אתונה- ערב אחרון (28.8)
תאריך: שלישי, אוגוסט 31 @ 14:24:41 IDT
נושא: אתונה 2004


מאת פרופסור אורי גולדבורט




ערב אחרון של משחקים אולימפיים או אליפות עולם בענף האתלטיקה מלווה תמיד בדוק של עצבות. זה של אתונה לא היה יוצא מן הכלל. עם זאת, אי אפשר היה להחמיץ את צליל משק כנפי ההסטוריה.

בערב זה היה אמור להתרחש אחד מן השניים: חזרה מופלאה של הישאם אל גרוז', "המלך" הבלתי מוכתר של מרוקו לצד המלך האמיתי מוחמד הששי, על מבצעו של פאבו נורמי לפני 80 שנה בדיוק, זכייה כפולה בתארים ל-1500 מטרים ו-5000 מטרים; או: הצטרפותו של קנניסה בקלה לרצי אלמוות אשר זכו בתואר אולימפי כפול בריצות ל-5000 ו-1000 מטרים: הנס קולהמיינן (1912), אמיל זטופק (1952) , ולדימיר קוץ (1956) ולאסה ווירן (1972 וגם 1976). מה שלא יהיה יהיה מרתק. אשתקד סיכל הקניאתי הצעיר אליהוד קיפצ'וגא את מאמצי השניים להשיג "דאבל" דומה באליפות העולם בפאריס והיה בור כי שלושה אלו יילחמו עד לטיפת החמצן האחרונה.

עמדנו גם בפני ריצת גמר פתוחה ומרתקת ל-800 מטר לגברים, שבה ניתן היה לצפות למאמץ של הרץ הרוסי בעל חלוקת הכוחות המוזרה יורי בורזאקובסקי, מריון ג'ונס ללורין וויליאמס ואיבדה את המרוץ.

כחימום לערב המרגש, נוצלה מחצית השעה בין 8:00 ו-8:30 להענקת הפרסים ל-10,000 ו-100X4 נשים שהוכרעו אמש. ב- 8:30 בדיוק ניתן זינוק ל-1500 ריצת גמר נשים. היתה זו נטאליה יבדוקימובה מרוסיה, אשר דאגה כי ריצה זו לא תקולקל על ידי "לוויה" התחלתית. קצב מהיר שהכתיבה כבר מהתחלה לא הספיק להבטיח לבת ארצה אלופת העולם טטיאנה טומשובה את הנצחון, כפי שאולי קיוותה, וזו הסתפקה הפעם במדליית הכסף. זה היה כרוך במומנט הסטורי ראשון: לראשונה מאז 1996 ובפעם השלישית בכלל הצליחה אותה רצה אחת, קלי הולמס, לזכות ב-800 ו-1500 מטרים כאשר 200 מטרים מהסיום היא פורצת בתוך דבוקה של 6-7 רצות צמודות. הישגה זה של הולמס, ילידת אפריל 1970, מדהים לאור גילה ותלאותיה בתחום הפציעות. אצל כותב שורות אלו מעורר "דאבל" כזה בגיל 34 שנה מכלול מחשבות הנקשרות בפיסיולוגיה ואולי גם בפרמקולוגיה. האם לפנינו פרשת רג'ינה ג'ייקובס מספר שתיים או מבצע מופלא "נקי" של רצה וותיקה? התוצאה של הקצב המהיר היתה מרוץ נהדר ושרשרת שיאים אישיים לשש מתוך שבע הרצות הראשונות, בטווח בין 3:57.90 ל- 4:00.15 .



הולמס. בפעם השנייה לוקחת דאבל אולימפי.


במקביל, החלו תחרויות הגמר בגובה נשים, אשר מאוחר יותר תביא נצחון מפעים לילנה סלזארנקו: קטנת קומה יחסית למספר "ז'רוביות" במקצוע זה ובעלת ניתור מדהים, אשר "ניקתה" 1.85 עד 2.06 בקפיצה ראשונה, תמיד "חלקה" והותירה את מי שנראתה משכמה ומעלה, הסטרי קלואטא, מיואשת ומדוכדכת עם מדלית כסף, בשנייה לאחר מתחרה רוסיה, ממש כמו בסידני 2000 . בדרך, אבלו אלפים מאוהדיה התורניים של בלאנקה ולאסיץ' הסלובנית, המפוזרים כנראה בכל תפוצות האתלטיקה, על כשלונה כבר ב-1.93 ואוהדי איימי אקף היפהפיה על הצלחתה לעבור 2.02 מטרים- גובה אשר לראשונה בתולדות הענף לא הבטיח אוטומטית זכייה במדליה.

