סקירת מרתון טבריה ה-28 – מחוויות המשתתפים
תאריך: ראשון, ינואר 09 @ 12:45:10 IST
נושא: מרתון


מאת צביקה יהלום


המרתון מאחורינו, וכולנו מלאי חוויות, ריגושים ולקחים לעתיד.

בקבוצתנו, "רצי רעננה", נהוג שבכל יום ששי-באופן חלקי ושבת באופן כמעט מלא נפגשים אחרי ריצת הבוקר, ופותחים "פרלמנט" בארקפה (כיום ברעננה ובעבר בהרצליה). על כוסות הקפה למיניהן ותוספות בריאותיות אחרות, מעלים לשיחה ולדיון נושאים הקשורים לריצה, תוך חיוך רחב ופזילה לעיקצוצים פיקאנטיים. בפגישות אלו משתתפות גם חלק מבנות זוגנו, כך שאנו "נאלצים" לשוחח גם בנושאים שברומו של עולם.

בימי שישי והשבת האחרונים היה כמובן ה-מרתון הנושא העיקרי שעלה לדיון וגם התריסרון. מה עוד שמקבוצתנו השתתפו 20 חברים וחברות במרתון (ונקטף גביע אחד, ובנוסף גביע "איילות") ו-12 חברים בתריסרון (ונקטפו 3 גביעים). כך שהנושא נותח מכל אבריו, וכמובן הוסקו מסקנות לעניות דעת המשתתפים.

יאמר לשבחם של המארגנים שבזכותם הרגשנו טוב יותר, לאור כמות המשתתפים. במרתון סיימו 539 רצות ורצים, בתריסרון 904 ובאופני היד 24. אכן כמות יפה של משתתפים.

ערב הפתיחה מחייב כמובן טכס כלשהו, אך המתכונת הנוכחית חייבת להשתנות. או שמנחה הערב ינהג בנו, המשתתפים, ביד רמה, ולא ייתן לנו להתנהג באופן מחפיר בעת הנאומים הקצרצרים, או שיבוטלו הנאומים, והזללנים יבואו על סיפוקם. ממש לא מכובד ולא הוגן להשיב לכל המארגנים והספונסרים בהתנהגות לא נימוסית כזו.

ארוחת הפאסטה המסורתית עונה בהחלט לציפיות. הרוטב היה טעים והכמות מספקת לכל הדעות. המפגש באולם יוצר גשר לכולנו להחליף חוויות עם עמיתינו מקבוצות אחרות וממרוצים שונים.

נציגי חברות ציוד הספורט עושים בחוכמה (לפחות חלקם)- מחיריהם מאד אטרקטיביים, כך שהם מוכרים הרבה ואנו קונים הרבה. אמנם המקום צפוף מאד, אך מסתדרים איכשהו.

בשעה לא מאוחרת מאד עולים לחדרים ועורכים "מסדר ציוד". מוודאים עפ"י רשימת התיוג שהכול מוכן ליום המחר ומנסים להירדם. לא על כולם עובר הלילה חלק, אך בסופו של דבר מפציע השחר ובשעה 0630 יורדים לחדר האוכל. פה מזהים מיד מי למרתון ומי לתריסרון. שתי פרוסות מרוחות בדבש מול חביתות, ירקות, דג מלוח ועוד כיוצא באלה.

השמש מאירה פניה לכל ה"מתחממים" למיניהם, ובלב תפילה שלא נופתע, ובל יפתחו ארובות השמיים. היושב במרומים מאזין לתפילתנו, ואנו על שפת קו הזינוק. המראה של 24 נשים וגברים, ישובים ורכונים על אופני יד, עושה צביטה בלב מחד, אך מעודד מאידך. קבוצה של אמיצי גוף ונפש, לא מוותרים למוגבלותם ולוקחים על עצמם משימה, שלאדם מן השורה קשה ביותר. כשאני רואה קבוצה זו, אני מקבל השראה וכוח ויודע שאכן לסיים מרתון זה אינו עניין של מה בכך, אך בהחלט אפשרי.

מקצת חברי קבוצת איילות-רעננה על קו הזינוק.

