חיפוש

הנחה של 40 אחוז בטיפול הראשון לחברי איילות

IMG-20141021-WA0000 1

מרתון אומסק- רוסיה, מרכז סיביר

17.8.09


מאת אלכס ליברמן

 

מרתון אומסק, 2009, התקיים ב- 1.8.09, אך מבחינתי המחשבות החלו להתגבש כבר בתחילת 2008. בזמן ההכנות למרתון טבריה, 2008, ארבעה שבועות לפני התחרות נפלתי ונפצעתי.


כמעט מיד הבנתי שלמרתון טבריה אני לא אגיע והתחלתי לחפש "פיצוי". בהתחלה חשבתי לרוץ בקפריסין או אחד המרתונים של גרמניה, אך הפציעה נמשכה ונמשכה… בסוף שקלתי כבר את סוף הקיץ/ תחילת הסתיו ואז בחנתי את האפשרות של אומסק. לבסוף יצאתי מהפציעה רק לקראת האימונים המכוונים של טבריה 2009, אך הרעיון של אומסק היכה שורש במוחי השרוט.
על מנת שהחיים לא ייראו לי קלים מדי או מאיזו שהיא סיבה אחרת, שבועיים לפני טבריה חטפתי דלקת סינוסים, אך לפחות הייתי על הרגליים ובטבריה רצתי את המרתון הראשון שלי מאז שנת 1990. התוצאה הייתה סבירה למצבי: 3:48:50 שע'. לא אגלה לכם נסתרות, ברור שאחת המחשבות היא על המרתון הבא וזה לא משנה אם השברים עדיין כואבים וכל חלק בגוף מתחנן למנוחה (לא יודע איך זה אצל דרקוני הריצה כמו צביקה פישמן, ציון נגר ודומיהם אך לי יוצא ברגעים האלה לגלות איברים חדשים בגוף והם כולם כואבים כואבים…). בכל אופן התחלתי מסגרת אימונים עדיין לא מכוונים לקראת אומסק.


את האימונים המכוונים התחלתי 12 שבועות לפני כן. ייתכן שזה היה מאוחר מדי. בכל אופן במרוץ גזר התייעצתי לגבי התוכנית עם אחד המאמנים הטובים שלנו לצורך העניין, נקרא לו ד.ל. היה מעניין לראות איך החבר'ה שתחילה פשוט עברו בסביבה נשאבו לדיון בעניין התוכנית.


התוכנית כללה טיפוס ל- 130 אם איכויות פעם בשבוע. המרחק המרבי חלקי התוכנית היה צריך להיות 37 ק"מ.
עכשיו קשה להאמין בזה אך הטמפרטורה בתחילת הקיץ הייתה סבירה והאימונים זרמו היטב.


אולם גם ההסתגלות לחום הייתה ברמה נמוכה ולכן את אחת הריצות של 26 ק"מ ביצעתי על מסילה. לפני שנתיים אחת החברות בפורום סיפרה איך היא רצה 36 ק"מ על מסילה. איך היא עשתה את זה אני לא יודע, אך כעת אני משתחווה לה ומוכן לנשק את נעליה (אני יודע מהו הריח הטיפוסי של נעלי הריצה שלנו). אחרי הריצה המסילה עמדה באמצע שלולית של זיעה בשילוב ריח שהוא קרוב לניחוח של הנעל הנידונה סכנת הגירושים שרובצת על כל רץ לא יודע איך זה אצל הרצות) נהייתה מוחשית יותר וכשירדתי מההליכון הייתי מופתע לגלות שאם מזיזים את הרגליים אז זזים.


בסוף השבוע של ה- 130 ק"מ, בסוף אימון אינטרוואלים בשלב של ריצת השחרור דרכתי על אבן ונקעתי את קרסול שמאל. ברור שלמחרת לא רק שלא יכולתי לרוץ או ללכת, לא יכולתי גם לנהוג. דיכאון עמוק אילו 2 מילים חלשות אחרי שבוע של 0 קילומטר וביקורים אצל פיזויופרטיסט (דרך אגב מי שגר באזור המרכז ממליץ מאוד על בחור).


חזרתי לאימונים. בהתחלה מרחקים קצרים 15 ,16 ק"מ, אך באותו סופשבוע כבר רצתי את הארוכה השנייה תוך כדי כך שאני מרקד על הגבול הדק שבין אימון לנזק לקרסול. בבדיקות אולטרה סאונד שעשיתי שמעתי משהו כמו "אוי ואבוי" מתמשך מצד הבודקת, אך המרתון קרץ לי כבר ממרחק של 600 קילומטר (למעשה גם עכשיו בזמן כתיבת שורות אלה נשמרת נפיחות קלה באזור).


עם החזרה לאימונים פגשתי את הטמפרטורות האופייניות של הקיץ. את הריצות הארוכות בטמפרטורת רצח הזו- ארץ ישראלי מצויה. זמן ההתאוששות מהריצות הארוכות הוכפל או אפילו יותר מזה אך כפי שאנחנו יודעים עוד לא "נולד המניאק שיעצור את הזמן" או במילים אחרות הפז"מ דופק.


בשבוע הארוך האחרון החום ששרר היה מעל נקודת ההתכה של הגוף האנושי והלחות הייתה מעל ל- 100%. ברגע הזה לא העזתי לצאת לארוכה החוצה ושוב רצתי על המסילה 26 ק"מ. החלפתי בגדים והשלמתי בחוץ 16 ק"מ נוספים. הזמן בין סיום המסילה ליציאה היה קטן מ- 10 דק'.


בשבוע הראשון של הירידה בקילומטראז', יחד עם המשפחה נסענו לצימר ברמת הגולן. ברור שבשלב הזה כבר לא עצרתי את הריצות והריצות ברמה כבר נראו לי קלות. ובכלל הנופש הזה עבר בסימן הספורט: הבת הבכורה התכוננה לאליפות ישראל בשחייה, שבה היא אמנם לא לקחה פודיום, אך הגיעה למקום רביעי עם הפרש קטן מ- 0.1 שנייה. בעבודה שלי פורסם מנשר להקמת קבוצת ריצה, ובאחד הטיולים באזור פגשתי את אריה גמליאל. עם החזרה מהרמה המשכתי באימונים המשמרים עד אשר….

 

דיאטת פחמימות

 

דיאטת פחמימות קלאסית על שני חלקיה כבר לא שולטת בכיפה כמו שזה היה פעם אך אני אדם זקן ונשארתי נאמן לשיגעון שבשיגעון. שבוע לפני המרתון יצאתי בבוקר לריצת דילול בת 26 ק"מ. כפי שמחייבת התיאוריה- הרבה שתייה ללא משקה איזוטוני, ללא ג'לים, ובחוץ. להזכירכם קיץ. במהלך הריצה הקושי הלך ועלה והקצה הלך וירד. הביתה חזרתי על הגחון ואז התחיל הסיוט האמיתי: גבינה-עוף-ביצה. כבר ביום למחרת הרגשתי בחוסר שהלך והתגבר הריצות של ה- 8 ק"מ שליוו את השלב הזה דמו יותר לשמונה הק"מ האחרונים בריצות של 30 ק"מ.
בבוקר יום רביעי ה- 29.7 התארגנתי לריצה על המסילה, אך האחרונה לא שרדה את ההתעללות וסירבה להניע
לכן 3 שעות לפני הטיסה יצאתי החוצה לצהרי יום קיצי טיפוסי- 5 ק"מ בשדות קיבוץ עינת. לא יפתיע אתכם אם אגיד שהיה חם, לא נעים ושהפחמימות זה חלק חשוב בחיים. חזרתי הביתה עם הרגשת ריחוף ואז ארוחת הפחמימות הראשונה- אורז לבן. תוך כדי כך שאני מתקרב לסיום האוכל המונית בחוץ כבר צפרה. עליתי עליה בזמן שאני משלים את הלעיסות האחרונות .

הנסיעה


באומסק אין נמל תעופה בינלאומי, לכן אפשר להגיע אליה בטיסות רוסיות בינלאומיות או ברכבת. זמן נסיעה ברכבת מנמל תעופה מבינלאומי קרוב (נובו סיברסק) קצת יותר גדול מ- 24 שעות. טסתי לסן פטר בורג. שם החלפתי מטוס לטיסת פנים למוסקבה ולמחרת המשכתי לאומסק. רוסיה קיבלה אופי של מזג אוויר שאנחנו קוראים לו חורף- טמפרטורת אויר מתחת ל- 20 מעלות וגשם.


במטוסים אמנם הגישו ארוחה אך לחלוטין לא התחשבו בצרכים של מעמיסי הפחמימות. הנחתי שזה מה שיהיה ומראש הצטיידתי בחטיפי אנרגיה למסע.


