התחברות או רשום
אפשרויות באתר

כ ל ל י
· דף הבית
· פרטים על מועדון "איילות" והרשמה


· פורום איילות
כניסה לפורום
· המיוחדים!
· גלריית תמונות גדולה
· מחשבונים לריצה
· כל הכתבות (לפי נושא)
· כל הכתבות (לפי חודש)
· תחזית תחרויות 2006
· תחזית תחרויות 2007
· כל הסקרים שפורסמו
· קישורים
· שאלות נפוצות - FAQ
· 10 המאמרים הנצפים ביותר
· פינות קבועות

· תוכניות אימון
· ניתוחי ריצות מקצועיים
· ריצות ארוכות
· תזונה
· כושר ואימון
· פגיעות ספורט
· מרתון
· חדר כושר
· טריאתלון
· שחייה
· פינת החידריצה
· אתונה 2004
· חדשות מהארץ ומהעולם
· סקירות תחרויות
· טיפים נבחרים
· חברים כותבים
· כתבו על איילות
· רצים אגדיים מהעולם
· עדכונים על איילות
· ראיונות בלעדיים
· שירֶי ספורט

· חשבון המשתמש
· החשבון שלי(בחינם)
· הצע מאמר לאתר
· יומן אימונים אישי
· הודעות פרטיות
· רשימת חברי האתר


למורשים
· פנימי
 
חוויות ממרתון ראשון- פראג 2004
חברים כותביםמאת אלה סקלן


אלה סקלן, אשר נדבקה בחיידק המרתון, משתפת את כולם בכתבה זו בחוויותיה מהמרתון הראשון- מרתון פראג 2004.

חלק א'-מי היה רץ המרתון היהודי הראשון או האם קיבלתי השראה מאחימעץ ?

במהלך מרד אבשלום, לאחר שאבשלום נהרג, יוצאים שני שליחים לבשר למלך דוד את הבשורה על מות בנו, אחימעץ בן-צדוק ושליח כושי. הם רצים ממקום שנקרא יער אפריים ועד למחניים שם היה דוד- מרחק שלפי מפרשים רבים אף גדול ממרחק של מרתון. אומנם יש כאלה שטוענים כי אחימעץ תיכמן, אך הוא השיג הישג שלא רבים מאיתנו מסוגלים לו היום : " וירץ אחימעץ דרך הככר, ויעבר את-הכושי" (שמואל ב', פרק יח, פסוק כג'). נקודה נוספת למחשבה מבחינתנו, היא שכנראה לאחימעץ היה סגנון ריצה ייחודי מאחר שכבר מרחוק מזהים שמדובר בו "ויאמר הצפה, אני ראה את-מרוצת הראשון, כמרצת אחימעץ בן-צדוק" (שמואל ב', פרק יח, פסוק כז'). וכל זה בלי ג'לים בלי אימונים בלי איזוסטר וכנראה גם יחף או לפחות בסנדלים של Saucony כמובן.

בנקודה זו אני חייבת להודות שלא אחימעץ שימש לי השראה ואין לי סגנון ריצה ייחודי, אבל אחרי מספר שנים של ריצות למה שנראה לי פעם מרחק ארוך והיום נראה לי כחימום (כ 7-6 ק"מ), החלטתי לשדרג ולהעלות את רמת האימונים ולקבוע לי למטרה בסופם לסיים מרתון ראשון. אל האימונים הצטרף ארז שרץ כבר פעמיים את המרחק הזה אבל בעודו צעיר ויפה או במילים אחרות לפני הצבא. מאחר והתחלנו להתאמן מספר שבועות לפני טבריה היה ברור שלא נוכל להמתין עד השנה הבאה ונאלץ לרוץ בחו"ל. עיון קצר באינטרנט העלה את רעיון פראג ומאז שיטוט באתר המרתון הפך לתחביבי הקבוע.

חלק ב'-לרוץ בפראג, פרטים טכניים

נקודת הפתיחה שלנו לא הייתה אידיאלית מאחר ולא היינו בפראג מעולם. התלבטנו במשך שלושה ימים אם לטייל או לנוח ולבסוף התחלנו את המרתון עם התכווצויות שרירים מהטיולים, טעות שלפחות לי עלתה ביוקר או יותר נכון בזמן.

