''מלך הפרטלק'' ואביר ה''Long slow training'' הלכו לעולמם
תאריך: חמישי, מרץ 03 @ 12:33:06 IST
נושא: חברים כותבים


מאת פרופ' אורי גולדבורט


לזכרם ולדמותם של רב-שיאן העולם גונדר הייג (יליד 1918) וגאון-האימון ארתור לידיארד (1917).



עם צאת גליון זה לאור מסתיימת שנת 2004. 2004 של אוהדי ואנשי אתלטיקה רבים היא שנתו של קנניסה ביקילא, אשר לתואר אליפות עולמית כפול בפעם השלישית, כל כולו בן 22, במירוצי שדה, מצמיד גם זהב וכסף על המסלול באתונה ; או שנתה של ילנה איסינבאייבה, המתחילה תחרות אולימפית בתאריך אחד ומסיימת אותה בשיא עולמי בקפיצה במוט למחרת (דקות אחר חצות), תומה הזמני של שרשרת שיאים רצופים. ואולי השנה של הישאם אל גרוז', שמזכיר קצת את פאבו נורמי, עם תואר אולימפי כפול ב-1500 ו-5000 מטרים, או של טטיאנה לבדייבה, אשר בכל אשר תפנה במעקב אחר תפגוש מדליות ושיאי עולם- לפחות באולמות- עם נחישות ונועם הליכות.

אבל עבור מי שליווה אתלטיקה במהלך חצי מאת שנים , 2004 היא גם – כמעט כתבתי קודם כל- יובל ה-50 לשנת 1954. ב-1954 נפל הגבול המשמעותי באתלטיקה –"קיר" ה-4 דקות במייל. אותה שנה, והוא בן 32, שבר סוף סוף אמיל זטופק את השיא הקשה ביותר לפיצוח השיא העולמי ב-5000 מטרים. ב-1954 רצו רוג'ר בניסטר (ששבר את שיא המייל) וג'והן לאנדי- שעשה זאת שבועות אחריו- את "המייל של המאה" בונקובר, לשם חוברו אמצעי התקשרות שלא היו יודעי קודם לכן ולשם הופנתה למשך מספר ימים מלוא תשומת ליבה של תקשורת הספורט העולמי. ב-1954 התקיימה אליפות אירופית פנטסטית בברן, בה לעיתים נדמה כאילו 40 שנה, לא 4, חלפו מאז קודמתה ב-1950. באותה שנה, שופרו ונוסו שיטות אימון חדישות ומהפכניות באימוני ריצה בינונית וארוכה, אשר בשנתיים הקרובות עתידות היו לטלטל את עולם הריצה טלטלה רבתי.

רצה הגורל, וחמשת השבועות האחרונים של שנת 2004 לקחו מאיתנו שתי דמויות מרכזיות ומשמעותיות בעולמה של הריצה הבינונית והארוכה. רבים דיברו וכתבו ועסקו ברוג'ר בניסטר. פחות זכרו, שהשיא אשר נשבר הוצב תשע שנים קודם על ידי השבדי גונדר הייג (4:01.4). גם השיא של זטופק ב-5000 ירש מקומו של שיא בן 12 שנה מרגלי הייג. עוד פחות ידוע, כי במהלך 12 שבועות בלבד ,בין 1 ביולי ו-20 בספטמבר 1942, בעוד אירופה נדרסת תחת המגף הנאצי, שבר גונדר על אדמת שבדיה הנייטראלית 10 פעמים שיאי עולם במרחקים מ-1500 עד 5000 מטרים. יליד חווה קטנה ביערות שבדיה הצפונית, עשה הייג את דרכו לבית ספרו לאורך 3 ק"מ הלוך וחזור מדי יום בהליכה, ריצה או סקי. בכפר הסמוך גדל הנרי יונסון, השבדי הראשון אשר עתיד היה לשבור שיא עולם של פיני בריצה ארוכה. אם הנרי, מדוע לא אני? ב-1937, החל הצעיר הרזה והגבוה לתת אותותיו בתומה הלאומית של הספורט. כאשר באוגוסט 1940 שבר יונסון את שיא העולם ב-3000 מטרים, היה הייג שני בזמן העולה גם הוא על השיא הקודם.ב-1941 קבע הייג את שיאו העולמי הראשון (1500מ'-3:47.6 ) אך בתום אותו הקיץ נתקל לראשונה במשטר החובבנות האורתודוכסי, שעתיד היה למרר את חייו וחיי כוכבים גדולים נוספים עוד 20 שנה. גונדר הואשם בעבירה קלה על חוקי החובבנות והעונש שהטילה עליו ההתאחדות השבדית היה השעיה עד ל-1 ביולי 1942. אז חזר הייג ובו ביום כבר שבר לראשונה את שיא העולם במייל (4:06.2) ועל ההמשך כתבנו לעיל. תוך שלש שנים, היה עתיד לשפר את שיא המייל בחמש שניות נוספות. איש לפניו או אחריו לא הגיע לכך.