בתי המלון באומסק חושבים שהם נמצאים במרכז אחד הערים הגדולות ומחיר חדר ללילה מתחיל מ- 110 דולר. אני שכרתי דירה בעלות של 150 דולר ל- 4 לילות. כשנכנסתי לדירה המחשבה הראשונה שלי הייתה "איך התרסקתי לחורבה הזאת", אך לדרישות המינימאליות של: מקלחת, מטבח ומיטה לישון, זה ענה.


אחרי שקניתי מצרכים שכבתי לישון. למחרת בבוקר ריצה אחרונה. טוב שלקחתי את בגדי החורף שלי: טייץ ארוך וגופיה ארוכה. טמפרטורת אוויר של 16 מעלות ללא גשם. בצהרי אותו יום הגיעה ההסעה שלקחה אותי לנקודת החלוקה של ערכות המשתתפים. היחס לאורחים מהעולם היה שונה לחלוטין מהיחס למקומיים. את המקומיים הריצו שתי וערב מפקיד לפקיד. אנחנו קיבלנו את כל ההערכה בצורה מיידית אצל פקידה שאפילו ידעה קצת אנגלית . המעמד הזה היה כרוך בפרידה מ- 50 יורו במזומן. מהסיבות השמורות עמם המארגנים אינם הסכימו לחייב כרטיסי אשראי בזמן רישום באינטרנט.


אזור ההתכנסות

 


בין אנשי העולם שהיו שם היה נעים לפגוש שלושה בוגרי טבריה וזוג מאלו שלא עמדו בקסמיו של מיודעינו, יובל עופר, ומתכוונים להתייצב ברחבת המלונות בשעה 9 בבוקר של ה7.1.2010, למה שאני מכנה- ראש השנה לרצים.
נוסף לאלו פגשתי גם רצים רוסיים שאני בקשר עמם כחלק מפרויקט של אירוח הדדי בינינו לבין הרצים הרוסיים ושנחל "הצלחה רבה" עד כדי כך שאף אחד אצלנו לא פנה ולא התעניין בעניין. לכל אחד מאלו הענקתי מתנה- גופיה צהובה של המועדון אשר רכשתי לפני שיצאתי למסע.


בבוקר המרוץ קמתי בשעה 5 ארוחת בוקר קלה ומתיחות. מבט במדחום הראה 16 מעלות ו… לדרך. הגעתי לנקודת האיסוף ברחבה הכנסייה שעה לפני הזינוק . אני מאלו שמסתפקים בחימום קל לפני התחרות.


התחרות כללה מקצה של גלגיליות למרחק המלא (אשר הוזנק חצי שעה לפנינו), מרוץ של 10 ק"מ, מרתון ומרוץ עממי של 5 ק"מ. את כל המרוצים בצורה מאוד לא נוחה הזניקו ביחד. סך הכל כ- 10,000 רצים. אני הצלחתי להתברג די בהתחלה. בסימון של הקילומטר הראשון GARMIN שלי הראה 1.3 ק"מ.

 

מספר דקות לפני הריצה

 


שניות לפני רגע הזינוק הכנסייה איבדה אותנו בצלצול פעמונים. מה שהפתיע אותי זה שלמרוץ הפתוח ל- 5 ק"מ התייצבה קבוצה מטעם הכנסייה.


את הריצה התחלתי בקצב של 4.40 דק' לק"מ, אך בלמתי בתחילת הקילומטר השלישי. אחרי 3 ק"מ ביצענו סיבוב של 180 מעלות ואחרי שחצינו גשר רצנו דרומה לאורך הנהר. הרווחים בן הרצים החלו להיפתח וכמו תמיד נוצרו דבוקות של רצים, חלקם עוקפים אותי ואני עוקף את האחרים. התייצבתי על קצב קצת מהיר של 4.50 ד' לק"מ. בתחילת הק"מ השביעי הגענו לתחנת השתייה הראשונה, הגישו בקבוק מים של חצי ליטר והמשכנו דרומה.


בסוף הק"מ העשירי קרוב לסימון של 10 הייתה עוד תחנה ושם גם לקחתי את הג'ל הראשון. אחרי סיבוב נוסף של 180 מעלות התחלנו לחזור תוך כדי כך שאנחנו שוב מבקרים בתחנות השתייה. בקילומטר ה- 17 כשחזרנו למרכז העיר החלו עליות. העליות כשלעצמן לא היו קשות אך לעומת הריצה על הטיילת הכמעט מפולסת הרגשנו בהבדל. בסימון שלה ק"מ ה- 20 חזרנו לרחבת הכנסייה וק"מ מאוחר יותר ניצבה תחנת שתייה שבה לקחתי את הג'ל השני. מיד אחרי תחנה זו העליות התעצמו והמרחקים בין הרצים גדלו. עד הסימון של הק"מ ה- 23 הייתה הסכמה בין ה- GARMIN לבין השלטים, כלומר השעון הראה 300 מ' נוספים שנוצרו בזינוק. בשלט של 24 נוספו עוד 100 מ'. המשכנו בעלייה אשר נבלמה רק בק"מ ה- 30. בחלק הזה של הריצה כלל הרבה סיבובים ופניות , אך כל הסיבובים והפניות נעשו ברדיוס גדול כך שלא האטו את הריצה.


בק"מ השלושים עם תחילת הירידות צרכתי את הג'ל השלישי- מה שאולי עזר, אך עהייפות התחילה להכריע אותי והקצב ירד עד 4.50 דק' לק"מ בהמשך עד 5.20 דק' לק"מ. במאות המטרים האחרונים הצלחתי לעקוף שני רצים שסימנתי אותם ורדפתי אחריהם במהלך שני הק"מ האחרונים.

 

רגע לפני קו הסיום

 


התוצאה הידנית שלי 3:36:06 שע' והתוצאה הרשמית 3:36:07 שע'. מרחק הגרמין: 42.9 ק"מ.


לכל אורך המסלול עמדו תושבים שעודדו אותנו בקריאות של כל הכבוד, עוד מאמץ אחד קטן, קדימה קדימה, לא לוותר וכ'ו . מה שמעניין שהקריאות מהסוג של "עוד מעט" החלו בק"מ השביעי.


כמות השוטרים והסדרנים לאורך המסלול הדהימו אותי כמו גם המפעילות. שלל הסדרנים שביד חזקה ובזרוע נטויה הורידו מהמסלול את המלווים, את הרצים, את הפיראטים ללא המספר ואפילו רץ אחד שחטאו היה בכך שהוא רץ ללא גופיה. בנקודת הסיום היה אוהל של הצוות הרפואי שלא נזקקתי לו ואוהל נוסף שבו יכלנו לשבת לשתות לאכול תפוזים ולהוריד את הצי'פ בצורה נוחה. את מדליית ההשתתפות קיבלנו תמורת השבת הצי'פ. את טקס הסיום המארגנים ערכו לפני הסגירה הרשמית של המסלול שנסגר אחרי 5 וחצי שע'.

 

מנוחת הלוחם בתום הריצה

 


תוכנית הנסיעה שלי כללה פרט למרתון, תחרות ריצה נוספת של 15 ק"מ במוסקבה שבוע אחרי.


הריצה הזאת היא חלק מליגה של שלושה מרוצים. בכל אחד מהריצות יש זוכה ויש זוכים בסך הכל. המרוץ שהשתתפתי בו נפל ב- 8-8-09- יום הספורטאי הלאומי.


בתחרות זו לא היה רישום באינטרנט והתייצבתי בוועדה המארגנת. שם תמורת 150 רוב"ל (15 שקל) קיבלתי מספר קרטון ואיחולי הצלחה. ביום המרוץ התייצבתי לזינוק שהאווירה ברחבה הייתה דומה להפליא למה שקורה אצלנו רק השפה שונה. אפילו הרצים היו דומים לחברים שאנחנו מכירים פה בייחד הטרוף בעיינים.


כל המסלול היה על הטיילת של הנהר. בק"מ ה- 6 הרגשתי כאב עז בשרירי רגל ימין אך לא ויתרתי ולמרות שהגוף לקח את שלו סיימתי בתוצאה יפה של 1:08:36 שע'. מרחק GARMIN: 15.03 ק"מ. גם המרוץ הזה לווה על ידי הרבה סדרנים ואנשי משטרה (תקציב המשטרה הוא לא חלק מתקציב המרוץ אלא משימה משטרתית כמו שיטור הכוונת תנועה וכו').


גם הפעם טקס הסיום היה לפני הסגירה הרשמית של המסלול.

 


המלצות


אם מישהו חושב לנסוע להתחרות ברוסיה, עדיף שהוא יסע עם דובר רוסית.

ברוסיה ישנם כ- 70 מרתונים וכ- 10 אולטרה מרתונים. מי שחושב להשתתף, רצוי שיברר קודם כיוון שרוב הריצות הן ריצות מאוד בעיתיות עם מעט משתתפים ורמת ארגון ירודה. מאוד ממליץ להיוועץ ברצים המקומיים.


ניפגש בראש השנה לרצים.

