כמעט על אמצע הדרך בין אליפות הארץ ל-10 ק"מ שהייתה באשדוד לבין אליפות הארץ בחצי מרתון שתיערך בבית שאן, התקיים בשבת האחרונה מרוץ אייל למרחק ביניים של 15 ק"מ.

זו הפעם השניה שהמרוץ נערך על אותו התוואי בדיוק, וזו הפעם השניה שאני משתתף בו בכדי לקבוע כמעט בדיוק את אותה תוצאה לא מספקת (רק התירוצים התחלפו...). מה שכן השתנה מהשנה שעברה זה שלקחים הופקו ואת שהיה צריך לשפר המארגנים שיפרו, ואת מה שהיה ראוי לשמר הם שימרו.

הרישום למרוץ... קצת מעיק לבצע את הרישום באמצעות הפקס במיוחד שהניסיון מדואתלון ניר-פורז האחרון הוכיח שמחלקת הספורט במועצה המקומית רמת השרון אינה חפה מתקלות. מצד שני, הם מכירים ביכולתם לטעות והם סופגים בצורה מכובדת תלונות מצד המשתתפים כשאלו מגיעות.

חלוקת מספרי החזה והצ'יפים הייתה מהירה ויעילה (לפחות עבור מי שהגיע כשעה לפני הזינוק) כשכיבוד חיכה במקום למשתתפים עוד קודם לתחילת המרוץ.

הזינוק לריצת ה 15 ק"מ נערך רק כמעט בדיוק במועד המתוכנן בשל עיכוב קל בגלל בעיות צ'יפים של מי מבין הרצים הבכירים שהגיעו למרוץ (והייתה נוכחות מכובדת של רצים כאלו).

המסלול עצמו לא היה קל... ואני אומר- מי שמחפש משהו קל שיישאר בבית במזגן ויראה יורוספורט.

אני נוטה להאמין ממה ששמעתי מאחרים שסימוני המרחקים היו מדויקים למדי אם כי קשה לי להעריך בעצמי בגלל שזמני הביניים שלי היו רחוקים מלהיות עקביים בגלל מידה של עצלותעייפות, שינויי טופוגרפיה (עליות וירידות בטוב טעם... איך שהוא זה תמיד זה נדמה שיש יותר עליות), טמפרטורות (חם, חם ואז יותר חם), רוח דרומית-מזרחית ניכרת, ומעבר מאספלט, לאספלט משובש, לכורכר ואז חזרה לאספלט.

6 תחנות המים הספיקו בהחלט לריצת 15 ק"מ אפילו בתנאיי מזג האוויר שהיו. כמדומני היה שיפור בעניין זה לעומת שנה שעברה.

עם סיום הריצה, בקבוק האיזוסטאר בטעם תפוז, וגביעי היוגורט היו דבר מבורך... לחשוב רק איך לשמור עליהם צוננים בשנה הבאה.

שיפור נוסף שהיה לעומת השנה שעברה הוא שבחלוקת "שקית ההפתעות" נחסך מהרצים הצורך לעמוד בתור ממושך כפי שהיה שנה שעברה... החלוקה התנהלה הפעם בצורה יעילה יותר.

טקס הסיום, בדומה לשנה שעברה וכמו האווירה בכלל סביב המרוץ, הזכיר לכולם שקבוצת הרצים למרחקים בארץ היא בעצם כמו משפחה אחת גדולה. האווירה במרוץ אייל, בדומה לאווירה של מרוץ גליל ים שנערך שבוע קודם, היא אווירה נינוחה שיש בה הרגשה של שיתוף פעולה מלא בין מארגני המרוץ ובין הרצים (כי המארגנים עצמם באים מקרב הרצים). אווירה שנותנת תחושה שלכולם יש רצון משותף שהאירוע יצליח ושכולם ייהנו... אווירה שלצערי עדיין חסרה בכמה מרוצים אחרים בארץ.

במרוץ השתתפו 53 רצים מהאגודה. מהם 17 במקצה ה- 5 ק"מ ו-36 במקצה ה-15 ק"מ. סה"כ קטפו 16 גביעים. זאת, כמובן, לצד הישגים נוספים שרצינו השיגו במרוץ להבים שהתקיים באותו יום (מארק חרקובסקי, יפעת פארן ושמעון מיארה).

מבין המתחרים הרבים, ראוי לציין כוכב חדש באגודה, אשר מתקדם ומתקדם משנה לשנה: מרסל בורלא. הוא ולא אחר. מרסל הוא דוגמא לספורטאי האולטימטיבי: שילוב של הישגים מרשימים ביותר עם צניעות רבה. בשנה שעברה קבע מרסל 2:40:11 במרתון טבריה ו- 1:14:56 בחצי מרתון עין-גדי כחודשיים לאחר מכן. זאת לאחר שהשיל 16 ק"ג מגופו במספר חודשים. השנה, בעוד כחודש וחצי, מרסל מתכונן לנפץ את שיאו ממרתון טבריה משנה שעברה, ולגלח כמה דקות טובות. בכובע אחר שלו, מרסל עובד בחברת הייטק, נשוי ואב לילדה קטנה. אז כולנו נחזיק אצבעות, ונאחל לו בהצלחה במרתון טבריה ובכלל.