תחרות פחות מרתקת בהטלת הכידון גברים תסתיים בסוף הערב בנצחון מדהים של הנורבגי תורקילדסן בן ה-22 בתוצאה אשר במוקדמות היטיבו לזרוק ממנה הן סרגיי מאקארוב המאוכזב (ארד ) והן האמריקאי ברור גריר בעל תוצאת השנה שכאן, בגמר, הופכים ה-87 מ' שלו מן המוקדמות משום מה ל- 74.36 מ' בלבד ומקום אחרון.

בריצת 800 מ' גמר גברים נשכנו את אצבעותינו מרוב מתח כבר לפני הזינוק. האם שוב ישתרך יורי בורזאקובסקי מאחור? האם ווילפרד בונגיי יכל להביא סוף סוף מדלית זהב לקניה במרוץ שאינו מתקיים בדילוג על מכשולים? "קלוז אפ" בהצגת המתחרים מגלה בפני הרוסי הבעה של מי שיילקח עוד רגע לתא הנדונים למוות. מראהו של ווילסון קיפקטר אינו מרנין בהרבה. המרוקאי מוחסין צ'היבי מחייך לפני הזינוק- תופעה נדירה, אבל האיש כבר עשה את שלו בעצם העפלתו המפתיעה לגמר. הישורת האחורית מצאה את בורזאקובסקי שביעי, כהרגלו, אך לא מרוחק במיוחד. מחצית הריצה עברה בנסיונו של האלג'יראי האמיץ סעיד גרני (מטרים אטיים כלשהם, ב- 51.84 )- אלוף העולם ומנצחו של בורזאקובסקי אשתקד, לצאת נשכר מ"ריצת קדימה" אך זה לא עלה בידו. מי שנחשב עד כה לבחיר רצי מרחק זה בשנתיים האחרונות, ווילפרד בונגיי הקניאתי, רץ מרבית 400 מ' אלו בשביל השני והוסיף כך בטפשות מטרים של ריצה. לאחר כסיבוב עבר במאמץ רב לראש, אך כוחו כלה בישורת הסיום מול קיפקטר, ו-20 מטרים מהסיום בטוח קיפקטר כי אכן סוף סוף יזכה בתואר האחד שנבצר ממנו. הוא לא רואה, כיצד מגיע בורזאקובסקי, מהמקום הרביעי, ועוקף באלגנטיות את כל השלושה. כשהוא רואה, זה מאוחר, והאטה עולה לו גם במדליית הכסף: מולאודזי, מצויין אשתקד ובינוני השנה, עוקף את קיפקטר מן העבר השני, משמאלו, על קו הסיום. שוב כשלון מכאיב לקניאתיים, בין כאלו שרצים במדי מולדתם או במדי דנמרק. בורזאקובסקי השתרע על המסלול וכבש פניו בהבעת אי אמון ובהענקת מדלית הזהב, מאוחר יותר, לא יכול היה לכבוש את בכיו.



הישאם אל גארוז', אלוף העולם למרחק 1,500 מ'. האדם שהציב גבולות חדשים למרחק זה ומזוהה יותר מכל עם מרחק זה.


בשעה 9:05 נפתחה הריצה ל-5000 מטרים. אני מרגיש שהיא "חייבת" להכות שורש בדברי ימי הספורט. מסביר לאחד מעמיתינו הפחות מנוסים מדוע אני חושב כך. מדברים על פאבו נורמי ואמיל זטופק, אבל בתוך כך הוציא אותנו מהכלים מפח נפש התחלתי , בצורת "קצב לוויה". 800 מטרים הצריכו כ-2:25 ו-1000 מ' ארכו 2:58.46 ד'- איטי מהממוצע לקילומטר במהלך ריצת הגמר לנשים, כאן באתונה....לאחר 4 דקות גבר הקצב בבת אחת. 2000- 35.99 :5 , קצב אחר לגמרי. משם, עד 200 מטר לסיום, במתח הולך ועולה, חלים רק חילופי מקומות טקטיים, כשקיפצ'וגא ובקלה מובילים לסרוגין אבל הישאם אל גרוז' וגברמריאם שוכנים בטוחות בתוך טור מוביל של ששה-שבעה רצים. קילומטרים של 2:34.90 ושל 2:37.73 ושלא כפאריס אשתקד, כל הזמן מוביל עכשיו קיפצ'וגא וזה נראה לי מוטעה. הוא לא רואה מה מאחורי גבו ויהיה קשה להחזיק. 300 מטרים לסיום באה הפריצה האמיתית. כ- 260 מטרים לסיום, בקלה אכן חולף על פניו - אבל כעבור מספר שניות, אל גרוז' מגלה סימני "מזימה" ונראה קל וארוך צעד להפליא. ב-40 מטרים אחרונים הוא חולף עובר על פני אליהוד המותש ואחר על פני בקלה. אל גארוז'- 39 13:14, בקלה- 13:14.59, קיפצ'וגא- 13:15.10 וכך חזר אל גארוז' על מבצע נורמי מ-1924. אל גרוז' מסמן בשתי אצבעות ומדגיש משהו. האם זה "סימן וי" לנצחון? סימן לשני תארים? אחר הוא בוחר לנשק דווקא את...ברכו הימנית ומטריח שניים מאינסוף המתנדבים הטורחים על כל דבר בתחרות, להתיר את שרוכי נעלו השמאלית. חלוץ נעליים הוא מתפנה לדגל המרוקני. למראיין היווני באצטדיון הוא אומר (בצרפתית): "אחר סידני, אחר הכל, הפעם עזר לי האל . נשקי הוא המהירות וידעתי, עוד לפני הסיום. שאוכל לנצח. אני מאוהב ביונים וביוון". יותר מאוחר, במסיבת העיתונאים הוסיף את כל הדברים היאים למעמד: מקדיש את הנצחון כצפוי "לעם המרוקני, לעולם הערבי ולעולם המוסלמי". המלך מוחמד הששי ופמליית הארמון מכינים וודאי לספורטאי מופלא זה קבלת פנים שכמוה לא נראתה.