 

 

הדרך לקונה, הוואי, קשה קשה…

25.7.09


מאת צביקה פישמן

 

באוגוסט 2008 סיימתי את איש הברזל באנגליה, לא עמדתי בציפיות של עצמי והאכזבה הייתה רבה.
התחרות הייתה בתנאים קשים שלא התאימו למה שאני רגיל ושהתאמנתי אליו, האימונים היו מצוינים, הטסטים שהיו בדרך הצביעו על הכנות טובות ועמידה ביעדים, מגז האוויר בשרבורן מקום התחרות זכור לי משנת 2006, קיץ חם כפי שאני אוהב ומורגל מחודשי האימונים אצלנו, כל שבוע התחרות היה גשום וסוער כך גם ביום התחרות, חלום קונה נידחה לשנה הבאה.


התוכנית לשנת 2009 הייתה ללכת חזק על אוסטריה, מסלול מוכר משנים עברו, מהיר בשלושת התחומים. נרשמתי לאוסטריה.


בדרך בהכנות לישראמן, תחרות חשובה שכולנו צריכים לחזק וצריכים להשתתף, עשיתי את מרתון טבריה בתוצאה נחמדה של 3:04 שע' בלי הכנות מיוחדות ואת הישראמן האכזרי שהיה לנו בתנאי מזג האוויר החריגים. בישראמן קיבלתי מתנה, זכייה בכרטיס הרישום לאיש ברזל בקאנטקי (חתיכת מתנה). אחרי הישראמן החלטתי לעשות בנוסף עוד תחרות קצת יותר מאתגרת ונרשמתי גם לאיש ברזל בניס צרפת. אחרי הרישום שמתי לב שבין איש ברזל בניס לאוסטריה יש רק שבוע ימים.


החלטתי. הולך על זה כאשר את ניס אני לוקח כמטרה ואת אוסטריה לשם ההנאה בלי לחץ.

בחודש מרץ ביקש ממני ניר משוונג לקבל את איש ברזל רוט במקום קאנטקי, הסכמתי נראה שפוי יותר, זמן מנוחה של שבועיים וביטלתי את אוסטריה.


התאמנתי במרץ רב. המטרה לקחת את הסלוט לקונה, האימונים היו מעולים והלכו עפ"י התוכנית. שתי תחנות ביניים שאחת מהם הייתה חצי איש בעמק הירדן , אני מדויק להפליא, שבוע האימונים שלפני החצי ובלי הורדת אימונים נתנו תחרות של 5 שעות וקצת בזמן הכללי כמו לפני שנתיים שהתאמנתי לקונה.


תוכנית האימונים תוכננה עפ"י תוואי המסלול ההררי בניס, התאמנתי עם אופני הנג"ש שלי כל התקופה ועם גלגלים בעלי חתך צר שיתאימו לעליות, קסדה רגילה פתוחה ומאווררת; לא התפתיתי לפוזה, זיפים (ZIP) לא מתאימים, קסדת נג"ש לא מתאימה לתנאי התחרות. במחשבה נוספת לגבי התחרות בגרמניה אמרתי שציוד זה יתאים גם לשם, לא רציתי לסחוב יותר מידי ציוד.


אימוני האופניים בוצעו במהלך השבוע בשעה 04:30 השכמה (צריך להספיק גם להגיע לעבודה), אימוני הריצה נעשו בשעה 16:00 על מנת להרגיל את הגוף לרוץ את המרתון בחום של ניס.

אימוני סופ"ש היו משולבים אופניים וריצה והרגילו את הגוף לתנאי התחרות.


במהלך האימונים הרגשתי משובח, הגוף הגיב היטב, הרגשתי בטוח בעצמי וחזק מאוד, שמרתי רמת אימונים כל הזמן עד שבוע וחצי לפני התחרות, הורדתי קלות רציתי לשמור את עצמי מפוקס כל הזמן.


האימונים בשלושת שבועות השיא:


שחיה: לא התאמנתי. תרגלתי 4 פעמים בשבוע T.I


אופניים: 1500 ק"מ במחזור. הארוכה ביותר 170 ק"מ הכוללת עליות. משולבים ברכיבות אימונים עצימים.


ריצה: 250 ק"מ במחזור. הארוכה ביותר 30 ק"מ קצב 4:20-30 משולבים אימונים עצימים.


הגעה לניס ביום שישי, התארגנות מהירה, הרכבת האופניים ואני כבר מסובב רגלים לעבר האקספו ולנקודת הרישום. אקספו מדהים כרגיל, העיניים מתעייפות רק מלהביט. ענת והבנות מגיעות לאקספו לעזור באיסוף שקיות המשתתף וכמובן לשחרר קצת לחץ מהכיסים. באקספו יש אוהל רישום לתחרות אקוואטלון לנערים. נעם שמלאו לה 12 שנים ביום התחרות אינה מוותרת ורוצה להתחרות. הרישום קצת מסובך, צריך אישור ובדיקת רופא, מה לא עושים על מנת לרצות נערה מתבגרת. נעם רשומה מקבלת שקית משתתף, הלוואי עלינו שקית דומה.


הזינוק של האקוואטלון היה אחרי שאחרון השחיינים יצא מהים. בנות משפחת פישמן יודעות לספר שהתחרות הייתה מדהימה, הקהל היה הקהל של איש הברזל, שחו ורצו על אותו מסלול כאשר אלפים מעודדים והם רצים בתוך שרוול אנושי. ערב הפסטה היה באולם עצום בגודלו והיה מרשים ביותר, האירוע נמשך כשלוש שעות, הספונסרים דאגו לכיסאות מקרטון עם הלוגו שלהם.


על ארגון התחרות:


פשוט מרשים. איך ניתן לארגן תחרות עם כמות משתתפים רבה כל כך, עם המון דברים מסביב- דבר אדיר, סדר מופתי, ארגון שטח ההחלפה, תורים ארוכים של 200 מ,' מאות רוכבים עם האופניים עומדים בארבעה תורים. תוך פחות מ- 10 דקות אני כבר מניח את האופניים בעמדה, המארגנים הכינו צ'יפ מיוחד לאופניים שלא יגנבו אותם, בכניסה לשטח ההחלפה. הצ'יפ שמחובר לאופניים נסרק ואת הרוכב מצלמים מול האופניים לזיהוי, נכנסים מצד אחד ויוצאים מהצד השני, הכל מתוקתק.


כביש הריביירה בניס שבו אנו נרכב בחלקו הראשון ונרוץ את כל המרתון, שלטים ובהם בקשה לא להחנות ביום התחרות. ביום התחרות כך היה השטח היה סטרילי, סימונים טובים וברורים, סימונים בקונוסים שמפרדים בין אלה שרצים הלוך וחזור, פשוט מרשים.


מסלול השחייה: הים מטריף, הזכיר במקצת את אילת בקרירותם של המים ובשלותו. מסתכל ימינה- חוף ארוך ומדליק, שמאלה אותו דבר. המצופים מסודרים קצת מוזר ולא כפי שאנו רגילים קטע ראשון ארוך והסיבוב השני לופ קצר.


מסלול האופניים: פשוט פנטסטי, עליות בטירוף, עליות שכיף לטפס בהן, עליות שלא נגמרות, כמו שיש עליות יש גם ירידות טכניות בחלקן, ירידות עם סיבובים חדים מאוד, ברכיבה ראיתי 8 התרסקויות קשות ביותר.


מסלול הריצה: למי שאוהב לראות רצים כל הזמן ולדחוף חזק הוא מעולה ואני אהבתי אותו. רצים חמישיות מסלול לאורך הטיילת פשוט ריצה אדירה, כל מילה מיותרת.


הזינוק לתחרות: עמדתי בצד בלי שיפריעו לי לשחות. מה איכפת לי מהמרחק הארוך יותר שאשחה, החליפה תעשה את שאר העבודה. אני מנסה לשחות ולא כל כך מצליח, כאילו דב גריזילי מחבק אותי. מסביבי עשרות ידיים ורגליים בועטות וגוררים אותי לאן שאני לא רוצה, מנסה לצאת מהחיבוק הזה ולא מצליח, עוצר קצת בתנועות ומצליח לצאת סוף סוף מהקבוצה ולשחות רגוע וארוך, שוב אני מוצא את עצמי בתוך חבורת שחיינים ולא מצליח לצאת מתוכם ונגרר לכוון אחר, התברר שהם לא שוחים לכוון המצוף הענק לקראת הסיבוב. הים היה טוב אבל היו זרמים, האמת ממש נהניתי מהשחייה ולא סבלתי כמו תמיד, יצאתי מהמים בזמן שאני רגיל אליו- 82 דק' אבל לא עייף.


ההחלפה הייתה גרועה ביותר וערכה כ- 10 דק'. החליפה לא ירדה, גרבי הלחץ לא עלו, עליתי על האופניים, הקטע הראשון מהיר, התחלתי לדחוף חזק הרגשתי מעולה.


