| מאת דובב מזור
לפני שאדון בתופעת אימון היתר, אקדים ואסביר מושג חשוב הנקרא
פיצוי
יסף.
כל אימון, ובמיוחד אם עצים, פוגע, בטווח הקצר בגוף. בזמן האימון,
הגוף נדרש למאמצים פיזיולוגיים המטביעים פגיעה ברקמות השונות (שריר, עצם, רקמות
חיבור שונות...) ומכאן הצורך להתאוששות לאחר האימון. כלומר, ההנחה שמיד בתום
האימון, הכושר משתפר היא מוטעית. במבט עם מיקרוסקופ על חתך רוחב של השריר לאחר
מאמץ, ניתן לראות קרעים מיקרוסקופיים רבים בסיבי השריר. קרעים אלה מעידים על הפגיעה
שספג השריר בעת האימון. הסיבה היא שבמהלך האימון נגרמו לשריר תהליכי הרס רבים
מתהליכי בנייה. מיד בתום האימון תהליכי ההרס מתחילים להתמעט ותהליכי הבנייה מתחילים
לתפוס את מקומם, וכך מס' שעות לאחר האימון (תלוי בגורמים רבים), הגוף מגיע למצב
הזהה למצב אשר היה טרם האימון. ממצב זה, מתבצע בגוף מצב אשר נקרא פיצוי יסף.
בעקבות האימון הגוף "מפצה" את עצמו במשך מספר שעות נוספות בכך שמשפר את חסינותו
(ובכך את כושרו) ע"מ שבפעם הבאה האימון יהיה לו פחות קשה. כמובן שזה נשמע טוב ויפה,
אך כולנו יודעים כמה מזערי השינוי מאימון בודד, קל וחומר אם אינך ספורטאי מתחיל.
ידוע לכולם כמה רצי צמרת צריכים להתאמן בשביל שייהנו משיפור מזערי.
לכן לאחר כל אימון עלינו לתפוס את הגוף בזמן המתאים ביותר (עד כמה
שאפשר) לאחר שסיים את שעות ההתאוששות ואת שעות פיצוי היסף. ככלל, ככל שהמאמץ יהיה
ברמת עצימות גבוהה יותר, כן יידרש זמן רב יותר לגוף להתאושש. למשל, לאחר הרמת
משקולות בחדר כושר, יש לחכות לפחות 48 שעות עד שמתאמנים שוב על אותן קבוצות שרירים.
דוגמא נוספת היא ההמלצה לא לבצע יותר משני אימוני אינטרוולים בשבוע (אלא אם אינך רץ
צמרת). זאת להבדיל מריצות קלות שניתן לבצע כל יום ואף פעמיים ביום בעונת ההכנה.
מכאן החשיבות הרבה להתאוששות שבין אימון לאימון, ומכאן גם הסיבה
שרבים מבצעים אימונים רבים של " All
Out" ולא מבינים מדוע אינם משתפרים
ואף דועכים.
תופעת אימון יתר קשורה
באופן ישיר לתופעת פיצוי היסף, וקל להבין מדוע. ברגע שהספורטאי לא מאפשר לפיצוי
היסף לעשות את שלו, הוא מתחיל להיכנס לעייפות. אם פעם בכמה זמן הוא קצת "משתולל",
זה לא כ"כ נורא, אך אם באופן כרוני אינו מאפשר לגוף לבצע את פיצוי היסף הוא נכנס
למצב של כדור שלג. במצב זה, העייפות מצטברת, הגוף לא עומד בעומסים הרבים ולבסוף
הספורטאי משיג בדיוק את התוצאות ההפוכות להן הוא ייחל. פעמים רבות הגוף נכנע לפציעה
לפני תופעת אימון היתר, ולכן תופעה זו נמנעת לעיתים ע"י פציעה, שכמובן לא עדיפה
יותר על אימון יתר.
כאמור, תופעת אימון היתר, גורמת לתוצאות הפוכות מן התוצאות הרצויות,
כמו ירידה בביצועים, ולכן החשיבות הרבה במניעת התופעה מאשר בהתמודדות איתה. לכן יש
לזכור כי מנוחה היא חלק בלתי נפרד מהאימון.
תופעת אימון היתר נפוצה בקרב כלל הספורטאים. עם זאת, הנפגעים
העיקריים מתופעה זו הינם ספורטאים בעלי מוטיבציה גבוהה. אותם רצים
"מורעלים", החדורים במוטיבציה גבוהה ביותר, שקועים באיזושהיא אופוריה וכלל אינם
מקשיבים לגופם. גורמים נוספים, כגון תזונה נכונה, זמן שינה סביר, לחץ תמידי במשך
היום... יש בהם כדי לקרב באופן משמעותי את תופעת אימון היתר. כמו-כן, רבים מבלבלים
בין תופעות אימון היתר, לבין הרגשת העייפות הנורמלית המתבקשת שלאחר אימון.
לפניכם מובאות תופעות אשר יכולות להיגרם כתוצאה מאימון יתר. אם 2 או
יותר מן התופעות קיימות אצלכם, אולי יהיה חכם יותר קצת לנוח.
· ירידה
בביצועים
· הזעה מוגברת באופן
קיצוני (בנוסף להזעה הרבה התמידית)
· עצבנות
· ירידה בחשק
להתאמן
· חולשה כללית
בגוף
· כאבי
ראש
· כאבי שרירים באופן
כרוני
· הפרעות
שינה
· קצב לב בלתי
סדיר
· קצב לב מוגבר
בבוקר
· חוסר
תיאבון
באשר להתמודדות עם התופעה, הדעות חלוקות. יש הגורסים כי צריך להוריד
את העומס בלבד, ויש הגורסים כי מנוחה טוטאלית היא מתבקשת. לדעתי, אין לקבוע באופן
חד-משמעי. יש לקחת בחשבון את רמת הספורטאי (רצי עילית לא יכולים להרשות לעצמם לשבת
בבית שבועיים), עד כמה חמור אימון היתר ועוד. מאחר שרוב קוראים שורות אלה הינם
חובבנים, אמליץ לכם לתלות את הנעליים למשך שבוע ואף יותר, אם התופעות אינן
עוברות.
אסכם ואומר שכמו בהתמודדות עם פציעה, יש לעשות הכל ע"מ למנוע את
הופעת התופעה, במקום לחכות שתופיע ואז לטפל בה.
| | הודבק ב חמישי, ספטמבר 25 @ 13:05:20 IDT על ידי dovev | | | | | | |
| דירוג ממוצע: 4.15 הצבעות: 19

| | | | | | |