מרוץ רעננה ה-16 (18.3.05) – פסטיבל ספורט עממי
תאריך: ראשון, מרץ 20 @ 12:30:28 IST
נושא: סקירות תחרויות מהארץ ומהעולם


מאת צביקה יהלום
"רצי רעננה-איילות"

ביום ששי ה-18 במרץ, במזג אוויר אביבי פלוס, התקיים מרוץ רעננה המסורתי. למרות שאני תושב רעננה, אשתדל לסקור האירוע באופן אובייקטיב (לטוב, וגם לרע לצערי).

יאמר לשבחו של ראש העיר זאב בילסקי, שאירוע רב משתתפים זה, מסמל את גישתו והקשר שלו עם תושבי העיר והדור הצעיר בכלל, ולספורט בפרט. בניצוחו של מנהל מח' הספורט בעירייה – ציון דהן, מהווה "מרוץ רעננה", כאות ומופת לאירוע ספורט עממי.

עפ"י המידע שהופץ ע"י הכרוז, השתתפו בכל המרוצים כ- 6000 משתתפים. אירוע אתלטיקה ספורטיבי שאין לו אח ורע בארץ. לעניות דעתי כחצי מהמשתתפים במרוץ ל-10 ק"מ, הם חיילינו וזאת ניתן לראות עפ"י לוח התוצאות המפורסם באתר 4sport. אין ספק שלראות ולשמוע את קבוצות החיילים המאורגנות, מרנין את הלב, ומי ייתן, ורק חלק מהם יצטרף לשורת האזרחים הרצים.


צביקה יהלום, כותב הסקירה (שני משמאל עם הסרט), לפני הזינוק לצד מקצת רצי "רעננה-איילות"

האירוע מתקיים בסביבה ירוקה ונעימה, הטובלת באירועים תרבותיים, ומקבל צביון של חגיגה. בסופו של דבר, מעבר לכל אלה המהווים את התפאורה, שאין כמובן לוותר עליהם, הנושא העיקרי הוא כמובן המרוץ התחרותי ל-10 ק"מ. למרות שהמסלול נחשב לבין הקשים ביותר, ואולי הקשה ביותר מבין כל מסלולי המרוצים (להוציא הקפת התבור), משתתפים בו כמות רצים ללא השוואה למרוצים אחרים.

השנה סיימו (עפ"י התוצאות שפורסמ באינטרנט), 1341 רצות ורצים. אין ספק שלארגן מרוץ מסודר עם כל הצרכים ההכרחיים הדרושים לכל רצה ורץ הם פרויקט לא פשוט. אך מי שלוקח על עצמו פרויקט כזה, חייב לעמוד בו.
שוב, אין ספק שלרוץ את מרוץ רעננה, זו חוויה מרשימה, אך אם לא היו הרצים נתקלים במספר תקלות שאסור להן לקרות, לא היה מעיב על ההפנינג דוק של אכזבה.

דרוכים על קו הזינוק. במרכז התמונה, נילי אברמסקי, מנצחת הנשים הבלתי מעורערת. מימינה עמית נאמן מאיילות, מנצח הותיקים הבלתי מעורער. משמאלה, נועם נאמן מאיילות, מנצח הנוער הבלתי מעורער.

לצערי עלי להעלות מספר הערות ותקלות שחלקן חוויתי בעצמי, חלקן שמעתי מרצים אחרים, וחלקן באות לביטוי (לכן איני בטוח שכל הטענות מוצדקות). אני מעלה אותן כאן מתוך כוונה לביקורת בונה ולהערכה למאמץ שמושקע ע"י המארגנים. לא מגיע להם שאחרי מאמץ כה גדול, לא נצא בהרגשה טובה. לכן אני מקווה שהלקחים ילמדו, והמסקנות ייושמו בשנה הבאה.