אחרי כשעה רכיבה מגיעים לשיפוע קצר ואכזרי, הוא מגיע במפתיע, הספקתי להוריד הילוכים ועברתי אותו היטב. בשיפוע זה נראו רוכבים הולכים ברגל עם האופניים, לא הצליחו לטפס בגלל שלא תזמנו את הכניסה לשיפוע זה נכון.


בקטעים הקשים והארוכים של העליות טיפסתי חזק מאוד, אני אוהב לטפס ויודע לטפס. פתאום בית אורן ונשר נראו לי מצחיקים, הייתי בטוח שאני חזק בעליות, קיבלתי מכה אחרי מכה. אומנם עברתי כמויות רבות של רוכבים שיצאו לפני מהמים אבל אלה שעברו אותי עברו מהר, חלקם טיפסו בפלטה ופשוט הבנתי מה זה לרכוב.


הקטע האחרון של הרכיבה היה לצאת מההרים והרכיבה בירידות והסיבובים הייתה אחת מחוויות הרכיבה המטריפות שהיו לי מעולם, פשוט טיסה בגובה נמוך. סיום הרכיבה הראה קצב של כמעט 30 קמ"ש ממוצע. המטרה הייתה לרדת את ה 6 שע'. הייתי מאוד קרוב לכך, ההחלפה לריצה הייתה טובה, הרגשתי רגליים קלילות. בהחלפה שמתי את שעון הגרמין על היד ואת הקצב במסך הגדול, שמרתי קצב מצוין ומתוכנן שמרתי קצב כמעט קבוע, המטרה הייתה ללכת על 3:15 שע' והיה לי את זה ברגליים. עד הק"מ ה- 28 הכל היה תקין, קצב מתוכן ונוח. התקלה כנראה התחילה בערך בק"מ ה- 25 כאשר לא יכולתי להתאפק יותר ושתיתי משקה איזוטוני מזעזע, עד אז שתיתי רק מים. המשקה האיזוטוני שחולק בתחרות היה מגעיל, בדקתי אותו יום לפני באקספו, לא התאפקתי ושתיתי אותו בתחנת ההזנה, הרגשתי צורך באיזוטוני, התחלתי להרגיש את הבטן עובדת לא טוב. לפתע בק"מ ה- 28 הרגשתי שאני צריך שירותים דחוף ביותר, הרגשה נוראית. בשנייה אחת נעצרתי כך במסלול הריצה באזור שדה התעופה לאורך הדשא ושחררתי כך לעיני כולם, אחת מהתחרות הצטרפה ממש לצידי וביצעה את אותה פעולה, אני יכול להישבע שכך היה, והמשכתי באותה שנייה כאילו לא קרה דבר.




שרוול אנושי בריצה

 


המשכתי לשמור על קצב הריצה הממוצע של 4:40 לק"מ. מפעם לפעם התקפי כווץ בבטן ושחרור מהיר ושוב חזרה לקצב הקבוע. הרגשתי מעולה בריצה למרות העצירות וכיפוף הברכיים בתנוחה מסוכנת. מה שדפק את הזמן היו העצירות לשחרר לחץ, זמן הריצה נגמר בממוצע קצת יותר מ- 3:30 שע'.




שער הסיום עם הפישמניות


הבנות שלי נעם ורוני חיכו לי בחצי הק"מ האחרון ורצו איתי למשפך הסיום, איזה תמונה מטרפת לסיום איש ברזל משובח.




בסיום בניס

 


בסיום התחרות, באזור השחרור והכיבוד נפגש עם החבר'ה הישראלים, חוויות, עיסוי, אוכל כיד המלך, הוצאת הציוד וחזרה למלון, אמבטיה קרה וחמה לסירוגין כחצי שעה, יש להם בצרפת מספיק מים.




הפישמנים מאושרים בניס

 


הליכה בחזרה לראות את המסיימים ואת הזיקוקים מספינה על הים, מחזה מרגש בפני עצמו. למחרת טקס הסיום באותו אולם ענק, טקס מרשים ביותר, אוכל בשפע, כולם הולכים עקום, מי היה מאמין שאנשים אלה אנשי ברזל.


טקס חלוקת הסלוטים להוואי. אני מקום 6, מתפלל שאלה שהגיעו לפני בתחרות לא יגיעו לטקס. מקום ראשון לא הגיע, מקום שני לא הגיע, הגוף שלי מתחיל להזיע. מקום שלישי קופץ ומאשר את הסלוט, אני אומר לעצמי כנראה שאני צריך להתאמן יותר חזק או אולי להיות אירופאי. העדפתי את הראשון, לא נורא אני עדיין צעיר ומביט קדימה לשנה הבאה. אני כבר רשום לאוסטריה מאתמול, כן שם יהיה יותר קשה כי צריך זמנים מאוד מהירים, כולי תקווה.


הדרך ממשיכה לכוון איש ברזל ברוט גרמניה, בדרך טיול משפחתי. אחרי יומיים נגמרה המנוחה למרות התוכנית לנוח שבוע ואז להתחיל אימונים קלים ושמירת טונוס. אבל מה לעשות שהאזור מטריף במסלולי ריצה ורכיבה, אי אפשר שלא לרכוב באזור מונקו ומנטון, גבול אטליה, או לא לרוץ בריביירה האיטלקית, או לא לרכוב לשחות ולרוץ באגם גארדה. אי אפשר בלי לטפס את הדולמיטים ולרוץ בעירה מורנו, אי אפשר שלא לרכוב, לרוץ ולשחות בקלגנפורט במסלול איש ברזל אוסטריה. וכך אני מתגלגל בכיף בדרכים.


איש ברזל רוט, ארגון מדהים הכל מתוקתק וכל מילה מיותרת.

מסלול השחייה מדורג בזינוקים שלו, משובח בשבילי האופניים טכני ומהיר עם קהל עצום בכל מקום. הריצה מסלול שבחלקו הגדול לא אהבתי כי קשה לעקוף בו, כורכר ודרך צרה.




שטח החלפה אופניים

 


הזינוק הלך מצוין אחלה שחיה וזמן כמו בצרפת. יוצא מהמים מרוצה מאוד. החלפה לא טובה- שוב החליפה לא יורדת טוב ושוב גרבי הלחץ לא עולים טוב. יוצא כעבור כ – 10 דק', מתחיל לסובב מהר מרגיש בסדר, כעבור כ- 10 דק' רכיבת הכנה וחימום מעלה לפלטה גדולה מתחיל לסובב, הרגליים לא סוחבות. חוזר לסיבובי רגליים בפלטה קטנה ושוב מעלה לפלטה גדולה, הרגליים לא סוחבות. הגוף לא רוצה לקבל מאמץ, מחשבות רעות חולפות בראשי, אבל לא – אני חזק בראש. כעבור שעה ויותר של רכיבה בסיבובי רגליים, עובר אותי יהודה, דיבור קצר ואני פולט לעברו שאני כבוי ולא מצליח להיכנס לתחרות.


כעבור זמן נוסף אני עוצר בצד, בודק אולי אני תפוס בברקסים, אך לא. מתקלף מהבגדים, מהבנדנה הטרמית וממעיל הרוח, זורק אותם הצידה. אוכל בננה, שני ג'לים, מרוקן בקבוק איזוטוני, משתין, נותן שאגה של חוסר אונים, עולה לאופניים ומתחיל לסובב. אלוהים שמע אותי – הגוף פתאום נכנס לעבודה, התחלתי לדחוף חזק כאילו שאין ריצה אח"כ. הגוף מגיב טוב לכל לחיצה, ככל שעובר הזמן כך הרגשתי טוב יותר. המשכתי ללחוץ, במיוחד שהשעון מראה שאני יכול לרדת את ה – 6 שע'. שרירי ארבעת הראשים שרפו, הכתפיים כאבו, אבל המשכתי ללחוץ ולא הרפתי. סיום האופניים – 5:47 שע'.




שרוול אנושי אדיר

 


אני מחליף לא כ"כ טוב, אבל לא חשוב נשאר לי רק עוד קצת – כך אני חושב לעצמי– יוצא בריצה משטח ההחלפה וצוחק. חשבתי שנשאר רק עוד קצת, אשתי ענת צועקת לי למה אתה צוחק? לא הצלחתי לענות כי צחקתי ועפתי קדימה.


הרגליים הגיבו טוב לכל שינוי קצב, הייתי מרוצה. שעון הגרמין מראה קצב 4:25 לק"מ. אני מיד מוריד ומרגיע, מדבר לעצמי, אומר לעצמי שאסור, אני עלול להישרף. קבעתי מטרת קצב לרדת מ- 3:40 שע' בריצה ונשבע שלא זז ממנה. חצי ראשון נוח לי מאד ואפילו קל מאד לא רגיל לרוץ כל כך לאט, הרגליים רוצות למהר. אני שולט בעצמי, בשמונת הק"מ האחרונים אני מברך את השכל ולא את הרגש, הצרות החלו…


השרירים מתחילים לקפוץ ורוצים להיתפס, אני מוריד קצב, נהיה טוב ושוב מנסה להגביר, אך השרירים רוצים לבגוד בי.