אופני היד מוזנקים ומגיע תורנו. הירייה נורית ונחשול הרצים יוצא לדרכו. אין דחיפות ואין נפילות והכול זורם כיאות. חבורתנו המצומצמת יוצאת אף היא לדרכה. השעון מכוון למרחק וקצב (בלי כל כוונה לעשות פרסומת, הפולאר החדש 625X, אכן מסייע מאד). קצב הריצה מתוכנן מראש, כשהמגמה הכללית לרדת את 4 השעות (היות ולא מזמן רצנו את מרתון ברלין, החלטנו לא לקרוע את עצמנו אלא ליהנות). עם הגיענו לקילומטר וחצי הראשון, נגלה משמאלנו מחזה מרהיב של להקת ציפורים שחורות מרחפות במבנה מרהיב מעל מימי הכנרת. בראשי עולה המחשבה, רצתי את מרתון וונציה ואת מרתון ברלין, אך ל"מרתון הכנרת" הייחוד שלו ואין לו תחליף. אנו ממשיכים לרוץ כשמימיננו רכס ההרים ומשמאלנו הכנרת. אמנם ידוע לכל שלרוץ מרתון זו משימה קשה, אך לנו הרצים החובבים/מקצועיים יתרון על המקצוענים, יש לנו הזמן והכוח להביט סביבנו ולשוחח מעט. המסלול מתוכנן עפ"י תחנות המים-כתחנת שתייה וכתחנת מים מסייעת לאכילת הג'ל, ולתחנת המשקה האיזוטוני. כל שלושה קילומטרים לערך מקבל הגוף תמיכה חיצונית. היות ואת תחנות האיזוטון הכנו לעצמנו בערב שלפני כן (טמנו שקיות ניילון בצידי הדרך עם בקבוקינו), יכולנו לשים לעצמנו בארבע שקיות גם בננות (ניסיון ולקחי מרתון ברלין). הריצה מתנהלת כשורה והקצב משביע רצון.

מגיעים למרחק חצי המרתון בדקה פיגור, אך מתוך תקווה שמה שנחסך באנרגיה בחצי הראשון, יוחזר בריבית במחצית השנייה של המרתון. מכאן טופחת לנו המציאות על פנינו תרתי משמע. רוח נגדית מקבלת את פנינו, ואנו מאטים את הקצב מן הסתם. אחד מקבוצתנו (היינו: רצה ושלשה רצים) מקבל כאב בצד הגוף, אשר לא חולף, ונאלץ להאט ( לא הפסיק ולמרות הכאב חרק שיניים והמשיך לרוץ). מגיעים לתחנת המים בק"מ ה-24 ושומו שמיים, אין מים. מכה מתחת לחגורה. אנו כועסים מאד על המחדל, אך מתנחמים בעובדה שעוד 3 ק"מ ממתינה לנו השקית עם האיזוטון. כך נמשך מסענו עד הפנייה חזרה לכביש המוביל לקו הסיום, נקודת ציון (פסיכולוגית ?!) מנחמת ומעודדת. מכאן מתחיל הקטע המישורי, אך בראש מתגלגלת המחשבה, עוד כ-12 ק"מ לסיום, וכעת מתחיל למעשה ה – מרתון. חבר נוסף בקבוצתנו מתחיל לחוש בהתכווצויות שרירים, אירוע שלא חווה אותו בכל אימוני "הארוכות", ה"איילה" שלצידי ואני ממשיכים לשמור על הקצב המתוכנן, ומגיעים לקילומטר ה-34, תחנה פרטית נוספת של איזוטון. אנו רואים את חברנו לא רחוק מאיתנו וממתינים לו קמעה, ממשיכים לעלות במעלה הכביש, אך הבחור מעדיף לשמור על קצב איטי יותר. חברתי ואני ממשיכים עוד קצת, ואז היא דולה את מאגרי האנרגיה האגורים בקרבה ומתחילה להגביר. אני חושש להגביר מוקדם מדי, מה עוד שלא חשתי שהרזרבות שלי במלוא עצימותן. לאט, לאט גדל הפער. אחרי כק"מ נוסף פוגש אותה חבר מקבוצתנו האמור ללוותה, לעודדה ולתמוך בה עד לסיום (בקבוצה יש מנהג, שמי שרץ את התריסרון, מסיים את מרוצו וממתין בדרך לרץ מרתון איתו סיכם מראש על ליוויו). אני ממשיך לרוץ עד הק"מ ה-38 ופוגש את מלווי, מצויד בבקבוק מים מלא. אני שותה לגימה וחברי מזליף על ראשי ועל עורפי מעט מים. תוך כדי ריצה מעודד ומדרבן לחלוף על פני רצים שלפנינו וכך אנו עוקפים 4 רצים. נכנסים לעיר רצים בכביש הראשי, חולפים על פני גן העיר ופונים ימינה. לאורך מעבר החצייה חולפים אזרחים תמימים (אין שוטר או פקח) ולא נותרת לי הברירה אלא להאט, על מנת לא להיתקל בהם. אני דולה את שארית כוחותיי ומגביר הקצב, יורד אחרי מלון נהר הירדן שמאלה, רוצה לפנות ימינה אל תוך "שער הניצחון" ואז מגיחה מכונית מסחרית ענקית משמאלי וחוסמת לי את המשך המסלול. הנהג חוצה את המסלול ועולה על המדרכה שממול. אני שולף את הקללה הראשונה שעולה במוחי ונאלץ לעקוף את ה- (אין מילים בפי להגדיר את הנהג). חוצה את קו הסיום בהרגשת התעלות, ומסיים את הריצה בפחות מ- 4 שעות. חברתי היקרה הקדימה אותי כמובן בשתי דקות, וזכתה בגביע "איילות" בזכות היכללותה בין שלש הרצות הראשונות מבין רצות מועדון "איילות". חבר נוסף עבר מעט את ה- 4 שעות וחברנו הרביעי, למרות קשיי הנשימה הגיע מעט מאוחר יותר.


