מרוץ עומר, 29.1.2005, מזווית אישית
תאריך: שני, ינואר 31 @ 15:18:46 IST
נושא: סקירות תחרויות מהארץ ומהעולם


מאת צביקה יהלום
רצי "איילות-רעננה"

מרוץ עומר הוא מסוג המרוצים שלא כל רץ עושה אותו. העובדה שהוא נערך בעומר, מרחק ניכר מאזור המרכז, מורידה מהמוטיבציה של הרצים להגיע לשם. השתתפות בו גוזלת, למעשה, את כל השבת.

לכן הגענו למרוץ זה, רק 6 מחברי קבוצתנו "רצי רעננה". ברצוני להעיר שמבין אגודת איילות היו לא מעט משתתפים, ביניהם אשר ברייט, פול סמיט, מישל אברמן ועוד (את היתר איני מזהה ו/או איני מכיר בשמם).

יצאנו מרעננה בשעה 07:00. הדרך הייתה פנויה והנסיעה זרמה. איתן העסיק אותנו בנושאים ברומו של עולם, והנופים של הנגב המוריק הוו רקע מעולה לבוקר נהדר.

כולנו יצאנו למרוץ זה עם שאיפות לא גדולות, אלא להשתתף בו מתוך כוונה לרוץ במסלול לא מוכר (לפחות לחלקנו), באזור לא מוכר ובמתכונת של משפחת המרוצים המשפחתיים (כמו מרוץ משגב, מכבים-רעות וכד'). הציפיות שלנו לא היו גבוהות, אך יצאנו מתוך הנחה שעקב כמות משתתפים קטנה יחסית, הכל ידפוק כמו שעון שוויצרי (כמו המרוצים שלהלן).

היות והגענו מוקדם, עבר תהליך הרישום די מהר. אני ציפיתי לדוכן משקה חם, אך לא מצאתיו. בשעה מאוחרת יותר נפתח דוכן, אך תמורת תשלום. די מאכזב. קצת קפה או תה וכמה ביסקויטים זו לא הוצאה גדולה.

על רחבת הדשא באזור ההתארגנות היו מספר דוכני מזון, ולידם האוהל של ידידנו משכבר הימים, אילן בניסטי, נציג ברוקס- הספונסר של המרוץ. באילן נתקלתי כבר במספר מרוצים. אם קניתי ואף אם לא, תמיד תוכל לשמוע ממנו עצה טובה. נעים לשוחח איתו, לשמוע עצות מקצועיות, עובדה שעושה חשק לקנות ממרכולתו. חוץ ממרוץ 10 הק"מ הוזנקו עוד מספר מיקצים עממיים, גלגילות ואופני ידיים. באמת מפעל יפה המשתף כל מי שרוצה לעשות ולו מעט בספורט הכביש. מרוץ ה-10 ק"מ אמור היה לצאת לדרכו בשעה 10:30, שהיא לכשעצמה שעה מאוחרת בהתחשב בטמפרטורה באזור. אך אז התחיל "מסטיק הדחיות", ואחרי כרבע שעה לערך הוזנקנו.

בקטע זה אני חייב התוודות. אצלי חציית גבול ה-50 ד' ל-10 ק"מ, הוא קטע קשה. רק פעמיים עשיתי זאת. פעם בהרצליה כשהמסלול היה קצר מ-10 ק"מ ולפני שנה בגליל ים, כך שבשבילי משימה זו, היא מעין קפיצת מדרגה. וכאן נכנס אלמנט החברות. לא פעם ציינו שבקבוצתנו המימד החברתי הוא 50% מהשלם הקבוצתי. היות ובמרוץ זה שוב קיוויתי שאולי אצליח לשבור את קו ה-50 ד' (ואולי הגוף עדיין עייף ממרתון ברלין ומרתון טבריה), תיארתי לעצמי שלמשימה זו אזדקק לתעצומות מיוחדות. כאן נרתם לטובתי דוד ניצן, שהבטיח לי, שירוץ איתי עפ"י בסיס של לעשות זמן סביב ה-50 ד'. הוריד רגל מהגז, עבר למהלך שלישי בשבילו (אני הייתי בפול גז טורבו), ויצאנו לדרך.

האיילות שברצים צביקה יהלום (215) וחבריו מקבוצת רצי "רעננה-איילות" על קו הזינוק במרתון טבריה כשלושה שבועות לפני מרוץ עומר.