ההרשמה למרתון פראג אינה דורשת תוצאת מינימום מוקדמת ואינה זולה: כ-75 דולר, אין מגבלה על מספר המשתתפים וניתן להירשם עד יום המירוץ לא כולל, אבל אין החזר כספי במקרה של ביטול. המרתון נערך בתקופה עמוסה מאוד מבחינה תיירותית בפראג ומושך קהל רב. בזמן המרתון בו רצו כ-4500 איש והיו מספר מרוצים עממיים שבהם רצו כ-15,000 איש נוספים. מומלץ לדאוג לנושא הדיור מבעוד מועד.

הגענו לפראג ביום חמישי. הריצה, דרך אגב, נערכה ביום א', ומיד שמנו את פעמינו לכיכר וצלאב המפורסמת שבה מוקם אוהל ההרשמה לאסוף את הצ'יפ ושקית ההפתעות. למעט קשיי תקשורת (הצ'כית שלנו לא משהו וגם האנגלית שלהם לא) האיסוף עבר במהירות וביעילות.

בשבת נערכה מסיבת הפסטה המסורתית, אני ויתרתי אבל ארז נותר מאוכזב ורעב כשצפה בשאריות האחרונות מועמסות לצלחת של זה שהיה לפניו בתור. למחרת קמנו דרוכים ובעזרת התחבורה הציבורית שהיא חינם למשתתפי המרוץ עם הצגת מספר משתתף, שמנו פעמינו ל-Old Town Square , נקודת הזינוק של המרוץ. * חשוב לציין כי למעוניינים מתקיימת מיסה של המרתון ביום ראשון בשבע וחצי בבוקר. אנחנו דילגנו על התפילה והגענו ישר לנקודת ההתחלה.



השלט המזמין לתפילה על גבי דלת הכנסייה


רצוי להגיע מוקדם לנקודת הזינוק מאחר והעומס במלתחות ובהפקדת הציוד גדול מאוד. לראשונה נתקלנו בשקתות השתנה המוניות, בהם השתמשו הגברים בכדי לצמצם את התור לשירותים. מזג האוויר, לצערנו, לא האיר לנו פנים וגשם חזק וקור של כ-6 מעלות ליווה אותנו משך רוב המסלול. לאחר דיונים ארוכים, החלטנו לרוץ בבגדים קצרים אך למזלנו הרב הבאנו גם בגדים ארוכים להחלפה. כדאי מאוד להביא גם גרביים להחלפה אנחנו שכחנו ומאוד הצטערנו על כך. התור להזנקה היה ארוך מאוד ולקח לנו כ-4 דק' להגיע לנקודת ההתחלה. מי שבונה על Pacemakers , יאלץ להתאכזב: גם אנחנו בנינו עליהם אבל הם לא נראו בשטח...

הקשרים שיצרנו עם הקהילה המקומית היהודית במהלך הסוף שבוע נשאו פרי וכבר בקילומטרים הראשונים זכינו לקריאות עידוד מהחלונות (ותודה לרב דושינסקי). לאורך המסלול כולו (לפחות בקטעים שהוא עבר בתוך העיר) היה עידוד, למרות הגשם והופעות חיות כחלק מפסטיבל מוסיקה מקומי. תחנות השתייה היו טובות: חולקו מים, איזוסטאר, בננות, תפוזים וקוביות סוכר (לסוסים שבינינו). לספוגים לא הזדקקנו מאחר וכבר היינו ספוגים מספיק מהגשם...

גם הסיום היה מאורגן היטב, אם כי לא מותאם למספר המשתתפים. נערות צ'כיות חינניות הסירו מעלינו את הצ'יפ והעניקו לנו מדליות. היו אוכל ומים בשפע, אולם התור למסאז' היה ארוך מאוד, כך שהמאחרים שבינינו נאלצו לוותר.

גימיק נחמד למי שרץ בניכר היא מערכת של on-line tracking שמאפשרת ליקיריך ומוקיריך שנותרו בארץ לעקוב אחרי התקדמותך לאורך המסלול. למרות שבני משפחתי הסתדרו עם המערכת מצוין, חברי לעבודה טענו כי לאחר שלוש שעות הצי'פ שלי פנה לעבר נהר ה-Vltava ומעולם לא סיימתי את המסלול. לכן יש לקחת את נתוני המערכת בעירבון מוגבל. נקודה נוספת למחשבה: הצ'רטר שלנו איחר בשלוש שעות ואחרי מרתון הכיסאות בשדה התעופה מאוד לא נוחים.



המדליות לפני שעברו לידי בעליהן החוקיים

חלק ג' –מהלך הריצה

לא לשווא מחולקת הסקירה לשלושה חלקים, ריצה בגשם אכן מעוררת זיכרונות מהצבא.

במקור תכננתי להיצמד ל-pacemaker של 4:30 ולפרוץ קדימה בחצי השני אם ארגיש טוב. בפועל ה-pacemaker לא בא לעבודה ונאלצתי לרוץ לבד. ניסיון הריצה הקודם העשיר שלי כלל את חצי מרתון ירושלים בלבד, שם לאחר הזינוק הצפיפות ירדה וכל אחד רץ בקצב שלו. במרתון חיכיתי שהצפיפות תרד אבל זה לא קרה ואחרי קילומטר ראשון איטי יחסית הבנתי שכדאי שאני אתחיל לעקוף. 30 הקילומטרים הראשונים חלפו כמצופה וללא שום בעיה מיוחדת. שמרתי על קצב שפוי מבחינתי של כ-10 קמ"ש למרות הגשם (3:03 שע' בק"מ ה-30) כאן נכנסו הטיולים שלי בפראג לתמונה ולמרות שהרגשתי טוב יחסית מבחינת לב ריאה התחלתי לסבול מחשש שבכל רגע נתון שרירי השוק שלי עומדים להתכווץ באופן בלתי הפיך (הקיר ?). בשלב זה כבר נכנסנו לתוך העיר בחזרה, לאחר שרוב הריצה נערכה בכביש מהיר מחוץ לעיר והריצה על הריצוף המקומי לא סייעה לעניין. לבסוף סיימתי את הריצה ב 4:34 ולאחר האושר הראשוני על עצם הסיום התחלתי להשתעשע במחשבות: המה היה קורה אם? שהתחילו במה היה קורה אם הייתי אתיופית והסתיימו

מה היה קורה אם לא הייתי מטיילת בימים לפני המרתון... כנראה יש רק דרך אחת לענות על שאלות הללו ואם אתם שרוטים כמוני התשובה שלכם תהיה זהה לשלי: לרוץ עוד מרתון!!!

כאן גם המקום להודות לדובב מזור על האימון המסור והסבלנות הרבה לכל אורך הדרך. כנראה שבלעדיו זה לא היה קורה.

אומנם ליילה אמאן (אני מקווה שככה היא מאייתת את שמה בעברית) מאתיופיה, ניצחה ורצה 2:31:48 שע' אבל תראו איך היא נראית. לשם השוואה אני מופיעה בתמונה מתחתיה ולמרות שרצתי שעתיים יותר ממנה....







פורסם במגזין "עולם הריצה", גיליון מס' 118 יולי-אוגוסט 2004

הודבק ב שישי, אוגוסט 06 @ 17:00:09 IDT על ידי dovevm
 
קישורים קשורים
· עוד בנושא חברים כותבים
· כתבות מאת dovevm


הכתבות הנקראות ביותר
בנושא חברים כותבים:

שרדתי את מרתון בוסטון 2004

 
דירוג הכתבה
דירוג ממוצע: 4.92
הצבעות: 13


אנא דרג כתבה זו:

מעולה
טוב מאד
טוב
רגיל



 
אפשרויות

 גירסה להדפסה  גירסה להדפסה

 שלח עמוד זה לחבר  שלח עמוד זה לחבר

 
נושאים קשורים

חברים כותבים

Web site powered by PHP-NukeWeb site powered by HebNukeR

כל התמונות והסמלים המסחריים אשר באתר זה שייכים לבעלייהם החוקיים. הערות המשתמש שיכות להם וצוות האתר אינו אחראי לגביהם.
כל שאר התוכן אשר נמצא באתר שייך על פי חוק לצוות האתר © 2004. מבוסס קוד פתוח תחת רשיון GNU/GPL

מנהלי האתר עושים מאמצים רבים כדי לשמור על האתר ברמה גבוהה, ומבלי לפגוע באיש.
באם ראיתם נתונים אשר נראים לכם שגויים, פוגעים, או סתם לא לעניין, אל תהססו ליצור קשר, בכתובת: [email protected]
מועדון ריצה, מועדון טריאתלון, ריצה למרחקים, ריצות ארוכות, טריאתלון, מרתון, תוכניות אימונים, אתלטיקה, אופניים, ספורט, ריצה, תזונה, בריאות, כושר, מרתונים, טריאתלונים, עזרה, הטבות לספורטאים, ישראל, Ayalot- Israeli Runners Club

Powered © 2003 by PHP-Nuke :: Hebrew Ver. HebNukeR 2.0 © 2004 by HebNukeR.org. All Rights Reserved ::
העמוד נוצר תוך: 0.072 שניות

Sapphire theme is Copyright @ 2004 by ZED28 www.tomkinson.org
תורגם לעברית על ידי www.tool-forum.vze.com