דודו כפול 2 וחברים נוספים.

אחרי 6 מרתונים וזה השביעי, עדיין וכנראה לא תחלוף לעולם ההרגשה המיוחדת של החוויה המתישה מחד, אך המיוחדת והמהנה מאידך שאנו חווים, כשאנו חוצים את קו הסיום אחרי 42 ק"מ ו-195 מטרים. אין ספק, ההרגשה נותנת ומספקת את הדלק המנטאלי והרצון להמשיך.

היות ובטכס הסיום לא נכחתי, לא אוכל למסור את רשמי ממנו.

כאמור, במהלך הפרלמנט עלו שאלות שלחלקן ענינו בעצמנו, וחלקן מופנות אל המארגנים. להלן מובאות חלק מהן. אנו יוצאים מתוך הנחה שהמארגנים בוודאי נתנו ויתנו דעתם לנושאים שיוכלו להשתפר בשנה הבאה. אך אנו מרגישים חלק ממפעל חשוב זה ולכן חשוב לנו הרצים שדעתנו תושמע:

- האם הבאת הרצים המסוימים שהובאו למרוץ מחו"ל לא החטיאה את המטרה? ולראיה תוצאות הסיום. כל הכבוד לבימרו ולוודג על תוצאתם! ומה על הרצות הזרות שהיו אמורות להוות מתחרות לנילי חביבתנו?

- האם לא ניתן להציב שטיח בקו הזינוק, כך שתוצאות האיטיים יותר תהיינה ממש מדויקות (כמו שנהוג בחו"ל).

- מים - מארגנים יקרים, בלי מים בתחנה אנו עלולים לדפוק לעצמנו את כל המרוץ וכל שלשת החודשים הקשים שעמלנו לקראתו. בק"מ ה-24 וה-39 לא היו מים!!!

- אנא הציבו שוטרים ו/או פקחים באזור העירוני שלא יחבלו לנו בריצה. מה עוד שממש בכניסה לקו הסיום אסור שיחצה מאן דהו רגלית ובוודאי לא ברכב. מעבר לעובדה שנגזלו מהרצים שניות יקרות (וכל שנייה יקרה וקריטית מאד לכל משתתף), עשויה לקרות תאונה ממש במטרים האחרונים לפני קו הסיום.