שני הק"מ האחרונים לא רצו להיגמר. אני שומע את הכרוז אבל משפך הסיום לא מגיע. בק"מ האחרון ישנה עליה קצרה וחדה, חשבתי שאני מטפס את העלייה של זכרון יעקב. לא ויתרתי ועליתי אותה בריצה. נועם ורוני חיכו לי עם 11 בלוני הליום ונכנסו איתי בריצה עד לקו הסיום.




11 בלונים – 11 שעות

 


המטרה הייתה לעשות 11 שע', ולכן היו 11 בלוני הליום. השעון מראה 11:03 ש', זמן סיום הריצה 3:38 שע'. דמעות של אושר עמדו בעיני. עוד תחרות מדהימה נגמרה, אבל מה עכשיו?


נחתתי בארץ באמצע השבוע, הרגשתי שלא מיציתי את עצמי, הרגשתי שדבר חסר.

החלטתי לעשות את טריאטלון המכביה. היה חשוב לי להשתתף, אמרתי לעצמי שהעיקר ההשתתפות. בכל זאת, עברו רק 4 ימים, עוד לא התאוששתי, הרגליים מלאות חומצות, הגוף עייף, אמרתי לאשתי, אני עושה קל-קל.

 

זינוק – אני לא יודע מה זה "קל". אני לא מכיר מי עושה תחרות "קל". לחצתי בשחייה, לחצתי באופניים ולחצתי בריצה. הרבה לא יצא, הגוף עבד, הדופק היה רגוע.


עכשיו אני כמה ימים בלי פעילות, ישן טוב, אוכל טוב, פתאום יש לי זמן פנוי ואני לא יודע מה לעשות בזמן הזה. שבוע של בטלה? ממש לא מתאים לי, אני כבר מכוון לתחרות הבאה בקרוב.


כיף שיש עם מי לשתף בחוויות המטורפות שלנו.

סיפור אישי מהתחלה למרתון תל אביב 2009

4.6.09


מאת חנן פילוסוף


אמנם זה קצת מאוחר לכתוב את חוויות המרתון לאחר חודש וחצי, אולם בכל זאת רציתי להביע את עצמי בסיפורי האישי.אתחיל את סיפורי באיך הגעתי לעולם הריצה ובסופו של דבר מרתון החוויות תל אביב.


את עולם הריצה גיליתי רק לפני כשנה בגיל 40- מאוחר יחסית. בשנה שעברה בחודש יולי 2008 מדריך הספיניג במכון הכושר הסב את צומת ליבי שמתקיים מרוץ ניקי בת"א.


יש לציין את העובדה שאני עוסק בספורט לא מהיום. בעבר הייתי שוחה בבריכה וב- 3 השנים האחרונות
מתאמן במכון כושר ובעיקר בספינינג, כך שפעילות גופנית ועיסוק בספורט לא היה חדש לי לגמרי.


רציתי להשתתף, לא ידעתי איך להתאמן, לא רצתי מעולם במרוץ. באופן כללי הוא אמר לי מה לעשות, איך לרוץ וכמה פעמים בשבוע לרוץ. סיימתי את המרוץ בתוצאה ממוצעת- 53 דקות. אני זוכר שלא ידעתי איפה ואיך קושרים את השבב של מדידת הזמן. ממש הייתי חסר ניסיון.


מאז התחלתי להשתתף במרוצים ולהתעניין בתחום. התאמנתי לבד בחוץ ובמכון כושר על מסלול ריצה. התחלתי לשפר את התוצאות שלי במרוצים. החלטי לבד פעם ראשונה להירשם לחצי-מרתון בית שאן, 2008. גם לתחרות זו התאמני לבד. השגתי תוצאה של 1:42 שע'. לאחר התחרות הזאת החלטי לקחת את כל העניין של הריצה באופן רציני. נרשמתי למועדון איילות בהמלצה של יפה מזור והתחלתי להתאמן בדצמבר 2008 תחת הדרכתו של צביקה פישמן.


עדין נשארתי בתוצאה של 45 דקות במרוץ (גבעת אולגה). רק לאחר מספר חודשים האימונים נשאו פרי- שיא של 42 דקות במרוץ סביון דקות ושיא אישי בחצי מרתון ירושלים: 1.32 שע'.


לאחר התוצאות שהשגתי, החלטי בשיתוף המאמן להשתתף במרתון ת"א למרות שהיה לי ברור שזה עדיין מוקדם מידי מאחר ועדיין אין לי ניסיון מספיק. החלטה לא קלה מאחר והזמן קצר לאימונים- פחות מ- 3 חודשים, אפילו שמאחורי 8 מרוצים או יותר ושני חצאי מרתון. עדיין אין לי את סרגל המאמצים הדרוש, אם כי הרגלי ריצה כן- 60 -70 ק"מ בשבוע.


התחלתי להתאמן. לא אפרט אודות האימונים כגון כמה רצתי, רק אציין שבניתי סרגל מאמצים, הסתגלות לריצות ארוכות 4-5 ריצות ארוכות של 28 ק"מ וריצה ארוכה אחת של 33 ק"מ גם 32. שאר האימונים הרגילים סמכתי על צביקה ונתתי לו את כל הקרדיט.


כמובן שהאימונים היו קשים. בחורף בגשם, בחום אבל לאורך כל הדרך עבדתי על עצמי באמצעות הקול שלי והחדרתי לעצמי במוח את התוצאה שאני רוצה לסיים בה את המרתון ע"י דמיון מודרך: 3.30 שע'. לא נשברתי באף אימון… אולי פעם אחת. לאורך כל אותה תקופה של האימונים היה שיתוף פעולה מלא שלי עם המאמן. האמנתי בעצמי וביכולות שלי.


ערב המרתון. באותו לילה חשנתי בת"א אצל חברים ולא יכולתי להירדם, התרגשתי. ישנתי מספר מועט של שעות, קמתי בבוקר מוקדם. הגעתי למתחם המרתון, ראיתי את כל המתאמנים באזור החימום ואת הרצים מתכוננים לקראת הזינוק. אותי זה ריגש וגם לאחר הזינוק המראה של נחיל הרצים ברחובות תל אביב.


התלתי לרוץ בקצב שיוט, הקצב שמוכר. לא פתחתי את הריצה בקצב המהיר. לאורך כל הריצה שמרתי
על קצב ריצה קבוע של 4.55-5:00. דק' לק"מ. הייתי רעננן לא הרגשתי עייפות רק מעצם העובדה שקמתי מוקדם בבוקר. התרכזתי בתוך עצמי, בגוף, בתנועה והזמן עבר במהירות. נתתי לק"מ לחלוף, הייתי מודע לק"מ ולמרחק (שעון גרמין), התרכזתי בריצה בסגנן יעיל ומשחורר. לא סתם אומרים שמרתון זה גם מנטאלי.


בכל תחנה שתיתי מים, צרכתי את הג'לים בהתאם להוראות של המאמן שלי וגם משקה איזוטוני. ציפיתי לאיזה משבר כאב של שריר או התכווצות, אך אצלי זה לא הופיע אז לא התמודדתי עם מצב שכזה מלבד העובדה ש
10 הק"מ האחרונים היו קשים. לא נשברתי בכלל והמשכתי לרוץ.


בדרך בק"מ ה- 38 בפארק הירקון ראיתי את דוכן איילות אנדיור. הגישו לי קולה, לא היה לי רצון לשתות כלום,
רק רצתי לסיים את המרתון.


בק"מ ה – 40 ידעתי שאני מסיים את המרתון בתוצאה שרצתי להשיג. דמעות של אושר הציפו את עיניי ,מישהו מהקהל שם לב וצעק לי "כל הכבוד, עוד מעט אתה מסיים".


מהר מאר בנק' המים האחרונה שפכתי על עצמי מים על מנת למחוק את העקבות של הדמעות.


הגעתי לסיום המרתון לסוף המסלול בתוצאה של 3.33.11 שע'. שעון הגרמין שלי הראה מרחק של 42.800 ק"מ- קצב 5 דקות לק"מ, אבל מה זה משנה- עמדתי בכבוד ביעד ובמטרה שהצבתי לעצמי.

 




על קו הסיום במרתון תל-אביב, 2009

 


בתוך פחות משנה שאני מתאמן בריצה הצלחתי להשיג שיאים אישיים בתחרויות כאשר גולת הכותרת גולת הכותרת היא שיא במרתון ת"א והיד עוד נטויה…


נהניתי במרתון מהריצה ברחובות ת"א ,האווירה הקהל שעודד.


תודה מקרב לב למאמן האישי שלי, צביקה פישמן, שהצליח תוך פרק זמן קצר לאמן אותי למרתון ללא פציעות ספורט, לקבוצת טריאתלון זיכרון יעקב על התמיכה למשפחתי, ולחבר אורי הצלם האישי שמלווה אותי כמעט לכל תחרות. אחרון למועדון איילות אנדיור , אני גאה להיות שייך למועדון הזה וכל תחרות אני לובש את החולצה.