שרשרת השיאים של הייג לא חלפה ללא התערבות משמעותית של עמיתו, אדם אחר ו"טיפוס" אחר, ארנה אנדרשון. בחורף 1943 התפתה הייג לחצות באניה את האוקיינוס האטלנטי לתחרויות באולמות בארה"ב בעיצומה של מלחמת העולם. בינתיים לקח ממנו אנדרשון את השיאים ב-1500 וריצת המייל. במאבקים קשים בין השניים החזיר גונדר לעצמו את השיאים ב-1944 (3:43.0 ב-1500) ומייל (4:01.4 ב-1945 ). אלו היו השיאים שלאנדי (1500) ובניסטר שברו ב-1954 . ב-1946 הונף על הייג ואנדרשון שוט החובבנות הקנאית ביתר שאת. הם נפסלו לכל חייהם על קבלת סכומים, שעבור סרגיי בובקה או קרל לואיס ישמשו בעתיד משהו בסדר גודל של דמי כיס ליום. את המשחקים האולימפיים של 1944 החמיצו בגין ביטולם ואת אלו של 1948 יחמיצו בגין הפסילה.

יש הסכמה כללית, שאת סוד הפריצה השבדית בעצומה בתחום הריצות היוותה שיטת ה"פארטלק", מבית מדרשו של ייסטה הולמאר, מאמנם של הייג וחבורתו. כל מתאמן בריצה יודע היום מה זה פארטלק. הייג היה, יותר מכל אדם, התגלמות אימונים אלו וההוכחה החיה ליעילותם. הישגיו הביאו לשבדיה, הנייטרלית אך המבודדת, גאווה לאומית עצומה וחרגו מתחום הספורט עצמו.

הפארטלק יכול להוות קצה חוט, המקשר את הייג לארתור לידיארד. לידיארד, הניו זילנדי המוצק, רץ מצטיין בשנות ה-40 האחרונות ותחילת ה-50 , היה "עוד רץ חרוץ ומצליח" במועדון ספורט בעל השם האקזוטי אוואיראקה (שיא אישי של 2:39:05 שע' במרתון, משהו בסדר גודל של 2:22 שעק' היום, ופעמיים אלוף ארצו), אבל רחוק רחוק מרמתו של הייג. שמו הגדול בא לו כעבור כעשור, כמאמנם של גדול רצי שנות ה-60: פיטר סנל, מאריי הלברג (ארבע מדליות זהב אולימפיות לשניים אלו) , ג'והן דייויס (אשר בעצמו הפך למאמן נודע) , דיק טיילר ואחרים. לידיארד הלך לעולמו שבועיים בדיוק אחרי הייג, בגיל 87. שלא כהייג, אשר בריאותו הידרדרה במהלך שנים. היה לידיארד, למרות גילו המתקדם, צלול ודעתני ונפטר בעיצומו של מסע הרצאות בארה"ב, שם פגש בטקסס גם את חניכו המפורסם סנל, החי כיום בדאלאס. מעקרונות האימון שלו תוכלו לקרוא במאמר ב"עולם הריצה" גליון 117 ולא נרחיב בהן כאן. העובדה, שהחזיר ריצות ממושכות ארוכות כבסיס אימונים על "עולם האינטרוולים" הקנאי של שנות ה-50 האחרונות, אחראית על זינוק נוסף של שיאי העולם בריצות אלו. השפעתו של לידיארד, שפעל בעת שיקום ופריחה, הרחיקה לכת. ב-1967 נסע לפינלנד וגר והדריך שם שלוש שנים. ההשפעה המיטיבה על הריצה הפינית הייתה עצומה, אבל ההשפעה על חיי המשפחה של לידיארד ואם ילדיו גארי ופיי היתה בכיוון הפוך. נישואיהם התפרקו וכעבור עשר שנים היה עתיד לשאת לאישה (שנייה) את המתעמלת הפינית איירה להטונן, אותה איבד למחלה קשה כעבור 7 שנים. מכל מקום, מאז בואו של לידארד בתום שנות ה-60 ועד 1976 עברה הריצה הארוכה בפינלנד מהפכת התחדשות שהתגלמה בדמותם של אלוף אירופה יוהא ואטאיינן (1971), האלוף האולימפי המרובע לאסה וירן (1972 ו-1976), שיאן העולם במכשולים טאפיו קנטנן, האלוף האולימפי ב-1500 פקה ואסאלה (1972) ואחרים. כל אלו היו "לדייארדיסטים" בהשפעת תפקידו כיועץ אימונים לפדרציה הפינית בשנים אלו. לאחר סיום תפקידו זה דעכה האתלטיקה הפינית שוב ולא התאוששה עד היום הזה. שנה נוספת עשה לידי ארד במכסיקו.