המסלול מתחיל במגמת ירידה, כך שפתחנו בקצב 4:50 ד' לק"מ (זה מעין הימור: או שאני מצליח להמשיך בקצב סביר, או שבק"מ ה-7 לערך אני מוריד קצב דרסטית). להפתעתנו, אחרי כ-קילומטר וחצי כבר הייתה תחנת שתייה, הראשונה מתוך 4 שאמורות היו להיות לאורך המסלול. בתחנה שני נערים מצוידים במספר כוסות מים, וסטוק של כוסות ריקות בצד. מסכנים הצעירים, וגם אנחנו. הם לא מצליחים לספק את כוסות המים לרצים ואנו כמובן חייבים להתעכב על-מנת לחטוף כוס מים. כך זה התנהל בכל התחנות. למזלי לפני שהגענו לתחנה, פתח דוד בספרינט, לקח שתי כוסות, בינתיים הגעתי וקיבלתי כוס אחת. נאלצתי לשתות חצי וחצי להזיל על ראשי. ובכן אנו ממשיכים בקצב סביב ה-5 ד' לק"מ. אני מתנשף כמו קטר, ודוד לצידי. בקילומטר ה-6 לערך אנו פוגשים עלייה משמעותית יותר מעליות קטנות קודמות, הדופק עולה ל-171 והאוויר נכנס בדחיסה לריאות. אני לא מסתכל על השעון, רק דוד מדווח מדי קילומטר על קצב הקילומטר שחולף. מרגע זה, מבלי לדעת מה מצבי על לוח הזמן, אני חש שאת 3 הק"מ הנוספים אוכל להמשיך בקצב זהה. מגיעים לקילומטר השמונה וחצי, ולהפתעתי שוב עליה. אני מנסה לשמור על הקצב, אך חש שאני מתעכב מעט. דוד, שלכל אורך הדרך שומר על פרופיל נמוך, ולא מתיש אותי בדרבונים מיותרים, כך שאיני נכנס ללחץ מיותר, נכנס לפעולה ומגביר אצלי את המוטיבציה. הוא מבשר לי שאם נמשיך בקצב הזה, אנחנו יורדים מה-50 ד'. בד בבד מגיחים מולי חברי דוב ויהודה שסיימו את שלהם מזה זמן רב. גם הם מדרבנים אותי בדברי עידוד, ואז כ-500 מ' מקו הסיום אני אומר לעצמי: "אתה חייב לשאוב את מה שיש לך בראש (כי הרי ברגליים זה ישנו)", ופותח בספרינט. חוצה עם דוד את קו הסיום וקובע שיא אישי חדש 49:32 ד' (טוב, אז כעת יבואו כל החכמולוגים ויאמרו, המסלול היה קצר מדי וכו', וכו'. בוודאי שבכל מסלול יש אי אילו עיוותים וסטיות, לכן זמן הוא זמן, וזהו זה).

מתוך 118 מסיימי המרוץ, זכו חברי הקבוצה בארבעה גביעים (גם פול סמיט ומישל אברמן מאגודת איילות זכו בגביע, ואולי אף יותר, אך אותם, כאמור, איני מזהה)
במקום הראשון זכה דסטאו סווניק בתוצאה 31:11 ד'.

דוב שגב הגיע במקום 9 כללי עם תוצאה של 37:05 ד', מקום ראשון בגילאי 45-49.
אלי בוצר הגיע במקום 24 כללי עם תוצאה של 40:52 ד', מקום שלישי בגילאי 55-59.
איתן שמידט הגיע במקום 27 כללי עם תוצאה של 41:31 ד', מקום שני בגילאי 50-54.
יהודה גבלי הגיע במקום 30 כללי עם תוצאה של 41:48 ד', מקום שני בגילאי 60-65.

לסיכום
המסלול מעניין היות וחלקו בישוב וחלקו מחוצה לו. חוץ משתי עליות ממשיות, יתר המסלול נוח מאד. כרצים שאחת ממטרותינו היא, להפיץ את ספורט הריצה, נמשיך להופיע במרוצים ה"משפחתיים", אך על המארגנים לבצע את ההתחייבויות הבסיסיות כמו עמידה בלו"ז, סימון בולט של הקילומטרים, ומים-מים.

להתראות בעין-גדי,
צביקה יהלום, רצי "רעננה-איילות".







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=265