כמובן שאמשיך לרוץ להתאמן כי הריצה נותנת לי את החשק טכוח להתחיל את היום למחרת.


חנן פילוסוף

חדרה

מרתון החומה הסינית (כמעט כמו כולם)/ דיויד ניב

כמעט כמו כולם, אני חובב, לא רק בריצה אלא גם במאמרים…


את תחביב הריצה שלי התחלתי בדיוק לפני שנתיים לאחר שניתוח להחלפת דיסק בצוואר שינה לי את כל הגישה לחיים הספורטיביים. מאז הספקתי לעשות 4 מרתונים ב- 4 מקומות שונים בעולם: ניו-יורק, רומא, ברלין והחומה הסינית.
למרתון החומה הסינית הגעתי לאחר חיפוש ממושך אחר אתגרים מעניינים קצת מעבר למרתון רגיל. נפלתי על אתר הנקרא: http://www.adventure-marathon.com/. זהו מקבץ של מרתונים שונים… שונים מריצות מרתון על כביש תחרותיות, אלה הו ריצות מרתון עם אתגר מיוחד או הרפתקה שונה… החלטתי על המעניין מכולם, מרתון מלא על החומה הסינית.


בבואי להירשם התברר לי שניתן להירשם למקצים הללו רק באמצעות מספר משרדי נסיעות בינלאומיים שקיבלו זיכיון לכך. הרשמה למרתון הזה כללה סיור של מספר ימים בסין ובמחירים של למעלה מ-1600$ לא כולל טיסות. לאחר חפירה וחקירה קצרה הגעתי למארגן המרתונים הללו היושב באוסטרליה וגם שם ללא הועיל. המוצא היחיד להגיע לאירוע ללא פשיטת רגל היה הרשמה באמצעות משרד נסיעות מקומי סיני ובתור תושב סין. מכיוון שיש ברשותי מפעל בדרום סין הצלחתי להירשם בעלות של 450$.


המרתון על החומה הסינית או בשמו הרשמי the Great Wall Marathon הינו אירוע קטן יחסית ובסה"כ 1500 משתתפים מכל המקצים. במרתון המלא השתתפו לא יותר מ- 500 רצים. באירוע יש גם חצי מרתון, ריצת 10 ק"מ, וריצת 5 ק"מ.


אזור הכינוס


ביום שבת ה- 16 למאי, בשעה 03:30 יוצאים האוטובוסים מבתי המלון לנקודת האיסוף. לאחר נסיעה של שעתיים וחצי מגיעים לנקודת האיסוף וההתארגנות. ארוחות בוקר מקבלים באוטובוס, משהו סמלי וללא כל תוסף חשוב לריצה. כדאי להתארגן לפני. מקום הכינוס הוא רחבה גדולה, אזור לאכסון תיקים, שירותים "בול-פגיעה". כמו בכל אירוע בינלאומי, נפגשים עם מגוון רחב של אנשים מארצות שונות, ואני הישראלי המשוגע היחידי.


בשעה 07:30 הזניקו את כל המקצים ביחד. מעט רצים, יחסית, כך שלא צפוף במיוחד. ה- 5 ק"מ ראשונים מתונים יחסית על כביש בעליה לא תלולה יחסית, כמו העליות לירושלים בין שער הגיא לשורש… ואז נופלים על החומה!!! מי שלא התאמן הרבה על המדרגות מוטב לו לא להגיע למקום הזה. מי שהגיע לטיול במקום הזה, במילא לא יעשה כאן מרתון, על זה יאמר "אין שכל אין דאגות"… המדרגות אימתניות!! אין ספור מדרגות!! או ליתר דיוק על פי נתוני התחרות 5,200 מדרגות. 5 הק"מ הראשונים על החומה עוברים יחסית בקלות (הכול יחסי בחיים). עליות וירידות תלולות בצורה קיצונית. המדרגות לא אחידות, לעיתים המדרגה בגובה 35 ס"מ ורוחב 20 ס"מ (מדרגה סטנדרטית בבית בדרך כלל בגובה 19 ס"מ ורוחב 35 ס"מ). לעיתים קרובות עוברים להליכה אם פאת חוסר אוויר או מכיוון שלא ניתן לעקוף בחלקים מאוד צרים. הנוף עוצר נשימה!!! עננות נמוכה, הרים גבוהים, שמש מבצבצת, כמו בסרטים של נשיונל ג'יאוגרפיק. כל השלב הראשוני על החומה הוא במגמת ירידה כך שאפשר לשמור עוד כוח. השלב הזה מסתיים שוב באזור ההתחלה/סיום.


המדרגות האימתניות


מהק"מ ה- 10 מתחילים שוב ריצת כביש/שטח בכפרים. זהו שלב מרהיב ביופיו. זהו שלב שניתן ליהנות. ריצה בתוך כפרים סינים אוטנטיים עם נוף שרואים רק בטלווזיה (ואני אחד שהסתובב הרבה שנים בסין). הריצה מתנהלת בהנאה יחסית, ילדים סיניים קטנים מצטרפים אליך בהרבה קטעים, כפריים עומדים בצידי הדרך ומריעים. אפשר לחזות בעובדי אדמה סיניים עם הלבוש האוטנטי ועם הציוד מימי הביניים.


בק"מ ה-13 לערך נפרדים מחצי המרתון ואז אני מוצא עצמי לגמרי לבד במשך קרוב ל- 14 ק"מ. הרבה נקודות מים (עם בקבוקים וסלים גדולים לזרוק את הבקבוקים הריקים). ההכוונה הייתה מעולה למרות שלא מעט פעמים אתה מוצא עצמך בתוך סמטאות הכפר או במטע כפרי. הריצה ברובה בעליה וכשיש ירידה זה כבר על דרדרת שאי אפשר לתפוס מהירות.


בין הסמטאות

 


הסיבוב מעגלי כך שבק"מ ה- 34 שוב עוברים בנקודת התחלה/סיום ושוב עולים לחומה. אותה דרך שעינו על החומה רק הפוך, הפעם במגמת עליה!!!אחרי המרחק הזה, על החומה, במגמת עליה, בשבילי עזים שרק מתחפשים לחומה זה כבר הפך ללא אנושי!!! כאן אתה כבר רוצה שיסתיים. שלוש שעות אחרי תחילת הריצה שוב לעלות על הדבר הזה??!! לא יכלו לשנות מסלול ולעשות את זה אחרי שעתיים???!!!


הקילומטרים האחרונים עוברים באיטיות מזוויעה, אפיסת כוחות בשלבים מסוימים. לא ממש התכוננתי למדרגות הזוועתיות הללו. בקטעים רבים פשוט נעצרים כדי לקחת אוויר. שלבים רבים מתבצעים בהליכה.


את המרתון סיימתי במקום ה- 15 להפתעתי כאשר הראשון סיים אחרי 3:40 שע', השלישי סיים אחרי 4:06 שע' ואני סיימתי ב- 4:20 שע'.


"שוב מצדה לא תיפול"… לחומה אני לא אגיע למרתון!!! לא יפתיעו אותי בדברים כאלה!! אני אחפש משהו יותר אנושי…

המרתון הראשון שלי/ אסף פלד

21.5.09
<br
מאת אסף פלד


מספר ימים לאחר שסיימתי בהצלחה את המרתון הראשון שלי, מרתון תל אביב 2009, יש בי תחושה של אושר וסיפוק עצום יחד עם עוד משהו שיושב לי בבטן ומפריע.

כמה ימים אחרי, ואני מנסה להבין מה זה…מנסה להיזכר בכל מה שהיה לי במהלך הדרך, ההכנות המפרכות, ריצות הבוקר המוקדמות בשעות לא שעות ותוכנית האימונים הקשה.דבר אחד הבנתי אחרי המרתון, המרתון עצמו הינו חלק אחד מהדרך, החלק העיקרי הוא ההיערכות של הגוף והנפש, ההמתנה, התכנון, משהו שאתה מצפה לו, מתכונן אליו וממוקד בו.

כשעברתי לפני כשנתיים תפקיד לבסיס חה"א המדהים בו אורחות חיים הם חלק מהתרבות והיום יום של הבסיס, לקחתי את נושא הריצות והכושר באופן רציני.

תחילה זה היה שיגעון של ריצות קצרות 6 ק"מ עד 10 ק"מ כשהמטרה הייתה לקחת את אחד משלושת המקומות הראשונים במרוץ המסורתי של הבסיס. המטרה הזו הושגה מהר מהצפוי וכבר לאחר מספר חודשים סיימתי במקום השני מרחק של 9 ק"מ בזמן של 37 ד".