"לא תכננתי להפוך למאמן", אמר לידיארד". "אף לא רציתי לעסוק בכך. אולם כאשר הצעירים הללו החלו לרוץ אתי ולזכות בתארי אליפות של ניו זילנד, פתאום מצאתי עצמי בתפקיד זה. ארכיטקטורה היתה מביאה לי הכנסה נכבדה יותר- אך האם היתה מביאה בכנפיה כה הרבה סיפוק"?". ובכל זאת, אין נביא בעירו. כאשר סנל , הלברג (אשר יחלקו בינם לבין עצמם שני תארים לניו זילנד הקטנה) נסעו למשחקים האולימפיים ב-1960, גויס כסף לשלוח גם את לידיארד רק תודות למודעות בעיתון. באותה שנה ממש, כתב מנהל המשלחת של ניו זילנד למשחקי האימפריה הבריטי שנתיים קודם, ג'. דיקי, בזו הלשון: " קשה להבין את הרעיון של מר לידיארד, על פיו יותר עבודה קשה מהווה אמצעי כדי להוריד את מצוקת השרירים. הרי זה כאילו לטעון, שאחר סיבוב גולף, סיבוב נוסף באותו היום יעזור לספורטאי"... ברומא עצמה, התגורר לידיארד 5 קילומטר ממגורי האתלטים ומדי יום עשה דרך זו, בתקווה שהאחראים על משלחת ארצו ירשו לו להדריך את חניכיו. גירסה, שקנתה לה שביתה בחוגים אלו או אחרים, טוענת כי ארתור לידיארד היה "ממציא הג'וגינג". לפי גירסה זו, החל "קלוב הג'וגרים של אוקלנד" דרכו אחר שלידיארד המליץ ל-12 אנשי עסקים נכבדים להוריד משקל באמצעות ריצה. לפי סיפור אחר מפי ביל דלינג'ר, בעל מדליה אולימפית בטוקיו 1964 ומאמן נודע, למד ביל באוורמן, המאמן המפורסם מאורגון ואחד משני מייסדי "נייק", את הרעיון מפי לידיארד בעת ביקורו בניו זילנד בדצמבר 1962. ספק רב, האם לידיארד ולא ג'ים פיקס ובני דורו הפכו ג'וגינג, או ריצה, לנחלת מיליונים בארצות הברית. אין כלל ספק, שלידיארד החזיר את האימונים הארוכים והממושכים לאמתחת רצי הצמרת, אחרי שאמיל זטופק ומייד אחריו בצורה קיצונית יותר המאמן ההונגרי מיהאלי איגלוי וחניכיו הפכו את אימוני האתלטיקה לאינטרוולים ועוד אינטרוולים. למרות שפע שיאי העולם של זטופק וההונגרים, הוכיח לידיארד, שאימונים העשויים מיקשה אחת רחוקים מלהוציא מן האתלטים את המיטב. כדאי לזכור שכל זאת התרחש, בטרם הובהרו קיומו ומשמעותו של סף חומצת החלב ועדיין לא היה ניתן לתכנן אימונים על פיו, ובימים בהם עזרי האימון והמעבדות המלוות היו פרימיטיביים בהשוואה לימינו.

