ג'נוסייד בירושלים/ אירופה בישראל?
תאריך: שבת, יולי 23 @ 14:26:08 IDT
נושא: מועדון איילות


ג'נוסייד בירושלים או אירופה בישראל? בתום קריאת הכתבה אתם תחליטו מהי התשובה הנכונה.
ההחלטה התקבלה בעקבות חזרתו של מאיר יפרח, מותיקי איילות, לאימונים סדירים, לאחר החלמה מהתאונה הקשה שעבר.

מועדון הסוללים י-ם הזמין את מועדון איילות לריצת שבת משותפת בירושלים- מגרש ביתם. ב- 23.7.05 התארגנו בכמה מכוניות, כיבוד לסיום הריצה ויצאנו לדרך...

האיילות והסוללים האיילות והסוללים רגע לפני היציאה לריצה.

ב- 07:30 התייצבנו, כ- 15 (מתוך 400) חברי איילות, לצד הסוללים ועוד מספר רצים עצמאיים (בקרוב איילות) בהר הרצל. עצם היציאה מהרכב העידה על אירופה בישראל (מה שהתברר בהמשך כג'נוסייד בירושלים- הסבר יבוא). מזג האוויר היה פשוט פנטסטי- 19 (!!) מעלות. כאנשי מרכז התקשינו להאמין שבשעה 07:30 ממש קריר וכיף לרוץ.

לאחר התראות חוזרות ונשנות על העליות האימתניות הצפויות מצד הירושלמים יצאנו לדרך. הקילומטרים הראשונים היו בעיקר של ירידות שהפכו בהמשך לעליות יותר ויותר תלולות וארוכות לכיוון בית קנדי. הקילומטר האחרון היה קטלני במיוחד (ולהלן ג'נוסייד בירושלים)- שיפוע מטורף ולא מעט פיתולים, אך היפה הוא שלא היה זכר לשמש, כמעט ולא הזענו (לפחות רובינו) ולכן עדיין היה הדבר עדיף על ריצה במישור החוף הלח והחם.

הגענו לבית קנדי (או יד קנדי- כבר לא זוכר). שתינו, נחנו, פיטפטנו כמה דקות (פעם ראשונה בחיי שאני עוצר באמצע הריצה למספר דקות) והמשכנו בדרך: המפונקים (ולא אנקוב בשמות...) חזרו מהדרך הקצרה- 6 ק"מ והקרביים בארוכה- 8 ק"מ. בחזור כבר היה קשה יותר, בייחוד כי כבר יצאנו מהמומנטום. כך המשכנו וסיימנו, כ"א בזמנו בנקודת ההתחלה. בסה"כ ריצה של כ- 18 ק"מ.

אם להגדיר את הריצה בשתי מילים, הייתי אומר, חוויתית והרפתקנית: מסלול מגוון מאוד, משטח הקרקע משתנה, הטופוגרפיה משתנה לאורך כל המסלול לאין שעור ועם זאת הדופק שפוי, כי מזג האוויר פנטנסטי. לאחר כחודשיים חמים במישור החוף עם ריצות קלות (בפוטנציה) שבהן הדופק משתולל, לראשונה רצתי בעליות רצחניות, בקצבים סבירים והדופק בשלו- נמוך! למרות כל המסלול, הדופק הממוצע עמד על 147 בלבד, בעוד שבמישור החוף בעבור אותם קצבים, כמעט ללא עליות (חשוב להדגיש), הדופק בקלות מטפס ל-160. מחקרים על השפעות החום על הגוף במאמץ כולנו מכירים ומיותר לציין שהדבר הגיוני, אך לחוות את ההבדל בצורה כל קיצונית על הגוף, זה בהחלט משפיע על הראייה של תפקוד הגוף במאמץ.

"ארוחת מלכים נפרשה בפנינו בזכות המאכלים השונים שכל אחד הביא- בקיצור חגיגה שלמה"

בתום הריצה קצת שותים, קצת מתרחצים, קצת מפטפטים ולאחר מספר דקות עושים פעמינו לפינה מוצלת בהר הרצל להחזיר את הקלוריות שאבדו. ארוחת מלכים נפרשה בפנינו בזכות המאכלים השונים שכל אחד הביא- בקיצור חגיגה שלמה. מוטי מזור, יו"ר איילות, נאם מספר מילים על שיתוף הפעולה בין איילות והסוללים ועל חזרתו המבורכת של מאיר יפרח לאימונים סדירים. פרחים (משלמה) וגביע הוקרה ניתנו ליפרח היקר. יעקב ציקורל, יו"ר הסוללים, העניק ליפרח חולצת ארכיון של הסוללים אשר לא ניתן להשיגה ולו בחנויות המובחרות, כאות הוקרה!

מאיר, יעקב ומוטי מאיר יפרח (מרכז) מקבל את הפרחים והגביע ממוטי מזור, יו"ר איילות ואת החולצה מיעקב ציקורל, יו"ר הסוללים.

לסיכום
ראשית, הפסיד מי שלא בא!

שנית, מההתחלה מעד הסוף ממש תענוג, ממליץ בחום, ומקווה לריצות משותפות מעין אלה לעיתים יותר קרובות. באם יתבצע מפגש נוסף מעין זה, הודעות על כך יבואו בפורום איילות וכמובן שהמפגש פתוח לכל הרצים ללא הבדלי מין, גזע, דת ואגודה.

תמונות רבות מהמפגש מופיעות בגלריית התמונות של האתר.







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=324