- בין החבר'ה עלה רעיון, שאולי מוטב היה לסיים את הריצה סמוך לקו הזינוק שהוא רחב יותר, ונותן למספר רב יותר של צופים לחזות בסיום והגעת הרצים.

- ואחרון חביב, אולי אפשר היה להקים אוהל/אוהלים בגן העיר או בין שני בתי המלון שיהווה מעין אקספו (כמו בחו"ל) שבו יערך הרישום ונציגי החברות יוכלו לבוא לביטוי טוב יותר.

לסיכום

"מרתון טבריה" או כפי שאני מגדיר אותו "מרתון הכנרת", הוא שלנו ואנו שמחים וגאים להשתתף בו. שוב תודה לכל המארגנים והספונסרים המאפשרים לנו להשתתף בחוויה מיוחדת זו.

להתראות בשנה הבאה!

צביקה יהלום, "רצי רעננה-איילות".


ותוספת מפי מנהל האתר

הכל החל לפני 28 שנה, כשמועדון איילות בשיתוף איגוד האתלטיקה, וביוזמתם של איליה בר זאב, דוד אייגר, אמנון גור, אורי גולדבורט ואחרים הקימו את המרתון הראשון. גם היום, לאחר כל השנים, חברי איילות היוו את הקבוצה רבת המשתתפים וייצגו אותנו בכבוד רב כמו בכל תחרות, ועל כן יש לנו במה להתגאות!

השנה הוחלט להעניק גביעים לשלוש הנשים הראשונות ולשלושת הגברים הראשונים מהמועדון. הזוכים הם:
נשים:
1. ג'סיקה מיסונישניק
2. ליאת בן חיים
3. רחל חזן
גברים:
1. מרסל בורלא
2. גולן אוליאל
3. בני שניאור


מוטי מזור, יו"ר איילות, מעניק לג'סיקה מיסונישניק את גביע ההוקרה על הגיעה ראשונה מבין הרצות של איילות.

למזלנו, השנה המרתון התקיים ב"שקט שלאחר הסערה": לא ירדה גשם טיפת גשם, הכבישים היו יבשים והטמפרטורה הייתה פנטסטית. רק שהרוחות העזות לא היטיבו עימנו וזה (אולי) יכול להסביר את התוצאות העגומות של הרצים הזרים. הייתי מחלק את ריצת המרתון למספר קטעים בהתאם לכיווני הרוחות:

- בקילומטרים הראשונים הרוח הייתה בפנים- עד הקילומטר ה-8 בערך. אז עוד היינו רעננים ובנינו על זה (לפחות אני) שבחזור הרוח תהיה לנו לעזר- בדיוק ברגעים הקשים.

- עד סיבוב חצי המרתון הרוח הייתה בעיקרה גבית ומי שהגיע מספיק מוכן, היה צריך להגיע לחצי עם זמן טוב והרגשה טובה עם אופציה לרוץ את החצי השני אף מהר יותר. כך גם היה התכנון שלי. אולם...

- מנקודת הסיבוב (21 ק"מ) החלה התחרות האמיתית- התחרות נגד הרוח. עד הקילומטר ה-29- גיהנום. ולחשוב שאני בניתי על נגטיב ספליטס. על כל פנים עוד לא אמרנו נואש וחיכינו בקוצר רוח (תרתי משמע) לקילומטר ה-29, בכדי שנפנה ימינה והרוח תיהפך לגבית. 8 הקילומטרים האלה נראו כמו נצח.

- ואז בקילומטר ה-29 פנינו ימינה, ואכן הרוח הייתה בעיקרה גבית. זה הזמן "להעביר הילוך" ולחתוך כמה שניות שאפשר מכל קילומטר על-מנת להחזיר עד כמה שאפשר את ההפסד של הקילומטרים האחרונים. מי שכבר היה מותש מכל סיבה שהיא כבר איבד את המרתון בשלב זה, וכל שנותר לו היה במקרה הטוב להישאר על אותו הקצב. מי שהרגיש טוב המשיך חזק את 13 הקילומטרים האחרונים, תוך חתיכת מספר שניות (ככל היותר) מכל קילומטר. במקרה הטוב החצי הראשון יהיה שווה לשני ובמקרה היותר טוב החצי השני יהיה מהיר יותר.

