הנס
תאריך: חמישי, דצמבר 16 @ 10:46:13 IST
נושא: השמיים הם הגבול- הפינה של אילן


מאת אילן


היי חברה!

מה העניינים? מתכוננים למרתון טבריה? יש לנו בדיוק (או בערך) 3 שבועות ליום אשר, לדעתי, הוא אחד הימים הגדולים ביותר לרצים למרחקים ארוכים ושאנו מתכוננים ומתאמנים עבורו בצורה מיוחדת, קשה ומייגעת. ואם לדבר על עצמי, אמר לי פעם חבר יקר: "ביום שתפסיק להתחדש וההתלהבות מהמרתון תצטנן, תדע שאין לך מה לבוא לרוץ". ואתם יודעים מה, אני מסכים איתו. רצתי כבר 26 מרתונים ואני עדיין מתלהב ומתרגש כאילו זה המרתון הראשון, ואני מאוד שמח על כך, ואף אסיר תודה שאני בכלל מסוגל להרגיש ולהתרגש. ולמה אני כותב זאת? חשבתי לכתוב לכם (וכמובן גם לעצמי) מאירועי המרתון עצמו, וזאת כדי לא להימאס עליכם עם הדרמתיות שלי, כי איני רוצה "להיתפס" דרמתי עם כל מיני החוויות והסיפורים שאני כותב.

אני עושה זאת מהסיבה העיקרית שהיום זהו נר אחרון של חנוכה, וחנוכה מסמל עבור עמינו נס, ואני מאמין שאני אחד הניסים, ואספר לכם למה:

בשבוע שעבר רצתי את חצי המרתון בבית שאן וחזרתי הביתה עם גביע נחמד. לא הגביע הוא העניין, אלא כל הקטע שנסעתי יחד עם עוד 3 ח'ברה וכל הדרך אנו צוחקים ומסתלבטים על השיגעון שלנו, הרצים (צורות אכילה משונות, תוכניות אימונים ואף טיפה רכילות מצחיקה), ואתם בטח יודעים איך זה אחרי ריצה שכל האדרנלין זורם בגוף ומרגישים ב- high- "סוטול" טבעי ואני (ובטח רובינו) "מת" על זה.

בקיצור, מה שאני בא לכתוב זה שבדרך חזרה הביתה כשהגביע לצידי, עברנו ליד כלא "שאטה" (מכירים? גם אם לא- לא הפסדתם הרבה...). בכלא זה לפני מספר שנים "ישבתי" ושם גם התחלתי טיפה לרוץ. אמנם הייתי רץ כמו "טנק" ולאחר מכן גם הולך להשתמש בכל סם שיש, אבל הכל התחיל מאחורי החומות הגדולות והמפחידות שאנו עוברים בדרך למרוץ או אחריו. איזה השפלות עברתי שם, אך שם מאחורי החומות הללו כמעט איבדתי צלם אנוש לגמרי. אולי כבר אז הקטע של הריצה שמר עליי מהתאבדות. עד היום אני שואל את עצמי איך יצאתי משם, מתוך אותו גיהנום, טיפה שפוי.

מאחורי החומות הללו כמעט איבדתי צלם אנוש לגמרי
"אמנם הייתי רץ כמו "טנק" ולאחר מכן גם הולך להשתמש בכל סם שיש, אבל הכל התחיל מאחורי החומות הגדולות והמפחידות שאנו עוברים בדרך למרוץ או אחריו."

אז זה לא נס? לנסוע ברכב עם 3 ח'ברה מתוקים, גביע ביד, להסתכל על החומות עם דמעות בעיניים ולהגיד לעצמי: "אילן לשם אתה לא חוזר למרות החיים הלא קלים שיש לך". כי יש רגעים של עוצמות נפש ואת הרגעים הללו אני לא רוצה להפסיד- למרות שאינם רבים בחיי.

אז באמת ובכנות, בהצלחה במרתון טבריה ושתמיד רק נחייך, נפרגן ונאהב, כי מה נשאר לנו חוץ מזה?

אוהב,
אילן

לקריאת כתבות נוספות של אילן, לחצו כאן.







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=249