פיטר סנל
פיטר סנל, חניכו של לידיארד. " 'טראק אנד פילד ניוז' בחר אותו לגדול אתלטי העולם בעשור השביעי של המאה החולפת".

נושא אחת מהרצאותיו של לידיארד במסעו האחרון היה : Why slow makes you fast. ואכן, פיטר סנל, אשר "טראק אנד פילד ניוז" בחר אותו לגדול אתלטי העולם בעשור השביעי של המאה החולפת, ואשר היה אמור לדבר באטלנטיק סיטי על לידיארד בחלוף מספר ימים, היה ברומא 1960 בעל המהירות הבסיסית היותר איטית מבין הפיינליסטים בריצה ל-800 מטרים - אך גם זה, שנותר עם כוח לפריצה אדירה בישורת הסיום. אמר סנל, עם היוודע דבר פטירתו: "הוא שינה את חיי. הייתי עוד רץ מני רבים והוא עודד אותי לפתח חלומות גדולים. הוא היה איש של הגיון. לעולם לא דרש מחניכיו לבצע מה שלא דרש מעצמו. הוא היה רץ אתנו, היה לו מוסר עבודה מדהים. בתחילת תקופת אימוני אתו, עבד ביום בחברה לנעליים ובלילה עסק בחלוקת חלב". מי מכיר היום מאמן אתלטיקה המתפרנס מחלוקת חלב? "השפעתו על עולם הריצה הבינונית והארוכה היתה מדהימה. ברור ששיטותיו מוכרות וידועות ברחבי הספורט, אך לבוא ולשמוע על כך ממנו, בחלוף כל השנים, זו חוויה מיוחדת". סר מאריי הלברג, האיש שהיטעה את הפינליסטים ב-5000 מטרים ברומא בפריצה מהירה כבר 500 מטרים מהסיום, הוסיף: "תורתו של לידיארד היכתה גלים מעבר לאתלטיקה. נודעה לה השפעה בכל ענפי הסבולת בספורט" ודיק טיילר, אלוף משחקי חבר העמים 1971 ב-10000 מטרים באחת הריצות היותר זכורות של התקופה, אמר: "אמנם אני זה שביצע את הריצה, אבל "גורם לידיארד" הווה את ההבדל בין נצחון או הפסד".

ארתור לידיארד קיבל את "מסדר ניו זילנד", אות הכבוד הרם ביותר של ארצו, ב-1990, אך נבחר כחבר כבוד לכל חייו של התאחדות האתלטיקה הניו זילנדית רק שנה לפני פטירתו –שלושים שנה אחר שקיבל תואר דומה מהפדרציה של פינלנד. לידיארד והייג עוזבים עולם אתלטיקה אשר עבר מהפכות מדעיות, מושגיות וטכנולוגיות. הייג ובני דורו הצעידו את רמות השיא במרחקים ארוכים אל תחום שנראה אז מעבר לסבירות. לידיארד, שנכנס לתמונה כאשר עולם הריצות היה עסוק במאמץ להדביק רמה זו, נתן למיצוי יכולת הריצה דחיפה נוספת, אולי המשמעותית במרוצת המאה. במאה העשרים הפכה האתלטיקה מספורט של ג'נטלמנים בריטיים, חניכי קולג'ים אמריקאים ואנשי צבא פרוסיים/גרמניים לנחלת הכול, והריצה בכלל הפכה מנחלת משוגעים בודדים לדבר לדרך חיים עבור מיליונים. מאה אתלטית זו הסתיימה נומינלית לפני ארבע שנים, אך דומה, שסיומה האמיתי ארע רק בשבועות אלו, כאשר ארתור לידיארד חלף-עבר לעולם האמור להיות כולו טוב.

המאמר פורסם ב"עולם הריצה" גיליון מס' 120. המגזין נשלח בחינם לכל חברי מועדון איילות.







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=273