מאפיינים שכדאי לזכור:

1) נורמי זכה ב"דאבל הבלתי אפשרי" תוך פחות משעה וחצי, בזמנים שהיו קרובים כדי שנייה בדיוק (ב-1500, 3:52.6) ושלש שניות בדיוק (5000, ב-14:31.2 ד') לשיאיו העולמיים ואל גרוז' עשה זאת בזמן בינוני ב-1500 (לימינו, כמובן) וזמן רחוק מאוד מדרגה עולמית גבוהה ב-5000 , בריצה טקטית, כאשר היריבים קרובים אליו כדי שתי מאיות השנייה!

2) אל גרוז' נזקק לחמש ריצות כדי להשיג את שני התארים, בעוד שנורמי לארבע.

3) אל גרוז' נאלץ להתמודד עם צמרת עולמית צפופה יותר וקרוב לוודאי להתמודד עם יריבים קשים יותר- גם זה יחסית- מאשר נורמי, לפחות ב-1500 מטרים (ב-500 מטרים, התגבר נורמי בהפרש חמישית שנייה בלבד- כך מדדו אז- על וילה ריטולה).



לג'נד פאבו נורמי. 80 שנים לקחו עד שמישהו הצליח לחקות את הדאבל האולימפי שלו ב-1,500 מ' וב-5,000 מ'. ועדיין לא בהפרש של פחות משעה וחצי בין שתי הריצות...


המרוץ הבא היה גמר השליחים 4 פעמים 100 לגברים. ארה"ב, המועמדת הוודאית לנצחון, זינקה בשביל החמישי (קרופורד, גטלין, קובי מילר ומוריס גרין). בריטניה, לצידה ברביעי, קיוותה להתגבר על אובדן צ'יימברס וחולשתו הרבה של קמפבל כאן באתונה ולהתחרות אולי על הכסף. בכל דברי ימי המשחקים האולימפיים לא ניצחו הבריטים את האמריקאים במרוץ זה וכאשר סיימו לפניהם היה זה בגין פסילות אמריקאית בין בגמר (1960) ובין בשלבים מוקדמים (1912 ו-1988). ניתן היה לראות על נקלה ששון קרופורד המזנק מוביל, אבל מפסיד לא מעט מזה בהחלפה לגטלין, אלוף אולימפי ב-100 מטר, אבל חלש היום! נראה שהניגרים דווקא מובילים, מסר גטלין לקובי מילר המוצא עצמו בפיגור. ניגריה נראתה שועטת קדימה, וכאשר מילר מוסר לגרין "בגמגום", הבריטים מחליפים נהדר וגרין מוצא את עצמו במצב דומה < דג'י אליו ומרק פרנסיס-לואיס. אבל היום, ארבעים שנה לאחר טוקיו, היריבים אינם רצי הגזע הלבן, נציגי נבחרת פולין או צרפת, ואף שגרין הדביק את אליו, הוא איחר ממש בסנטימטרים את פרנסיס-לואיס. צילום הגמר מגלה נצחון סנסציוני לבריטניה, 38.07 , ארה"ב 38.08 . זה קרה רק פעם אחת. ארה"ב הפסידה לקנדה באטלנטה 1996, אך בכל שאר המקרים, רק פסילת הקבוצה האמריקאית בגמר האולימפי (1960) או בשלב המוקדם (1912 , הפעם הראשונה בה הוכנס מקצוע זה לתוכנית ו-1988) מנעו ממנה את הנצחון ו-14 פעם זכו השליחים של ארה"ב בתואר. שלישית מגיעה ניגריה ב-38.23. הרשלנות האמריקאית בהכנת קבוצות השליחים גובה, זה הערב השני ברציפות, מחיר כה יקר.

