מפידיפידס ועד ספירידון– איליה בר–זאב
תאריך: חמישי, אוגוסט 19 @ 15:55:04 IDT
נושא: מרתון


מאת איליה בר-זאב


בימים אלו, ימי המשחקים האולימפיים באתונה, על רקע פסלו של הדמות המיתולוגית, פדידיפידס, אנו שומעים שוב ושוב את סיפורו של השליח המפורסם מקרב מרתון (490 לפנה"ס).

מיתוס קשה לבטל, אולי אין צורך בכך, למה לקלקל סיפור יפה. מילא אם זה בא לידי ביטוי באמנות פלסטית, פרוזה, שירה (נסו לחפש את הערך "פדיפידס" במנועי חיפוש באינטרנט), אך ההיסטוריונים מחפשים הוכחות לטיעונים שונים, לאגדות וסיפורים נפוצים ומסתבר שאין אישור מוכח לסיפורו של פידיפידס. מפליא שגם כותבים רציניים ממשיכים "למכור" את סיפור המיתוס, למרות שהעובדות ידועות שנים לא מעטות, שלא נדבר על שידורי רדיו וטלוויזיה.

המאמר להלן פורסם לראשונה בשנת 2000 במגזין "עולם הריצה" על רקע מרתון טבריה. המאמר שודרג ועובד מחדש לפרסום במוסף האולימפי של "מעריב" (12.8.04). ב"מעריב" הוא צומצם מעט כדי להתאימו לדרישות העיתון ולפניכם הוא בהיקפו המלא.



פסל של פידיפידס, מביא בשורת הניצחון לאתונה.

*סיפור ריצת המרתון, מכפר מרתון לאתונה – בימים ההם, בזמן הזה.
* סופו של מיתוס? כוחו של מיתוס!

5.7.2004- אצטדיון השיש באתונה. עשרות אלפי צופים צוהלים, מאות אלפים פזורים בדרכים המובילות אליו. כולם מריעים לנבחרת יוון בכדורגל לאחר זכייתה באליפות אירופה.

14.4.1896– היום האחרון למשחקי האולימפיאדה הראשונה בעידן המודרני. אתונה, בירת יוון, ערש המשחקים האולימפיים בעת העתיקה, היא העיר המארחת.
מהגשר בכפר מרתון מזנקים 25 רצים. הכיוון – אתונה, אל איצטדיון השיש שנבנה במיוחד לקראת חידוש המשחקים האולימפיים. 9 רצים מסיימים, 8 מהם יוונים, (אז, עדיין לא השתתפו נשים). המקומיים שלא זכו בניצחון כלשהו במשחקי האולימפיאדה הנערכת על אדמתם, שמחו בבן ארצם – לואיס ספירידון המצליח לנצח מרוץ מתיש זה בתוצאה של 2.58.50 שע'. (הקריטריון לגברים להשתתפות במרתון במשחקי אתונה 2004 - 2.15.00 שע') עד נקודת הק"מ ה– 32, הוביל הרץ האוסטרלי– קיית פלאק, אז סגר עליו ספירידון, יחד הם המשיכו עד הק"מ ה– 36 ושם פרץ היווני קדימה לניצחון הסופי, נכנס מאושר לאצטדיון השיש והפך לגיבור לאומי. שני הגיע יווני נוסף– הרלמבוס ואסילקוס בזמן של 3.06.03 שע'. שלישי, ההונגרי גיולה קלנר, 3.09.35 ש'. חום רב שרר באותו יום (כרגיל באתונה ובמשחקים האולימפיים). הדרך לאתונה מלווה בעליות לא קלות, בעיקר עד הק"מ ה– 32. דני משרקי היה הישראלי הראשון שרץ פעמיים במסלול זה בראשית שנות ה– 70 וקבע שם תוצאה נאה של 2.30.31 שע'.



ספירידון, מנצח ריצת המרתון במשחקים האולימפיים הראשונים בעידן המודרני.


מרוץ מרתון נולד , אורכו פחות מ – 40 ק"מ. בעתיד יחולו בו שינויים עד לגיבושו הסופי במרחק המוזר כלשהו– 42.195 ק"מ. ("תרגום" מ– 26 מייל + 385 יארד, שנוצר באולימפיאדת לונדון, 1908, כאשר המארגנים שינו את נתיב המרתון כדי להעבירו ליד ארמון המלכה).