- מהקילומטר ה-29 ועד הקילומטר ה-36 (אם זכרוני אינו מטעני) הקילומטרים, אכן, היו מהירים ולאט לאט החזרתי חלק ניכר ממה שאיבדתי בקילומטרים 21-29. ואז בקילומטר ה-36 ללא כל הזהרה מוקדמת הרוח התהפכה 180 מעלות והיכתה חזק בפנים. רוח כזו יכולה להוות תחליף "טוב" לקיר המפורסם של דלדול מאגרי הגליקוגן. 6-7 קילומטרים לסיום וכל התכנונים של הנגטיב ספליטס בקילומטרים האחרונים בוטלו- שינוי תוכנית...

- עם כל העייפות המצטברת וההגברה בקילומטרים 29-36 פתאום באה רוח? מהיכן צצה פתאום? זה לא פייר, הרי גם בהלוך היא הייתה בפנים. לא פייר? יאללה קדימה תתעלה על עצמך ותשבור אותה במקום שהיא תשבור אותך!

- זה היה הזמן, בקילומטר ה-37, להפעיל את הנשק הסודי שלי- לשנן ולהפנים היטב את אחד המשפטים שנתקלתי בהם בעבר בעמוד השער של מרתון הלסינקי לצד תמונתו של פאבו נורמי (או בכינויו- הפיני המעופף- מגדולי הרצים של המאה הקודמת): Give up? No way! ואכן כך היה. ברגעים אלו, כאשר אתה לבד עם עצמך וצריך להוציא מעצמך 110%, הנפש גוברת על הפיזיולוגיה. זה הזמן להוציא את הנשק הסודי אשר שמור לתחרויות בודדות בלבד: נשק אשר ברגע שאתה משתמש בו, אתה יודע כי אתה מחויב לעמוד בו. לי זה עבד, וכך בעזרת שינון המשפט רצתי את החצי השני בכמה שניות מהר מהראשון. ידוע לי על מספר רצים מרמות שונות שאף שיפרו את שיאיהם האישיים, כך שעם הכנה פיזית ומנטאלית נכונה, ניתן היה להתגבר גם על רוחות אלה.


הרץ האגדי, פאבו נורמי, לצד הפסל שנבנה על שמו. ברגעים הקשים ביותר, השראה מרצים כאלה יכולה לתת לגוף כוחות מיוחדים.

ועל חברי איילות

כה רבים הם חברי איילות אשר נטלו חלק, כך שלא ניתן להתייחס לכל אחת ואחד, ואף לא לרובם. לכן אתייחס לחלקם.

מרוץ התרסרון (12 ק"מ)

ראשון מאיילות ושישי כללי הגיע הפנומן הצעיר, דור העתיד של איילות, נועם נאמן. נועם בן ה-17, קבע תוצאת-על בכל קנה מידה ובטח לגילו: 39:36 דק'! 1:41 דק' בלבד לאחר המנצח. נועם מתקדם בקצב מסחרר ומייצג אותנו נאמנה גם בתחרויות בחו"ל. יש לציין כי נועם הוא בנו של עמית נאמן, מגדולי הרצים למרחקים בכל הזמנים.

ירון כהן הגיע שני מאיילות בזמן פנומנלי (בגיל 42!!) של 40:29 דק'.

שלישי מאיילות הגיע עמית נאמן בזמן מעולה (בגיל 47!!) של 40:53 דק'. בעבר עמית התחרה ברצי צמרת מהגדולים ביותר בהיסטוריה, כגון: אריה גמליאל, דב קרמר ועוד...

רון גרים הגיע רביעי בזמן מכובד מאוד: 43:58 דק'. לאחרונה ייצג אותנו רון בכבוד בחצי מרתון אמסטרדם, עת שקבע 1:19 שע'.

אייל בן חיים רץ את התרסרון על פחות מארבע דקות לקילומטר ואנו רק בינואר- משמע, במרץ-אפריל הוא ירוץ 10,000 מ' ב-38 נמוך...

