אחי מושיק
תאריך: שלישי, מאי 10 @ 22:53:04 IDT
נושא: חברים כותבים


מאת עופר בן דור

אחרי שלושים שנה....

לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ברצוני לשתף אתכם, דרך סיפור אישי, בקשר בין הריצה, השכול, הזיכרון והחיים.....

אחי הגדול משה-מושיק-בן דור נפל ביומה האחרון של מלחמת יום הכיפורים בפאתי העיר סואץ. מושיק שירת כלוחם בסיירת חרוב.

מושיק ואני למדנו בבית הספר הגמנסיה העברית ברחביה בירושלים. באותה תקופה, ראשית שנות השבעים, היתה נבחרת האתלטיקה של הגמנסיה ידועה בהישגיה, הובילה ללא עוררין כמספר אחת בירושלים ונמנתה על המובילות בארץ.

מושיק היה אתלט בכל רמ"ח איבריו והריצה היוותה חלק חשוב ומרכזי בחייו. הוא החל כספרינטר, אך בהמשך התמקד בריצות ל-800, 1,000 ו1,500 מ', הגיע להישגים נהדרים והיה תמיד בצמרת הרצים בירושלים.

הישגיו של מושיק נבעו קדם כל מעבודה קשה באימונים מפרכים. הוא לא נולד עם כישרון גדול לריצה אך אהבתו הרבה לפעילות זו בשילוב עם אופי חזק של דבקות במטרה הביאוהו לשיפורים מדהימים ביכולתו. את אימוניו היה מתבל בריצות ליליות ברחובות ירושלים ובעליות התלולות של יער ירושלים. דוגמא אופיינית לנחישותו היתה באליפות ירושלים האחרונה שלו בסוף התיכון. מושיק היה מועמד רציני למדליית הזהב בריצת 1,500 מ' אך לרוע מזלו היה חולה בשפעת חזקה בשבוע שקדם לתחרות.
מושיק כותב: "בבוקר התחרות הגעתי לאצטדיון תשוש למדי ולא מאומן כלל.... הריצה התחילה ובסיבוב השני הרגשתי שאני גוסס טוטלית, עברו אותי שני רצים והעולם התחיל להיטשטש לי מול העיניים... לקח לי איזה 500 מ' להתאושש, ואז הכנסתי את כל הנשמה לרגליים והחלטתי שאני מסיים ראשון..... הרגשתי שאני רץ על כח רצון בלבד... כ-200 מ' לפני הסוף עברתי למקום הראשון... סיימתי ראשון בזמן מצוין והרגשתי שאני הולך ישר לחדר מיון.... ניצחתי את המחלה ואת החולשה, וזה העיקר, נכון?..".


מושיק

את אהבתי לריצה ינקתי ממושיק מגיל צעיר. רצתי בדרכו והצטיינתי בריצות לאותם מרחקים. לאחר תקופת ביה"ס הפסקתי לרוץ. הפסקה זו נמשכה כמעט שלושים שנה....

לפני כשנה, כאשר נרשמתי למרוץ רעננה, הוצע לי להצטרף לקבוצת "רצי רעננה". במהלך השנה האחרונה חזרתי לאהבת נעורי-הריצה. תחת שרביטו של המאמן, יאיר קרני, ובחברת האנשים הנפלאים המרכיבים את הקבוצה חודש הרומן והפך לאהבה לוהטת.
בהדרגה שיפרתי את הישגי-הניצוץ חזר! עם הצטרפותי לקבוצה רצתי 10 ק"מ בכ-50 דקות. כיום, לאחר שנה, שיאי האישי כבר עומד על 40:52 דקות וידי עוד נטויה...

גולת הכותרת בשנה האחרונה הייתה השתתפותי במרתון טבריה, אותו סיימתי למרות פציעה וכאבים עזים. הסיפוק וההתרגשות בהשלמת ריצת מרתון ראשונה בחיים הינם עצומים.
כבוד רב הוא לי להיות שייך (שוב) לקהיליית הרצים.

בחזרתי לעולם הריצה אני מקיים את צוואתו הבלתי כתובה של אחי מושיק שבוודאי מחכך את ידיו בהנאה שם למעלה בכל עת שאני מנפץ שוב את שיאי האישי ומגשים עוד מטרה....







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=298