כאז כן היום, יווני מנצח הוא גיבור לאומי, כמעט אל מיתולוגי. בחגיגות נבחרת הכדורגל של יוון הופיעה בעיתונים המקומיים המילה "ננקימן" שפירושה "הנצחון שלנו". אמירה זו מיוחסת לאותו "רץ" בעת העתיקה ששמו פידיפידס שע"פ הסיפור הגיע בריצה לאתונה כדי לבשר למלך את נצחון היוונים על הפרסים בקרב מרתון, בשנת 490 לפני הספירה. אמר את אשר אמר, צנח ומת.

מיתוס הוא סיפור , מעשייה, אגדה או מכלול סיפורים מן המיתולוגיה. סיפור אמונה נודד, אנונימי, המספר על ראשית ועל אחרית לא – ידועות. במקום שנגמרת הידיעה ההיסטורית שם מתחיל המיתוס. בלשון יומיום משמש המיתוס לחיוב או לשלילה:

במובן החיובי– יצירת מיתוס בתחום האמנות היא מעשה אנושי הכרחי. דמויות מיתולוגיות הן מגיבורי הקידמה והתרבות.

במובן השלילי – הוא משמש אזהרה מפני בריחה אל הלא – מציאותי, אל המקודש בלא– עירעור. (אשר א. ריבלין – 1983).

קרב מרתון

הקרב מתרחש, כאמור, בשנת 490 לפני הספירה. אחד הקרבות העיקריים במלחמת יוון – פרס ואחת ההתנגשויות הצבאיות הגורליות והמפורסמות בתולדות העולם העתיק.

גייסותיו של הפרסי דריווש, חוצים את הים האיגאי ונוחתים על יד העיירה מרתון בצפון מזרח אטיקה, קרוב לדרך הראשית מצפון יוון לפלופונסוס. מגמת הגייסות, לאיים על אתונה מהיבשה ובאמצעות הצי, גם מהים.

לפרסים צבא של 25000 לוחמים (רבים מהם שכירי חרב). האתונאים גייסו כ– 10000 לוחמים ועוד 1000 חיילים מבני פלטיאה. ספרטה הבטיחה לעזור אך התעכבה ולא נתנה כתף. אחד ה"אסרטגים" היוונים היה מילטיאדס (אביו ניצח שלוש פעמים במשחקים האולימפים במרוץ המרכבות וזה הישג נדיר).

הבן, שהיה אסטרטג ופיקח, קבע, את התפתחות המאורעות, ניהל קרב עם "צבא קטן וחכם" מול עדיפות פרסית וניצח. לפי המסורת, נהרגו 192 יוונים וכ – 6400 פרסים. האם הועברה בשורת הניצחון לאתונה כפי שמקובל לחשוב?

העובדות ההיסטוריות אינן מבססות השערה זאת. ע"פ הרודוטוס (היסטוריון התקופה), היוונים היו בשלב של התארגנות כנגד הפרסים ואז שלחו שליח לספרטה לבקש עזרה. השליח היה אתונאי בשם פידיפידס, בעל כושר גופני מעולה (כושר אירובי) ויכולת תנועה לאורך זמן בנוף הררי.

בדרכו לספרטה כדי לבקש עזרה, פגש באל פן בהר הפרתנון. פן ביקשו לפנות לאתונאים ולשכנעם לחזור ולהאמין בו. בעבר, עזר להם וכך (הוא מבטיח) יהיה גם בעתיד. ואכן, כאשר חזר פידיפידס הוא מסר בקשה זו לאתונאים. ע"פ הרודוטוס, בסיום המלחמות, הם בנו מזבח לאל פן למרגלות האקרופוליס.


הקרב בספרטה.

מסלול תנועתו של פידיפידס – עובדות היסטוריות.

(מרחקים ופרופורציות)


פידיפידס חצה את ההרים לספרטה, מרחק של 141 מייל וביקש את עזרתם להצלת העיר העתיקה ביותר ביוון (אתונה). הספרטנים הבטיחו לעזור אך לא מיהרו בשל סיבות הקשורות לטקסים ומועדי ליל הירח בחודש.