על כשלונותיהם הכואבים של הכידונאי בריר וקבוצת השליחים חיפו הנשים והגברים האמריקאים בשני נצחונות צפויים במרוצי הסיום 4X400 מטרים. בין הגברים, כאילו התנהלו על אותו מסלול שני מרוצים נפרדים: ארה"ב (2:55.91) מול השעון מחד ובריטניה, אוסטרליה, ניגריה ויפן על המדליות הנותרות. היה זה קלינטון היל האוסטרלי, לא מהצמרת שבצמרת, שהדהים בעוקפו "רכבת" של רצים וכך השיג לאוסטרליה את מדלית הכסף, בזמן בינוני לגמרי. קודם לכן, זכו הנשים האמריקאיות במרוץ נגד יריבה ממשית, אבל חייבות תודה גם להרכב מטופש של יריבותיהן הרוסיות, שכלל את נטליה נזרובה המותשת. היא הוצבה למרות שתי ריצות חלשות להדהים שלה בחצי הגמר ובגמר בעוד לרוסיה "מחסן שלם" של רצות מעולות נוספות. ואכן, היתה זו הרגל השנייה, בה מוניק הנדרסון, דווקא היותר איטית בקבוצה האמריקאית, ברחה וחיסלה כל אפשרות למהפך, על אף מאמציה הנואשים, כעבור כדקה, של מדליסטית הארד ב-400 מטרים, נטליה אנטיוך ברגל האחרונה (אותה עברה ב-49.43 שניות). הסבר של ולנטין בלחניצ'ב, סגן נשיא ההתאחדות האירופית, המוכר היטב בארץ, כעבור יומיים: "ברגע שנקבע "פול" הרצות למירוץ השליחים, המאמן המרכיב רשאי לקבוע את הארבע כחפצו ואכן זו טעות שלהם".

קציר היום האחרון מדגיש את עליונותן של שתי מעצמות האתלטיקה, בענף ספורט בו נראה היה כי השלל הולך ומתחלק בין "קטנות" על חשבון צמצום חלקן של הגדולות. חמש מדליות נוספות לרוסיה (שתיים מזהב, שתיים מכסף ואחת מארד) מול שלוש לארה"ב (שתים מזהב, אחת מכסף) רק מצמצמות במקצת את הפער שנותר לטובת האמריקאים. מדלית הכסף המפתיעה של קפלזיגי במרתון, למחרת, תעניק לשתי המעצמות שלל של 45 מדליות- יותר מאשר במשחקים האולימפיים הקודמים ויותר מאשר בשתי אליפויות העולם הקודמות.

כאן באצטדיון הכל נגמר! מחר יתקיים מרוץ המרתון מ"מרתונה" של ימינו דרך קיפיסיא למרכז אתונה. טקס אחד של הענקת פרסים והשמעת המנונים רודף את משנהו. בעת הטקס עם סלזארנקו, קלואטא והאוקראינית ויקטוריה סטיופינה (הפליאה בעברה 2.02 מטרים לאחר ארבעה כשלונות בגבהים קודמים) – שוב נשמעת הנעימה מעוררת הצמרמורת וההדר, אבל גם זכרונות מדור של זוועות, של ההמנון הרוסי. בפקודת וולדימיר פוטין, הוחזרה הנעימה, המזוהה גם עם מאבק הגבורה של מלחמת העולם השנייה והמאבק מול הנאצים - אך המלים שונות לגמרי מאלו ששימשו את המשטר הסטליניסטי הנורא. טקס אחרון: דגל הכוכבים והפסים מונף בפעם האחרונה ונועל את הטקס עם קבוצת השליחים האמריקאית, האריס, ברו, וורינר ווויליאמסון.

אנחנו עוד באצטדיון, מתקשים לעזוב. נכון, שבמתקן סמוך מדבירה ארגנטינה המפתיעה, בגמר טורניר הכדורסל, את איטליה, אבל כל זה נראה לי מעולם אחר. קשה להאמין שהכל כבר הסתיים. הרמקול משמיע עתה מוזיקה קלאסית מרגיעה...נתראה בהלסינקי 2005, או אוסקה 2007 , או בייג'ין 2008 ?







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=216