לאחר מכן הדרך למרוצים רשמיים הייתה קצרה: מרוץ רעננה, מרוץ רחובות, מרוץ ר"ג, מרוץ אייל ועוד, במרחקים יחסית קצרים של עד 15 ק"מ. משם השאיפות והמטרות הלכו ותפסו תאוצה ומצאתי עצמי בחצי מרתון תל אביב 2008.

עתה, לאחר שסיימתי חצי מרתון, החלום שניצב מול עייני היה לעשות מרתון, ריצת 42 ק"מ ולסיימה בתוצאה שלא תבייש אותי. התכוננתי במשך שבועות למרתון טבריה שחל בינואר 2009 אך עקב מחלה שפקדה אותי מספר ימים קודם לכן והאירועים בעזה (במסגרת "עופרת יצוקה") נאלצתי לוותר ולהתחיל בהכנות למרתון תל אביב 2009 שיתקיים ב- 24/04/2009.

חשוב לציין כי ההכנות למרתון הן המשוכה הקשה ביותר בכל התקופה הזו: לקום בשעות בוקר מוקדמות מאוד כשבחוץ עדיין חשוך ולצאת לריצות ארוכות של כשעתיים עד שלוש שעות לבד רק אתה והטבע, לשמור על תזונה נכונה ולתכנן בסוף כל ריצה את הריצה הבאה בתור והיעד המתוכנן בה. משוכה זאת כמו רבות אחרות ניתנות למעבר ואכן הצלחתי לעמוד בהן ולעבור אותן בשלום.

ההכנות האחרונות למרתון היו מרוץ רעננה וחצי מרתון ירושלים אותם סיימתי טוב מהמצופה. שבועיים לפני המרתון ביצעתי את הריצה הארוכה האחרונה שלי: שעתיים ו-40 דקות מרחק של 33 ק"מ.

24 באפריל 2009

זהו הגיע היום!

קמתי בשעה 04:00, כוס קפה ויוצאים לדרך. הגעתי לת"א כשעה לפני ההזנקה וככל שעבר הזמן והתקרבנו לשעת הזינוק ההתרגשות הלכה וגברה בי.

06:45 הזנקה, 15 ק"מ עוברים בלי להרגיש בכלל, אני בקצב טוב מאוד של כארבע וחצי דקות לק"מ ומרגיש טוב מתמיד. 21 ק"מ והנה אני כבר בחצי, ולאחר שלקחתי שני ג"לים אני עדיין לא מרגיש שום קושי. לצערי בק"מ ה-33 בערך התחלתי להרגיש התכווצויות שרירים כפי שמעולם לא סבלתי מהם. ניסיתי להמשיך לרוץ אך לא הצלחתי ובשלושת הק"מ הבאים שנראו כמו נצח, רצתי והלכתי לסירוגין כשהכעס והאכזבה רודפים אותי ולא נותנים לי מנוח.

מחשבות רבות עברו לי בראש ברגעים ארוכים אלו אך הרצון לסיים את המרוץ בריצה ולא בהליכה גברו בי והתחלתי שוב לרוץ עם כאבים חזקים בשרירים. התמיכה הרבה של הקהל שהגיע לעודד דחפה אותי ואט אט התגברתי על הכאבים והמשכתי לרוץ בקצב איטי. הקילומטרים הלכו והתקרבו ליעד המיוחל…39, 40, 41 ואני מוצא עצמי בשלט של 500 מ" לסיום, בנקודה זו הגברתי ונתתי את שארית כוחותי וחציתי את נקודת הסיום בזמן מרוץ של 3:46:01, זמן אישי – 3:45:51.

 

 

הרגעים שלאחר מכן חשובים באמת, חייבים להחזיר נוזלים וסוכרים לגוף באופן מהיר בכדי לא להגיע למצב בו מתעלפים ולכן העזרה שקיבלתי בבקבוק מים, קרטיב וחטיף אנרגיה עשו את שלהם.

אחרית דברים

לאחר שעברו כמה ימים הדבר שמציק לי כל כך הולך ומתפתח בקרבי, אם לא הכאבים שפקדו אותי בק"מ ה-33 הייתי מסיים בתוצאה מעולה של כ- 3 שעות ו-20 דקות בערך, זמן שמבחינתי הוא חלום למרתון בכלל ועוד למרתון ראשון!
סיימתי במקום 306 בתחרות מתוך 935 משתתפים והמחשבה כי המיקום שלי יכול להיות הרבה יותר טוב ללא התכווצויות השרירים פשוט לא נותנת מנוח.

כל שנשאר כעת הוא להתחיל לחלום מחדש ולאסוף כוחות חדשים כי כפי שאמרו חבריי הטובים… "מרתון טבריה – הנה אנחנו באים".

תודה רבה למשפחה היקרה שלי ולכל מי שתמך, פירגן, ייעץ ואף עזר באימונים. את המרתון הזה אני מקדיש באהבה רבה לך אבא.

אסף פלד מתאמן וחבר בקבוצת הריצה של צה"ל.
באדיבות אתר: כל1יכול, אתר הריצה של הקבוצה.

Two Oceans Marathon/ ברוך בלוך

18.4.09


מאת ברוך בלוך

 

תחילת הסיפור בהכנות לנסיעה לביקור משפחתי בדרום אפריקה – אני מבצע בדיקה איזה מרוצים יש באזור בתאריכים הרלונטים, ונמצא ה-


Two Oceans Marathon

הממותג כ- World's Most Beautiful Marathon, בעל מקצה ארוך של 56 ק"מ החולף על חופי האוקיינוסים ההודי והאטלנטי ומקצה קצר של חצי מרתון 21.1 ק"מ – שנראה פיצוי הולם על עוגמת עין גדי האחרון…
נרשמתי גם ל- International Friendship Run, ריצת 5 ק"מ דרך רחובות קייפ טאון לרצים מחו"ל ומשפחותיהם, יום לפני המרוץ עצמו. נרשמים ומשלמים דרך האינטרנט, טסים לשם, מתאמנים קצת בריצות לאורך החוף המדהים, מתדלקים בסטייקים טובים, והשלב הבא קבלת ערכת המשתתף בנקודת הרישום – האקספו וערכת המשתתף דומים לאלה שבארץ אבל גדולים יותר.


את ריצת ה- Friendship מתחילים מאולם הרישום בסה"כ כ- 300 רצים (רשומים בסה"כ 893 רצים מחו"ל), כשנציג מכל מדינה מקבל את דגל מדינתו – בנוסף לזכייתי בתפקיד דגלן ישראל (כנציג היחיד) הוספתי על כובע איילות את דגל ישראל. הריצה בקצב איטי וחופשי דרך העיר המדהימה ביופיה, כשבדרך מדברים האחד עם השני בעיקר ע"ב הדגלים וסמלי המדינות. תוך כדי ריצה אני שומע מהצופים לאורך הכביש מספר צעקות עידוד בעברית, וגם הכרוז יורד ממקומו לשאול בעברית לשלומי ולאחל בהצלחה. יצא לי לשוחח בריצה עם רץ מהודו, אחד מאנגליה, ועיתונאי ריצה גרמני כבן 45 שרץ עד כה מעל 300 מרתונים ואולטרא מרתונים בכל העולם (כחלק מעבודתו, המסכן) ושסיפר על הנאתו ממרתון טבריה האחרון. בסוף הריצה – כיבוד על בסיס פירות, הרבה שוקולד, וקוקה קולה, והופעת להקת ריקוד אפריקאית מקומית. את ההיגיון בשתיית קולה תוך כדי פעילות גופנית אני מבין, אבל ניסיון שלי לשתות לאחר סיום הריצה כשהדופק עדיין גבוה גורם לי לבחילה, כנראה עניין של הרגל.





נציג ישראל


מרוץ ה- Two Oceans עצמו מוזנק בשעה 6.00 בבוקר בחושך מוחלט, כאשר לקראת 6.45 מתחיל להאיר. מתחילים בריצה מישורית דרך רחובם הראשי של מספר פרברים ישנוניים, אך כבר בזינוק ישנם מעודדים מקומיים לאורך הדרך, חלקם עם ערכות מנגל לשהייה ארוכה. על מספרי החזה והגב מודפס שמו הפרטי של המתחרה, כך שבהמשך, כשטור הרצים מתדלדל מקבלים מהצופים עידוד אישי ושמי! בהמשך עוברים לדרך כפרית יותר בין אחוזות, שדרות עצים, ובעיקר עליות ועליות, ובסה"כ כמעט 730 מטר טיפוס מצטבר כפי שניתן לראות ב


הקלטת הריצה שלי בגארמין

. כל 2 עד 2.5 ק"מ ישנה תחנת שתייה ובה כ- 10 שולחנות שלידם המוני מתנדבים המחלקים הרבה מאוד כוסות קוקה קולה (הרצים האחרים שותים בלי בעיה), שקיות מים ושקיות משקה אנרגיה קר. אטרקציה נוספת הינם סימוני הקילומטרים – במקום שלט תלוי לצד הדרך מוצב מתנדב עם שלט על עמוד, שמעביר את כל זמנו בצעקת המרחק המסומן. אני עדיין שומע בראש את הצעקות של הראשון … One kilometer, one kilometer, one kilometer.