* יש שטענו שדלפק הרישום היה קטן מדי, וערמת הנרשמים גדולה. כמו כן לא נמצאו מעטפות לכאלה שנרשמו בהרשמה המוקדמת.
* יש שקבלו על כך, שלא היה מקום לשמירת חפצים.
* יש טענה שהמרוץ הוזנק כ-2 דקות לפני זמנו.
* בתחילת המסלול, סמוך למקום הזינוק חנו מכוניות, מה שהפריע לזרם הרצים לנוע בבטחה (מה שלא היה בשנים שעברו).
* המים בתחנות: זו הנקודה הקריטית ביותר לכל הרצים. בכל התחנות הגשת המים לא תפקדה כראוי. שולחן ההגשה קצר מדי, כך שנוצר פקק של רצים ודחיפות. הנערות החביבות מנסות לעשות את הבלתי אפשרי ולא עומדות בקצב. יש רצים שוויתרו על שתייה לכל אורך המרוץ מסיבה זו. כוסות המים היו מחומר דקיק שנמעך ביד. בחלק מהתחנות מולאו הכוסות מצינור מים, מה שלא כל כך סימפטי ואולי גם לא כל כך בריא. בתחנה אחת לא הספיקו הבנות למלא הכוסות, ולכן על מנת לרענן את הרצים, התיזו עליהם מהצינור. לי אישית לא הפריע, אך חלק התלוננו שזה הרטיב את נעליהם.
* מעבר לבעיה הנ"ל, עיכוב של כ-15 שניות בכל תחנה (במקרה הטוב), זה גורר איבוד זמן של לפחות דקה בתוצאה הסופית. דקה יקרה לחלק הארי של הרצים.
* ושוב מים: דווקא בסיום המרוץ, אחרי שסחטנו עצמנו עד טיפת הזיעה האחרונה, כשהחום בחוץ ובגופנו עלה, ציפו כולם להתרענן ולהתאושש במים, ולאכזבת חלק מהרצים, אף טיפת מים לא עמדה לרשותם. מאכזב, ולא בריא, בלשון המעטה.
* מחסור במדליות לחלק מהמסיימים.

שמעתי שביום חמישי נרשמו כ-400 רצים ובבוקר המרוץ נרשמו עוד 300, ולכן נוצרו הבעיות הנ"ל. אז באמת מכל הלב, אני מאחל לכולנו שכמות המשתתפים רק תגדל, אך המארגנים היו צריכים לקחת זאת בחשבון, או לא לרשום ביום המרוץ.

"האירוע מתקיים בסביבה ירוקה ונעימה, הטובלת באירועים תרבותיים, ומקבל צביון של חגיגה"

אחרי רשימת הקיטורים, אני שב למרוץ. לכל אורך המרוץ הייתה הרגשה נהדרת של חגיגה. בכל רגע מרגעי הריצה סובבו אותי רצים ורצות. קולם ומראם הססגוני של החיילים נותנים הרגשה נהדרת, ולרגע אנו שוכחים את תלאות היומיום ומתמסרים להרגשת השחרור והמעוף.

כאמור את המרוץ סיימו 1,341 רצות ורצים.
במקום הראשון בין הגברים זכה איילה סטאין בזמן 00:29:45 דק'.
במקום ה-16 וראשונה מבין הנשים, נילי אברמסקי בזמן 00:35:43 דק'.
כאן אני חייב חוב קטן, לאיש שמחד הוא בעל עסק בתחומנו, ובעל יושר מקצועי נדיר, ומאידך הוא משלנו הרצים, במקום השישי, אילן בניסטי .

מבין רצי רעננה השתתפו 21 רצות ורצים. לצערי לא יכולתי לאתר את חברי "איילות", היות ובפרסום התוצאות לא הופיע משום מה שם האגודה של רבים מהרצים. מתוכם:

דוב שגב, במקום 40, שני בקטגוריה 45-49, שיא אישי, תוצאה 00:36:54 דק'.
איל בן-חיים, שיא אישי.
איתן אבנר, שיא אישי.
רן בן-חיים, שיא אישי.
שי ליפשיץ, שיא אישי.
ראוי לציון מיודענו, מורנו ורבנו – יאיר קרני, שלמרות ואחרי פציעה הגיע שלישי בקטגוריה 50-54.


מוטי מזור יו"ר איילות, המגיע לכל תחרות בכדי ללוות את רצי המועדון, לצד שניים מרצי המועדון- מיכאל גמליאל וציון חצרוני

לסיכום
מרוץ רעננה יכול לשמש סמל ודוגמא לעיריות אחרות (לאלו שאף ביטלו מרוצים מסורתיים), כיצד ניתן לבצע אירוע ספורט עממי במלוא מובנה של המילה. מתוך אותם אלפים שלא התחרו במרוץ התחרותי, ילדים , נוער וחיילים, בוודאי יצטרפו אל עולמנו לא מעט, וזה לדעתי הערך המוסף האמיתי של מפעל זה.

יישר כוחם של המארגנים, ולהתראות בשנה הבאה,
צביקה יהלום "רצי רעננה-איילות"

לצפייה בתמונות מהתחרות, לחצו כאן לגלריית התמונות של האתר







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=279