פידיפידס חזר בריצה לאתונה ולשדה הקרב במרתון, העביר את הידיעה המאכזבת (עיכוב העזרה) ומכאן, אין התייחסות לפעולותיו הנוספות, (הרודוטוס).

בתוך 3-4 ימים, עבר פידיפידס כ – 282 מייל שהם 451 ק"מ בתנאי שטח לא קלים. במקורות נמצא כי החישוב למדידת שטח ומרחק היה לפי המושג "סטדיון" השווה ל –200 יארד. נכתב כי פידיפידס עבר 1240 "סטדיון". כלומר 141 מייל לכל כיוון.

הרודוטוס טוען שהוא הגיע לספרטה "ביום שממש למחרת". יש להניח סביב 24 שעות. אפילו נתייחס בגמישות למושג "למחרת", עדיין זו פעילות נדירה בכל קנה מידה גם אם תנאי השטח היו נוחים לתנועה (והם לא היו כאלה).

סופו של הקרב

האתונאים לחמו בגבורה, בחכמה ועם מוטיבציה רבה. 7 ספינות פרסיות טבעו. האחרות נסו לאחור. גוויות רבות נשארו בשטח. את שארית הצי העבירו הפרסים לאיום ישיר על אתונה מהים. הספרטנים שהגיעו באיחור (עברו את הדרך ב – 3 ימים) זכו לראות את גיא ההריגה, החמיאו לאתונאים וחזרו לעירם.

מסקנות עד כאן

1. אין עדויות או התייחסות במקורות היסטוריים ל"ריצתו" של פידיפידס כדי לבשר על הניצחון בקרב מרתון ועל מותו כביכול.

2. יש עדויות על משימותיו האחרות– להזעיק עזרה מספרטה ועל ריצתו הלוך וחזור לכפר מרתון.

3. גם לאחר הניצחון בקרב מרתון, עדיין היה איום פרסי על אתונה מהים, עובדה המעידה שטרם הגיע הזמן לחגיגות כלשהן.

ההיבט הישראלי

גם לנו, היהודים, יש סיפורים מעניינים מתקופת התנ"ך והם לא מיתוסים. בעת העתיקה נהוג היה להשתמש ברצים בעלי כושר אירובי מפותח להעברת הודעות ,בשורות וכיוצא בזה:

1. מפורסמת ריצתו של איש בנימין, מאבן העזר לשילה כדי להודיע על המפלה הגדולה של בני ישראל במלחמה עם הפלישתים , אבדן ארון הברית, נפילת עשרות אלפים מישראל, מות בני עלי , חפני ופנחס.


שמואל א' (ד' 12-13)

"וירץ איש בנימין מהמערכה ויבוא שילה ביום ההוא
ומדיו קרועים ואדמה על ראשו. ויבוא והנה עלי יושב
על-הכסא יד דרך מצפה כי היה ליבו חרד על ארון
האלוהים והאיש בא להגיד בעיר ותזעק כל העיר..."



המרחק בין אבן העזר (ממזרח לאפק ליד מקורות הירקון) לשילה הוא מרחק מרתוני: בראשית שנות ה– 70 , ארגן שם יצחק ברא"ז תחרות מרתון ודני משרקי ניצח.

האירוע בתקופת התנ"ך התרחש בשנת 1050 לפני הספירה. כלומר, סיפור קרב המרתון ביוון יתרחש 590 שנה מאוחר יותר.

2. בשנת 975 לפני הספירה בקירוב ארע מרד אבשלום בדוד. דוד מוצא מקלט בעיר הלויים, מחניים, השוכנת בעבר הירדן בערוץ נחל יבוק. שני רצים יצאו לדרך לבשר לדוד את "בשורת " מות אבשלום. לאחר המלחמה ביער אפרים. הראשון, ה"כושי" בחר בדרך ה"קצרה" שהייתה רצופה חתחתים, עליות ומורדות, דרך "יער אפרים". ואילו אחימעץ בן-צדוק שיצא אחריו, בחר בדרך ה"ארוכה" אך הנוחה יחסית. דרך העוברת בכיכר הירדן ובמעלה נחל יבוק. אחימעץ הקדים את ה"כושי".

