על אף גילן המופלג של המתנדבות בחולצות טריקו כתומות, התנהל ניפוק ה"שקיות" במהירות ולמופת. כאן למדנו לראשונה עובדת חיים "ישראלית"- 15.000 משתתפים זה מספר ברוטו. מרתון מלא ירוצו רק 6,500 רצים; עוד כמספר הזה ירוצו ½ מרתון והשאר – 10 ק"מ. גם היריד המתלווה לדוכנים היה צנוע בממדיו, ולא יצר סיבה להתעכב זמן ממושך. במרתון אמסטרדם אין ריצת חימום יום קודם למרוץ עצמו, המארגנים מעדיפים שכל משתתף יתחמם בעצמו.

דניאל מורגנשטרן לצד ביתו, אורנית. שניהם מותיקי מועדון איילות

בבוקר המרוץ, יום ראשון בשבוע, והעיר אמסטרדם נתונה עמוק בתנומת הסתיו. השמיים מעוננים ומדי פעם מזילים דמעה. ב- 9:30 עוד נדמה לנו, הישראלים, שהשעה 5:15. בקושי רואים חשמלית כמעט ריקה, או אוטובוס הנע לאיטו.

בסביבת האצטדיון מקדם אותנו קוממיות צבא הולנד הפרוס נכון אלי קרב באוהלים הודים ובכלי רכב אימתניים (אלה מחלקי המשקה, החובשים, והמאבטחים למיניהם). בהיכל הספורט ההתרגשות רבה. מוסרים בהיסוס את שקית החפצים ומחליטים, ברעד קל, בכל זאת להישאר ולרוץ באימונית. רק מעטים, עוטים רק גופיה דקה ומכנסי ריצה קצרים לגופם, תוך הצמדת מספר החזה (5119). לקראת השעה 11 מתכנסים הכל למסלולי האצטדיון וצופים מעל גבי מסכי ענק בחבורת מתעמלות גמישות (מה הפלא ? אין להם מרתון בעוד דקות מספר).

עוד דקה ושתים ו... זינוק. יוצאים לדרך בהקפה מלאה של האצטדיון, ופורצים למרחב. להודות על האמת, פרט לסביבת האצטדיון, רחובות אמסטרדם רחבים דיים ושוממים. אפשר לרוץ על פסי החשמליות, החלקלקים מהגשם הקל, או על האספלט, ויש מקום בשפע. בק"מ הרביעי מגיעים לחזית המרשימה של Rejksmuseum , עוד קטע מעצבן של רחוב חפור לרגל עבודות פיתוח לרכבת תחתית, ואנו ב Vondelpark שאורכו למעלה מ 2 ק"מ. מאחר ונבצר ממני להתאמן למרתון (סליחה, בשבת הקודמת השתתפנו במרוץ גליל ים) אני משתדל כל העת להאט ולשמור כוח לעת פקודה. הקצב שלי 11 לשעה. הנתיב חוזר ונעשה צר, אך הריצה בחסות עצי דולב רחבי מידות, משרה אוירה מיוחדת.

עוד קטע של ישורת ואנו חוזרים לאצטדיון, לאחר ½7 ק"מ בהרגשת מנצחים הזוכים לתשואות (חינם). לחזור לאצטדיון במלוא האון זה פשוט רגע גנוב. בק"מ ה- 10 גאטורייד ומים: המשקה האיזוטוני בכוסות נייר רחבי שוליים, ומי הברז בכוסות PP לבנים, ללא פיקדון ובלי להשחית משאבי טבע מיותרים ומים "מינרליים". אני יורד למהירות של 6 דקות לק"מ, וגם נהנה מהנופים המתחלפים ומהתבוננות במעט אוחזי המטריות ורוכבות אופני-עיר גבוהות החולפות בצדי המסלול. בק"מ ה 13 נכנסנו לשדרה נפלאה באחת השכונות הדרומיות של העיר אשר ממש השאירה רושם עצום. הטמפרטורה יורדת בינתיים מ- 12 מעלות ל- 10 ואנו ממש יוצאים למרחב.

את 8 הק"מ הבאים אנו רצים על גדות נהר Amstel שאינו רחב מהירקון שלנו. תחילה אנו דרומה על גבי סכר שטוח, בין שדות מרעה, חוות בקר וכבשים, והרבה ירוק בעיניים. משמאלנו על הגדה המזרחית רצים אלה שכבר חוזרים לאחר שעברו על גשר לא גדול. הנופים שובי העין משפיעים לרעה על מהירות הריצה, והיא יורדת ל 9.5 ק"מ לשעה. את מחצית המרתון סיימתי ב 2:03:26 שע'- לא משהו. בלי בננות בלי תפוחי עץ, ללא Powebar ממש קמצנים ההולנדים החייכנים. בק"מ ה 22 – 24 מדלדלות השורות, הכביש מרוצף באקרשטיין קטנות ועקומות – דבר המקשה על הריצה, ואני פשוט מת לרוץ יחף על חוף הים.

אורנית מורגנשטרן

המסלול מתקרב לרובע פיתוח חדש Overamstel עם גורדי שחקים ומלון Novotel המשקיף על רב-מחלף של כבישים ומסילות ברזל. בק"מ ה- 27 הסתובבנו שוב על עקבנו בצלו של אריה ענק מפלסטיק בצבע כתום (צבעה הלאומי של הולנד). לרגע הרהרתי היכן שועטת לה באותן דקות 5559? (בתי אורנית); מתברר שאותה עת היא חלפה כבר ע"פ הק"מ ה- 32 בקצב של 11.5 ק"מ לשעה. מהק"מ ה 29 מתחילים לחוש שוב בשכונות המגורים של העיר. בעוברי את הק"מ ה- 32 חלפו אותי בטיסה שני רצים קנייתים דוהרים בעקבות אופנוע. היו אלה חלוצי החצי מרתון, שזינק בשעה 2, ומאותו הרגע המסלול שב והתמלא בהדרגה ברצים רעננים שכאילו נשלפו מקופסת פלא. כאילו שרק הם היו חסרים לשרירינו היגעים ולרוחנו העייפה. בק"מ ה- 35 הפתעה: בננות! ליתר דיוק 1/3 בננה. ביקשתי אחת שלמה עטופה באריזה מקורית. מפקדת הבננות פלטה בקשיחות: No, Regulation. מאחר והתעקשתי, נעמדה וקילפה לי אחת שלמה. כך הייתה לי לבת זוג ההולכת ונמרחת על אצבעות ידי הימנית דווקא בקילומטרים שכל מיני-גשרון באמסטרדם נראה לי כגשר וורזאנו אדיר הממדים בניו יורק. בעת שחלפנו בשנית ע"י המוזיאונים חשתי שחובבי ואן גוך ורמברנט מייחלים שכבר נסיים.

חוויה בלתי נשכחת נפלה בחלקי בק"מ ה- 41 עת הגיעה אורנית לקראתי, וכך רצנו יחד את הקילומטר האחרון כולל הכניסה לאצטדיון וחציית קו הסיום. אורנית סיימה בזמן מצויין של 3:37:48 שע' והייתה מספר 38 בקטגוריה שלה. זמני היה 4:46:40 שע' ומספר 59 בקטגוריה.

למחרת ירד גשם שוטף ואנו בילינו בארבעת קומותיו של ואן גוך ובני דורו. רק הירידה במדרגות המוזיאון הייתה מבצע בפני עצמו, ללא קשר לזמן בו גמענו אמש 42,195 המטרים.