יובל עופר מעמודי התווך של פורום-איילות, קבע 51:50 דק'. מתי אתם מהמרים שהוא יעבור למרתון? 2006? 2007? אני מאמין שלא נשאר עוד הרבה זמן לכך.

מרוץ המרתון (42.192 ק"מ)

לפני הכל, ארצה להתייחס לנקודה כואבת: אנשים אינם יודעים מהיכן לקוחה המילה "מרתון"! בכל מרתון, בכל פעם מחדש, כאשר אני אומר לאנשים שאני עומד להשתתף במרתון, הם שואלים שאלות כגון: "מרתון ספינינג?" / "מרתון של מה?" / איזה מרתון?" וכו'. היותר מבינים אשר יודעים כי מדובר בריצה, שואלים "לאיזה מרחק?" מילא שלא יידעו לאיזה מרחק המרתון, אך לשאול "מרתון ספינינג?". אנשים אינם יודעים שהמילה מרתון ביסודה לקוחה מריצה למרחק מסויים. הכל הופך בימינו למרתון: מרתון פסיכומטרי ומרתון מכירות חיסול הם חלק מהעיוותים שעשו לריצת המרתון הכל-כך האצילה. השיא היה שמספר ימים לפני המרתון, כאשר אמרתי למישהי שאני עומד להשתתף במרתון, היא אמרה לי "זו התחרות הזו עם האופניים והריצה, נכון?". איני בא בטענות אליה ולאף אחד אחר, אבל כואב לי שלקחו את המרתון לכיוונים שונים מבלי שהציבור יידע שמקור המילה הוא בריצה. למאמר מקיף אודות כל האמת שמאחורי ריצת המרתון, לחצו כאן.


נילי אברמסקי (בלבן), ראשונת הנשים, עם ביתה ליאל. אתר איילות מעריך את השקעתה הרבה של נילי כרצה למרחקים בכדי להתחרות ברמות בינלאומיות.

ולרצים של איילות

הפעם ארצה לפתוח באחד הכוכבים העולים של איילות. רץ צנוע, אשר מתקדם ממש יפה וקובע תוצאות מרשימות בכל מרוץ. הפעם הוא הרחיק לכת, כאשר קבע תוצאה מכובדת למדי בכל קנה מידה: 2:55:45 שע'. הלא הוא דוד בן סיני. גם איש הייטק שעובד קשה, גם מנהל חיי משפחה וגם קובע תוצאה כה מכובדת במרתון הראשון שלו. פשוט כל הכבוד! אנו נמשיך לעקוב אחריו.


דוד בן סיני במהלך ריצת המרתון הראשונה שלו, בה קבע 2:55:45 שע'.

ראשון מהמועדון, כאמור, הגיע מרסל בורלא, תוך שהוא מקזז כ-2 דקות משיאו האישי ומעמיד אותו על: 2:35:36 שע'. אלמלא הרוחות, אין לי ספק שהיה מוריד עוד כ- 2-3 דק'.

גולן אוליאל, מבכירי הטריאתלטים בארץ, גם כן קבע תוצאה יוצאת מן הכלל: 2:39:56 שע'.

בני שניאור גילח כ-15 דק' משיאו האישי והעמיד אותו על 2:49:15 שע'. ממש יפה!

אייל דגן אשר בהכנות למרתון "הותקל" על-ידי מחלה, מילואים וטרגדיה משפחתית, הפתיע לחיוב ובגדול, עת שגילח כ-4 דקות משיאו האישי והעמיד אותו על 2:57:35 שע'.

גל הדרי קבע תוצאה מכובדת למדי במרתון הראשון שלו: 3:03:31 שע'. לא הרבה אחרי הגיע עוד כוכב עולה של איילות, אלעד תמרי, עת שקבע 3:03:10 שע' בריצת המרתון הראשונה בחייו. כל הכבוד לשניהם!

איתן אבנר, רץ צנוע מאוד, קבע 3:14:18 שע'. 24 שניות אחריו הגיע יובל אשל. 8 שניות אחריו הגיע חי בן מיכאל. בהחלט מקבץ יפה. כל הכבוד!

