביום שישי יהיו ריצות חצי ארוכה וארוכה יתקיימו אף הם בברכות הדגים בתוספת עליות.

מאמן צבי פישמן, נא לאשר הגעה טלפונית.

 

 

 לכתבות וחומר ישן ניתן להיכנס ללינק ארכיון הנמצא בקטגוריות.

 

ניתן להירשם למועדון איילות בלינק למעלה רישום לאיילות

 

קיים שיתוף פעולה בין המאמן המנטאלי בעל הסמכה, אסף לב למועדון איילות, חברי המועדון יזכו להנחה משמעותית. www.asaflev.co.il

איילות | אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים