מאת דובב מזור
אתם בוודאי רגילים לכך שסקירות התחרויות מתבצעות על-ידי אחד המשתתפים, ומתפלאים מדוע הפעם אני זה אשר סוקר את התחרות. הסיבה לכך היא שהפעם הרשיתי לעצמי לסקור את התחרות בעיר בה גדלתי, המהווה גם את אחת התחרויות האהובות עליי.
דואתלון זה, הינו הדואתלון הראשון שנטלתי בו חלק. היה זה לפני כ-8 שנים כאשר חבר ילדות שלי ואני לקחנו החלטה משותפת ליטול חלק בתחרות יפהפייה זו. אז, כמדומני, לא היה מקצה שטח ומקצה ריצה בטח שלא היה. וכך באנו שנינו עם אופני הרים "מצ'וקמקות" לתחרות דואתלון הכביש. את הריצה הראשונה עברנו בשלום, בייחוד אני שהגעתי מאומן. מה שלא ידענו, הוא שרכיבה על אופניים יכולה להתבצע גם ב"רוורס": מהרגע שעלינו על האופניים (כל אחד לחוד) הרגשנו שאנו רוכבים ברוורס. כמות האנשים שעקפו אותנו הייתה עצומה, ובקלות שהם פידלו... אותו זה לא כל-כך עניין כי ממילא זו הייתה התחרות הראשונה (ונכון לעכשיו גם האחרונה) בה הוא השתתף, ואילו אני הבנתי כי כמו בכל תחום אשר רוצים להצליח בו, גם פה צריכים להיות רציניים.
חגי פגירסקי, יו"ר איגוד הטריאתלון, מפגין תושייה בעת שמסייע לבחור עם אופניו לפני התחרות
משנה ראשונה זו, בה נטלתי לראשונה חלק בדואתלון, בכל שנה אני עושה את מירב המאמצים להשתתף בתחרות. פעם זה היה בדואתלון כביש, אח"כ עברתי לדואתלון שטח והשנה, לראשונה נטלתי חלק בריצת 10 ק"מ במסגרת תחרות דואתלון (או טריאתלון). מה שבטוח שאם לא היה מקצה הריצה, עדיין הייתי משתתף בדואתלון השטח, ואם לא אז בדואתלון הכביש. עדיין לא החלטתי מה כל-כך מושך אותי בתחרות זו, ולמה אני כל-כך אוהב להשתתף בה. אני מניח כי לכך יש מספר סיבות, ביניהן ארגון מופתי אשר לו תורמים בין השאר (ויסלחו לי שאני לא מזכיר את כל הנוגעים בדבר) צה"ל, קאנטרי רמת השרון, איגוד הטריאתלון, משפחת פורז, מחלקת הספורט בעיריית רמה"ש. כמובן שאם התחרות היא בעיר הולדתי, זה כבר מוסיף. לא סתם מרוץ רמה"ש המתקיים באפריל, גם מהווה את אחד המרוצים האהובים עליי (אם לא האהוב ביותר).
דבורה בליי ויובל חץ, דובר איגוד הטריאתלון, מאיילות, מביעים את חיבתם אחד לשנייה
ולתחרות עצמה אשר התקיימה היום
התחרות היום היוותה דוגמא טובה, כיצד תחרות משתדרגת, מתייעלת, מפיקה לקחים משנה לשנה והופכת עצמה לאחת התחרויות הנחשבות ביותר בארץ. השנה התחרות התעלתה על עצמה והגיעה למספר שיא של כ-900 משתתפים בסך כל המקצים. זוהי כמות יוצאת מן הכלל בכל קנה מידה של תחרות ריצה/רכיבה/טריאתלון/דואתלון. 900 אנשים החליטו ליטול חלק בתחרות זו. זה אומר הרבה. כל האירוע הוא יפהפה ומאורגן כהלכה (ובמרכז- אין מה לעשות, זה מוסיף), ולכן מושך משתתפים כה רבים.
"החיים היפים פרדסיה" תופסים שלווה אחרי התחרות
היו כאלה אשר אמרו כי היו "פאשלות" רבות, ביניהן: מרחק אופניים (ואולי אף ריצה) לא מדוד לחלוטין, בעיות הכוונה, בעיות בשטח ההחלפה, עיכוב של שעה(!!) בטכס הסיום ועוד. מקומות לשיפור תמיד היו ותמיד יהיו, אך ארצה להתייחס לדברים החיוביים, שכן אם בשורה התחתונה נשים על הכף את הדברים החיוביים לצד הדברים השליליים, אין לי כל ספק שהחיוביים יעלו פי עשרות מונים על השליליים. בכך אני מתכוון למתנדבים רבים שסייעו, דוכני המכירה עם המבצעים המיוחדים ביום התחרות, שפע האוכל והשתייה, השירותים השונים של קאנטרי רמת השרון ללא כל תשלום (באדיבות חגי פגירסקי יו"ר איגוד הטריאתלון), הפרסים האיכותיים למנצחים בקטגוריות השונות, מכנסי הריצה האיכותיים לכל משתתף ועוד. רק ארצה לציין שאם יש לרשות המארגנים מתנדבים כה רבים, יהיה חכם להעמידם בנקודות סיבוב, אשר רבים התבלבלו בהן וכתוצאה כיסו מרחק רב יותר מכפי שצריך.
דוכן Saucony המלווה תחרויות רבות בכל רחבי הארץ
בהזדמנות זו הייתי רוצה לפנות אל כלל ציבור המשתתפים בתחרויות בארץ:
לא בכדי הרשמה ביום התחרות (בכל תחרות) עולה יותר, ולעיתים אף הרבה יותר. לא בכדי, בתחרויות בין-לאומיות יש להירשם חצי שנה לפני. המארגנים בארץ לא מעלים את מחיר ההרשמה ביום התחרות בכדי "לעשות עליכם קופה". הסיבה היחידה היא לגרום לכם להירשם בהרשמה המוקדמת. רישום ביום התחרות יוצר עומס, אשר במקרים מסוימים עלול להוביל לאיחור בהזנקות ומכאן גם לטכס הסיום. הרי ממילא יש מספיק עומס ביום התחרות, הכולל חלוקת מאות שקיות משתתף לכל המתחרים. אנא, גם אינכם סובלים מבעיות כספיות, הקפידו להירשם בהרשמה המוקדמת המסתיימת בדרך כלל כיומיים לפני התחרות. על-ידי כך כולנו נהנה מתחרויות איכותיות יותר. יצא לי לשמוע אנשים הטוענים כי במרתון ברלין השתתפו למעלה מ-30,000 משתתפים והזינוק התקיים בדיוק בשעה שנקבעה. אז נכון שיש לנו הרבה מה ללמוד מהח'ברה בחו"ל, אך בל נשכח כי לברלין נרשמים חודשים לפני ואת שקית המשתתף מקבלים יום לפני.
אחת מחברות איילות בתום התחרות בדרך "לתפוס צבע" ברחבי הקאנטרי
ותשואות למנצחים
כמובן שתשואות מגיעות לכל משתתף ומשתתפת בכל מקצה ובכל תוצאה. אם תשאלו אותי, אלה אשר מגיעים אחרונים, הם אלה המנצחים האמיתיים, אשר מתאמצים וסובלים יותר מכולם. כל הכבוד לכולם!
ארצה להתייחס לשניים מהכוכבים הרבים של איילות:
אפתח בכריש הכרישים ה"מאכיל אבק" את כל מתחריו, אשר שרף את המסלול כהרגלו, הלא הוא
יונתן מלכא מאיילות.
מלכא, אחד הטריאתלטים הצעירים הכישרוניים והמבטיחים ביותר הראה את הגב למתחריו וסיים ראשון במקצה הספרינט. מלכא הוא אחת התקוות של הטריאתלון במדינת ישאל ואגודת איילות גאה בכך שספורטאי ברמה כה גבוה מייצגה בתחרויות בארץ ובעולם (השנה נטל חלק באליפות העולם ובאליפות אירופה בטריאתלון).
יונתן מלכא (באמצע) מאיילות, אחד הספורטאים המבטיחים של מדינת ישראל
צביקה פישמן מוותיקי אגודת איילות, אשר בעוד כחודש ימלאו לו חמישים שנה הגיע 6 (!!!) כללי וכרגיל ראשון בקטגוריה. לשטח ההחלפה הגיע פישמן רביעי, אך השתהות יתר גרמה לו לאבד ממיקומו. ברשותכם מספר מילים על פישמן: השתתף ב-40 מרתונים בארץ ובחו"ל. בגיל 42 קבע את שיאו האישי בריצת מרתון: 2:41:58 שע'. הקים וארגן מרוצים רבים, ביניהם מרוץ כפר-סבא הוותיק. לאחרונה נטל חלק בתחרות איש הברזל באוסטריה. מי אמר שאי-אפשר להשתבח עם הגיל?
ליאור אילני, מאיילות, מקבלת את הגביע מראש עיריית רמת השרון, יצחק רוכברגר
ספורטאים רבים נוספים של איילות התברגו, כרגיל, בקטגוריות השונות בשלושת המקומות הראשונים, ביניהם: יותם שחורי, דיויד ארבל, ליאור אילני (הצעירה המהווה את דור ההמשך של איילות), אבנר שמרון, זאב נוה, רותם כהן, איב כהן, דבורה בליי, איתמר גרינברג, צבי קניג, דנה מורן (ש"כאילו" לא מתאמנת), ברכה שטיינברג, ראובן פינקל ועוד רבים. יסלחו לי כל אותם אשר לא הזכרתי, משום שקצרה היריעה מלהעלות על הכתוב את כווולם.
יותם שחורי מאיילות זוכה במקום הראשון בקטגוריה
שתהיה שנת בריאות והישגים בכל (בייחוד בטריאתלון אילת/ מרתון טבריה),
דובב
תמונות מהתחרות מופיעות באתר הטריאתלון המושקע
www.tan.co.il
