קוראים לי אילן ואני מכור...
תאריך: ראשון, נובמבר 07 @ 23:50:48 IST
נושא: השמיים הם הגבול- הפינה של אילן





לא יודע מה קרה לי פתאום שהחלטתי לכתוב ולשתף אתכם בסיפור שלי... בעצם אני כן יודע. לפני 14 שנה השתחררתי מבית הסוהר וזאת לאחר הרבה שנים של שימוש בסמים קשים שלקחו אותי למקומות שבחלום הכי גרוע שלי לא הייתי חולם להגיע לשם.
מחרתיים, 9.11.04, אני נוסע ללוגיאנו שבצפון איטליה להשתתף במרתון עם אבידב ליברמן ורונן אברג'יל, אז תאחלו לנו בהצלחה, ומכאן מתחיל סיפורי...

בעשר השנים (לסירוגין) שהייתי בבית הסוהר הצלחתי לשמור על טיפת שפיות דעת בכך שהייתי רץ בחצר בית הסוהר במשך 30-40 דק' לקול צחקוקם של האסירים שישבו מסביב. מזלי שהיו עוד כמה כאלה שרצו לשמור קצת על שפיות דעתם, וכך היינו רצים בקבוצה קטנה. לאחר הריצה היינו אוכלים יחד, וכמובן משתמשים (איך אפשר בלי?), אבל דווקא אז, בתוך כל ה"סלט" של חיי הושתל זרע הריצה.


לא ממליץ לאף אחד להיות במקום שהייתי
לפני 14 שנה השתחררתי מבית הסוהר וזאת לאחר הרבה שנים של שימוש בסמים קשים שלקחו אותי למקומות שבחלום הכי גרוע שלי לא הייתי חולם להגיע לשם.


מרתון או לא מרצון שוחררתי בתנאים מגבילים והייתי אמור להיות במסגרת הוסטל של שיקום האסיר למשך עוד שנה פלוס. באותה מסגרת גם "תפסתי יום נקי" (ללא סמים ואלכוהול). התחלתי לעבור טיפול, בו "פורקתי וניבנתי מחדש", ותאמינו לי, לא קל לעבור טיפול ולפתוח את הבטן בפני אנשים נוספים- אך מפה מתחיל השינוי.

בתוך כל התהליך שעברתי המשכתי לטפח את הזרע הקטן של הריצה שהושתל בין חומות כלא רמלה: הייתי קם בבוקר ורץ בשעה מוקדמת, בחום, בקור... לא משנה, ידעתי שהריצה עושה לי טוב, ואיך לומר ברכות? במקום חומר (סמים), השתמשתי בריצה. הריצה עבורי משמשת עד היום תחליף לסם (אבל אחלה סם שבעולם).

ההוסטל היה ממוקם בדרום ת"א- אזור יפו-אבו כביר ואת הריצות הייתי מבצע לאורך חוף הים. בחוף זה פגשתי את אחד האנשים הנפלאים שפגשתי בחיי: יוסי אבני ז"ל. לא יודע איך זה קרה, איך נפגשנו, ומהיכן הוא צץ פתאום באמצע הריצה. הוא צץ ושאל אותי "מה שלומך, בחור? איך הולך?" ואני עם כל החשדות וחוסר האמון שלי באנשים (ועוד איך שיוסי היה נראה), אמרתי לעצמי "בטח הבולשת עדיין עוקבת אחריי" וישר עלו הכעסים כנגד כל הממסד ש"כאילו" לא נותן הזדמנות להשתקם.

לא ראיתי את יוסי למעלה מחצי שנה. נפגשנו שוב בשנת 1991. אז רצתי לראשונה בחצי מרתון ת"א עם כמה ח'ברה שבאו מאותו מקום שאני באתי. אין לי מילים לתאר איזו חוויה זו הייתה: אני אילן, רץ חצי מרתון בחוצות ת"א ברחובות ובכבישים שבהם רק עשיתי נזקים, ולא רק רץ, אלא הכי חשוב- נקי מסמים. רצתי את חצי המרתון הזה במשך 1:40 שע', אך זה לא שינה לי כלום- תוצאה/לא תוצאה, זו הייתה אחת החוויות החזקות שחוויתי בחיי, ואת מי אני רואה בקו הסיום, מקפץ ומעודד את הרצים שמגיעים? כמובן, יוסי אבני ז"ל- תודה לך יוסי, תודה לך שהיית שם. תודה שלא הרפת ממני ועזרת לי להכיר עולם אחר, עולם שמי שלא רץ לא יודע על מה אני מדבר. תודה שהכרת לי משפחה נוספת, משפחת "איילות", ולא סתם אני אומר "משפחה"- אני באמת מתכוון לכך.

אמנם היום המועדון גדל, וגם אני כבר לא אותו "ילד", אך יש מספר אנשים המלווים אותו מאז הגעתי למועדון, וגם אם פיזית איני מגיע לאותם אנשים, הם חלק בלתי נפרד מחיי. וזו גם הזדמנות שלי להביע את אסירות התודה שלי למספר אנשים שהם הבולטים ביותר עבורי:

מאיר יפרח, אני כותב ומתרגש עכשיו עד דמעות. איש יקר זה נפצע לא מזמן בתאונת דרכים קשה, וכיום הוא מתאושש. כולי תפילה ותקווה עבורך, מאיר יקירי, שבמרתון 2006 אתה תהיה עימנו ותדחוף אותי קדימה. אני זקוק לך ואוהב אותך מאוד. יש לך חלק גדול בכל השינוי שעברתי בחיים. תודה לך! בד בבד עם מאיר, עולה לי היו"ר שלנו ששידרג את "איילות"- מוטי מזור. מוטי שבכל פעם שאני חושב ששכחו אותי, הוא מרים טלפון, דורש לשלומי, ודואג לשאול אם לרשום אותי למרוץ זה או אחר. ואם אני טיפה בתקופת דעיכה, מילים אלו מדליקות הכל מחדש. תודה מוטי! אנו ביחד כבר כמעט 15 שנה, ואני נודניק לא קטן. תודה למועדון "איילות" שלאורך כל השנים תומך בי מכל הבחינות ונותן לי להרגיש שאני בבית חם ואוהב.

רציתי שתדעו: מספר הטלפון של יוסי אבני ז"ל עדיין רשום אצלי ביומן... אני פשוט לא מצליח למחוק אותו.


הייתי קם בבוקר ורץ בשעה מוקדמת, בחום, בקור... לא משנה
הייתי קם בבוקר ורץ בשעה מוקדמת, בחום, בקור... לא משנה, ידעתי שהריצה עושה לי טוב, ואיך לומר ברכות? במקום חומר (סמים), השתמשתי בריצה. הריצה עבורי משמשת עד היום תחליף לסם (אבל אחלה סם שבעולם).


תודה נוספת באופן מיוחד גם לצבי פישמן ונתן אופן, להגיש להם שאני אוהב אותם. וכמו-כן לאיש שלא אכזב מעולם כאשר ביקשתי ותמיד תמך בי- יובל בראון מחברת "סאקוני" ואיש צוותו המסור, טוביאס, שלא לדבר על חמדה, האישה שאיתו- תודה.

נסחפתי קצת, אה ח'ברה, כן כן, אתם הרצים כולכם ביחד יקרים לי מאוד. אתם חלק בלתי נפרד מהכוח המניע אותי קדימה, ועל כן אני רוצה להודות לכולכם, שתהיה לכולנו אחלה עונה.

אוהב,
אילן

לקריאת כתבות נוספות של אילן, לחצו כאן.







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=234