שמואל ב' (יח' ,23): " וירץ אחימעץ דרך ככר הירדן ויעבר את הכושי"
הסיפור כולו הוא דרמטי וטראגי וסיפור הריצה מעצים אותו במיוחד.

מאין, אם כך, נוצר המיתוס?

R.grogan (1982) מעלה אפשרות מעניינת במאמרו "רוץ פידיפדס רוץ" שפורסם לראשונה במאגזין הבריטי לרפואה ספורטיבית:

לדבריו , המיתוס התפתח בזכות הפואמה שחיבר המשורר רוברט בראונינג בשנת 1879, 17 שנה לפני חידוש המשחקים האולימפיים המודרניים.

בפואמה בשם "פידיפידס" הוא (המשורר) מספר את קורות האירועים סביב קרב מרתון. האיום הפרסי, ריצתו של פידיפידס לספרטה, פגישתו עם האל פן, חזרתו למרתון ובהמשך, לניצחון. (ע"פ תיעודו של הרודוטוס).

בקטע מן הפואמה הוא מפליג מעט מן העובדות וכטוב ליבו אולי ביין ואולי בפיוט, הוא כותב בצורה כזאת שניתן להסיק על ריצת הבשורה לגבי הנצחון וסופה הטרגי – הירואי.

המשורר והפואמה היו נערצים בתקופתם והשפיעו על מקבלי ההחלטות לשילוב תחרות ריצת מרתון מכפר מרתון לאצטדיון השיש באתונה כמקצוע אולימפי ביום אחרון למשחקים. היוונים היו ערים למשמעות ההיסטורית של המיתוס ונענו לאתגר. למנצח הובטח פרס מיוחד – גביע זהב.

להלן קטע מתוך הפואמה. הקטע שתרם להיווצרות המיתוס כפי שמקובל כיום.

"כן, עוד ערפל הקרב
והוא נלחם ב"יום המרתון"
עת הפרסים לאבק נשחקים
"לאקרופוליס!" הכל קוראים,
רוץ פידיפידס, עוד מרוץ אחד
לך השבח והתהילה,
הודה לפאן אתונה ניצלה!
לך, צעק בקול!

מניח את מגינו
שוב הוא רץ, כאש בשדות שומר
להבתו חורכת נתיבו
וכבר הוא פורץ לאתונה העיר
קורא: "שימחו – ניצחנו!"
כיין הנספג בכד חימר
השמחה בדמו – לבו פוקע
הוא מת – אושר עליון.

אחרית דבר

3 רצי מרתון מייצגים את ישראל באולימפיאדת אתונה 2004:


נילי אברמסקי (המחזיקה בכל השיאים הלאומיים מ 2000 מ' ועד מרתון) תרוץ ב 22.8 בשעה 6 בערב.

היילה סטאין (המחזיק בשיא הישראלי במרתון) ואסף בימרו (שהחזיק בשיא פרק זמן קצר לפניו) ירוצו ב 8.29 באותה שעה.

נאחל לכולם הצלחה במאבק הפיזי והמנטלי עם קשיי מזג האוויר, קשיי המסלול והלחץ מסביב.

איצטדיון השיש באתונה ממתין לכולם והדרך היא אחת – ארוכה.

על הכותב:


איליה בר-זאב מאמנם בהווה של נילי אברמסקי, זבדיה וודג', איתי מגידי, עמית נאמן ובעבר של יובל וישניצר, זהבה שמואלי ואחותה מזל שלום, יחזקאל חליפה, דב קרמר, שם-טוב סבג ואחרים.

במרוצה השנים, בעבר ובהווה, קבעו ספורטאיו למעלה מ-70 שיאים לאומיים (בוגרים ונוער) ןהשיא הוותיק ביותר שעדיין קיים הוא של יובל וישניצר משנת 1974 בריצת 5,000 מ', 13:39.8 דק'.

כמו-כן ייסד בר זאב ביחד עם עו"ד עמוס ויצמן ודודיק אייגר את מועדון ואת לוגו "איילות" בשנת 1977.
פרטים נוספים על איליה כ"עמית כבוד" של איגוד האתלטיקה, ניתן למצוא בלחיצה כאן.








כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=209