מימין לשמאל: שלמה עובדיה, ענבל מנליס, מוטי מזור, נתן אופן, צביקה פישמן ואיציק סימקוביץ' בערב הפסטה המסורתי.

אלי שוסטרמן, מהכוכבים של רצי איילות-רעננה, קבע תוצאה יפהפייה: 3:16:43 שע'. שנייה אחריו הגיע כוכב נוסף: לוסיין אלבז.

אסף ליבנה הדהים ובגדול בריצת המרתון בראשונה בחייו, עת שכיוון ל- 3:40-3:45 שע', אולם קבע 3:32:51 שע'!

ברק קאשי קבע 3:35:00 שע' וזאת בזכות קרן אשר הייתה לצידו ותמכה בו לכל אורך תקופת האימונים .

שחר פרנצס, כוכב חדש באיילות, קבע 3:36:09 שע' למרתון ראשון. 46 שניות אחריו הגיע בועז ריבק הטריאתלט. כל הכבוד!


דיויד ארבל ויובל חץ (בלבן)

נתן אופן קבע 3:37:08 שע' ללא כל הכנות מיוחדות. לנתן תוצאות של קרוב לשלוש שעות במרתון בגיל +50 ואיירונמן בגיל +60.

ראובן מילמן קבע 3:42:36 שע' בריצת המרתון הראשונה שלו. 24 שניות אחריו הגיע ולרי גרינשפן.

לאחר אין ספור פציעות וחבורות, שלמה עובדיה, החל לחזור אלינו ואף נטל חלק במרתון. שלמה קבע 3:44:07 שע'. לאחר כל מה שעבר עליו, תוצאה זו ראויה להערכה רבה. שלמה, ברוך השב! 19 שניות אחריו הגיע אמיתי גיסר, עת שגילח כ-6 דקות משיאו האישי.


שלמה עובדיה מוכיח כי הוא מתחיל לחזור לעצמו לאחר פציעות ממושכות.

אלישע הוסמן קבע תוצאה יפה למרתון ראשון: 3:46:22 שע' ואני בטוח כי הוא עוד ישפר זאת.

אסי הבר קבע 3:52:33 שע', ברוך דניאלי קבע 3:53:05 שע', ליאת בן חיים קבעה 3:55:42 שע' ומשה טל ירד מגבול ארבע השעות. מספר דקות אחריו הגיע עצמון קוריאט, רץ חדש באיילות ומשתתף פעיל בפורום-איילות, עת שקבע 4:04:31 שע'.

איתן דן, אשר נדמה היה כי סוף סוף יוצא מפציעתו הממושכת בברך, נתקף בכאבים שבועיים לפני המרתון והושבת מאימוניו. בכל זאת החליט להשתתף וקבע 4:12:21 שע'. דקה אחריו הגיע דוד לויאל ושש שניות אחריו הגיע גיל גמר. כל הכבוד לשלושתם!

ענבל מנליס, הבחורה החייכנית, קבעה 4:15:46 שע'.

קובי פרנציס קבע 4:29:21 שע' ואני בטוח כי בשנה הבאה יוריד לפחות כמה דקות טובות.

אהרן ויינגרט, בחור חיובי ומוערך מאוד אשר יותר ויותר נכנס לתחום הטריאתלון, קבע 4:35:04 שע'. אהרן, אל תשכח שהריצה היא החשובה ביותר ואין להזניחה!


אוסקר טוזמן, מותיקי איילות ומחזיק תיק הצפון.

מאיר מירב, מותיקי איילות, קבע בגיל 68 4:40:52 שע'! בהחלט מכובד למדי! 77 שניות אחריו הגיע ויקטור אהרון וקצת אחריו הגיע אבי אמסילי.

לצפייה בתוצאות כל רצי איילות אשר נטלו חלק במרתון, לחצו כאן
לצפייה בתוצאות כל רצי איילות אשר נטלו חלק בתרסרון, לחצו כאן

תמונות מהמרתון נמצאות בגלריית התמונות של האתר.







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=258