קו הסיום – במגרש הרוגבי של אוניברסיטת קייפ טאון, במשפך ארוך ומגודר בין מעודדים רבים. כמו בארץ ישנו שטיחון מדידה לפני הסיום שאיתו הכרוז מזהה את הרצים ומקריא בהתלהבות בעיקר את הזרים. לאחר חציית הקו מקבלים מדליה ושובר לשתייה (קולהמיםאנרגיה) שמחולק באוהל סמוך, והרצים מחו"ל מוזמנים לאוהל בו מזנון חופשי של אוכל ושתייה (קולה… וגם בירה ומים). על המגרש הוקמו אוהלים של קבוצות ואגודות הריצה השונות, בהם מזנונים ושירותי מסאז' לרציהם.


 


למחרת המרוץ כל התוצאות מתפרסמות במוסף מיוחד בעיתון, תמונת הזינוק בעמוד הראשי של העיתון, ושלוש כתבות בכותרת ובמוסף הספורט, בנוסף למוסף התוצאות, כלומר ישנה מודעות לארוע. להבדיל, תמונות של חברת צילום רשמית מתפרסמות אך ורק


באתר שלהם

, לאחר כמה ימים, כשהמתחרים מזוהים ע"פ מספר החזה וכך ניתן לבצע חיפוש לתמונות. קשה למצוא תמונות "אווירה" או תמונות של מתחרים שמספרם לא ידוע.
ותקציר התוצאות: במקצה הקצר (21.1) זוכה הרץ המקומי Stephen Mokoka בזמן של 1.03.42, ומבין הנשים Johannes Helalia מנמיביה ב- 1.13.34, הח"מ ב- 1.40.43 מקום 676 מבין 13,201 רשומים. נתון מעניין הוא ש- 46% מהרצים במקצה – נשים!


למקצה המלא ל- 56 ק"מ נרשמו 6,793 מתחרים (27% נשים), הראשון John Wachira מקניה מסיים בזמן של 3.10.06, ובמקצה הנשים במקום הראשון והשני תאומות רוסיות Elena & Olesya Nurgalieva שסיימו בזמן זהה של 3.40.43, והשופטים מעניקים את הזכייה ל- Elena (הן כבר זכו ביניהן בכמה מרוצי Two Oceans). חלק גדול מהרצים במקצה הארוך מתכנן לחזור למרתון המקומי הבא – Comrades Marathon באורך 89 ק"מ בעוד 5 שבועת.


לעומת הארץ – בסה"כ התחושה היא שאין לנו במה להתבייש מבחינת תהליכי הרישום, המתנות למשתתפים,
תחנות המים, פרסום תוצאות, והתמונות המצולמות, אבל ישנם כמה נקודות שאולי כדאי לאמץ:

 

1. לאחר תחנות השתייה ישנם פחים גדולים המפוזרים לאורך כק"מ והרצים מתודרכים להשליך את שקיות וכוסות השתייה (וזבל אחר) לתוכם בלבד. כתוצאה מכך כביש הריצה נקי כמעט מפסולת.
2. כמות עצומה של מתנדבים לחלוקת מים ולסימון תוואי הריצה, ושל מעודדים צופים לאורך הדרך – הלוואי עלינו. חלקם כנראה תוצאה של מודעות לאומית וחלקם של הפרסום העצום שמתבצע בתקופה שלפני המרוץ. אלה כנראה גם הסיבות לכתבות הנרחבות בעיתונים לפני ואחרי המרוץ.

 

3. הזינוק מוקדם בבוקר ממזער את ההפרעה לתושבים כתוצאה מסגירת הכבישים ומנצל את שעות היום הנוחות.

 

4. השמות המודפסים על מספרי החזה והגב מאוד תורמים לתחושה האישית שמקבלים מהמעודדים ומרצים אחרים.

 

5. אוהלים של קבוצות הריצה באזור הסיום – מגבש ומפנק, וכמובן משווק את האגודה.

 

לסיכום – חוויה מדהימה, להיות חלק מאירוע ענק מאורגן למופת, ועוד כנציג (במינוי עצמי) של ישראל.

מי שירצה מידע נוסף מוזמן לפנות כמובן. בשנים האחרונות היו נציגים ישראליים במרוצים אלה ורצוי לשמור על הרצף!


ברוך,

איילות – מודיעין

עידכונים שוטפים

נוספו סירטונים חדשים בדף הוידאו 

 

 

הועלתה תוכנית אימון לריצת המרתון.


הועלתה תוכנית אימון לאיש ברזל

 

התאמת האימונים אליכם תהיה על אחריותכם בלבד.

 

חברים יקרים

 

במשך למעלה מעשור , הייתה יפה מזור מזכירת המועדון.יחד עם בעלה , מוטי מזור שהיה יו"ר איילות ושאר בני המשפחה , הביאו את איילות למעמד של המועדון הגדול ביותר עם הישגים מפוארים בתחום הריצה והטריאתלון.

בשנים הראשונות , צמח המועדון ומנה כמה מאות חברים מכל רחבי הארץ ומכל הגילאים.לצערנו , בשנים האחרונות צנח משמעותית מספר החברים עקב סיבות שונות ומגוונות והנהלת המועדון נדרשה להיערך ולהתמודד עם מציאות זו בדרכים שונות.

הנטל הכלכלי של העסקת מזכירה , ולו גם במשרה חלקית , היה כבד מנשוא והיה ברור כי חייב להיעשות שינוי בנושא זה.כתוצאה מכך , החליט הועד המנהל של העמותות בשיתוף פעולה מלא ובהבנה מצד יפה על ביטול משרת המזכירה.

את עבודת המזכירות , יעשה ללא שכר ובעזרת חברי ההנהלה  יו"ר המועדון – מיכאל זיו לפחות עד שיהיה צורך והצדקה לחזור ולהעסיק מזכירה בהיקף משרה כלשהו.

בשם כל חברי איילות , הועד המנהל ובשמי , שלוחה תודתנו והערכתנו על מסירות ללא גבול , רצון לתת וכל זאת באווירה נעימה , רגועה תוך טיפול מסור בכל חבר ובכל בעיה.

תודה יפה ובהצלחה בכל אשר תעשי

להלן אמצעי הקשר החדשים

טלפון – מיכאל זיו 0505353937

פקס-077-3298580

מייל – [email protected]

 

 

מועדון איילות שמח להודיע על שיתוף פעולה עם קבוצת אלתרמנס על ידי הקמת עמותה משותפת אשר תפעל בהתאם למטרות ועדת לובצקי לחלוקת תמיכות לאיגודי ספורט ולאגודות.

 

הטבות לשנת 2014,


כל חבר איילות יקבל חולצה שרוול ארוך/גופיה ,לפי בחירתו.נא לפנות אליי במייל( [email protected] )ולכתוב מה העדיפות ומהי המידה הנדרשת.


ישנן גם לנשים חולצות שרוול ארוך.


קיימות כמה אפשרויות חלוקה (לאחר שתעבירו לי במייל את העדיף לכם ) :


איזור הצפון בתיאום עם צביקה פישמן – טל' : 050-6267507


איזור המרכז בתיאום איתי.


איזור באר שבע בתיאום עם מיכאל זיו – טל' : 0505-353937


ישנה גם אפשרות למשלוח בדואר.


אנו במשא ומתן לגבי מכירת נעליים בהנחה ועוד הטבות נוספות.


זאת כמובן ,בנוסף להנחות שחברי איילות מקבלים במירוצים לאורך כל השנה.


עוד בתכנון ,מחנות אימונים משותפים לחברים.


בהצלחה ובבריאות טובה לכולם !

 

נפתחה קבוצת ריצה חינמית לחברי מועדון איילות, מוזמנים גם אורחים.

האימונים יהיו פעמים בשבוע בשעות הבוקר.

מקום המפגש בחניון של קפה ארומה במתחם מול זכרון.

שעות הפעילות:

ביום שני בשעה 06:15 בבוקר.

ביום שישי בשעה 06:15 בבוקר.

האימונים ביום שני יהיו אימוני איכות ונרוץ בהם בשבילי ברכות הדגים.

האימונים ביום שישי יהיו ריצות חצי ארוכה וארוכה יתקיימו אף הם בברכות הדגים בתוספת עליות.

מאמן צבי פישמן, נא לאשר הגעה טלפונית.

 

 

 לכתבות וחומר ישן ניתן להיכנס ללינק ארכיון הנמצא בקטגוריות.

 

ניתן להירשם למועדון איילות בלינק למעלה רישום לאיילות

 

קיים שיתוף פעולה בין המאמן המנטאלי בעל הסמכה, אסף לב למועדון איילות, חברי המועדון יזכו להנחה משמעותית. www.asaflev.co.il

איילות | אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים