סקירת מרוץ אייל - 18/11/2005
תאריך: ראשון, נובמבר 20 @ 00:06:35 IST
נושא: סקירות תחרויות מהארץ ומהעולם


מאת רובי המר

ההשתתפות שלי במרוץ אייל השנה הייתה מלווה בלא מעט התלבטויות. שינוי בלוח התחרויות גרם להעתקת אליפות הארץ ב- 10 ק"מ לסוף חודש נובמבר וליצירת סמיכות לא נוחה לאליפות הארץ בחצי מרתון שמתוכננת לתחילת דצמבר.

מרוץ אייל, שבשנים הקודמות היה בדיוק בעיתוי הנכון של שבועיים אחרי אליפות ישראל ב- 10 ק"מ ושבועיים לפני אליפות ישראל בחצי מרתון הוצא פתאום מההקשר, שלא באשמת מארגניו. הדבר יצר אצלי קושי, שכן מבחינתי שתי אליפויות הארץ הן תחרויות מטרה. נוסף על אלו, המרוץ הועתק ליום שישי, ובכדי שניתן יהיה לקיימו ביום שישי מבלי להפריע לתושבי רמת השרון והרצליה לעשות שוק, השעה לזינוק ריצת ה 15 ק"מ נקבעה ל- 7:30, שעה שבדר"כ כלל בתקופה זו של השנה אני נוהג לבלות אותה כשאני עדיין מנומנם עם כוס קפה חם ביד.


דוכני טעימות ומכירה בשטח הכינוס

יום שישי מגיע – השעה 4:15 בבוקר. השעון המעורר שלי מכריח אותי לקום אחרי שבערב הקודם ניסיתי לשכנע את עצמי (ללא הצלחה יתרה) להרדם מוקדם כדי שאוכל להתעורר בשעה מוקדמת ועדיין להגיע למרוץ ערני, אחרי ארוחת בוקר קלה שנאכלה מספיק זמן לפני המרוץ. מסיים לאכול, מכין את התיק עם הציוד ויוצא לדרך על אופנוע אל הקור הירושלמי כשבחוץ דמדומים. כביש מספר 1 כמעט ריק ממכוניות ותוך כחצי שעה אני כבר רואה את הזריחה ממחלף מורשה. הסימנים לקיום מרוץ אייל מופיעים כבר עם ההגעה למחלף הכפר הירוק שם שילוט ההכוונה לשטח הכינוס מלווה בהודעה לתושבים המקומיים על שיבושי התנועה הצפויים בעיר.


חלק מרצי איילות-רעננה

אני מגיע לשטח הכינוס כשעה לפני הזינוק בכדי לגלות את המקום מלא במכרים ואחרים שמנהלים ביניהם שיחות חולין על כוס קפה ועוגיות על הנושאים הרגילים כמו פציעות, ציפיות לתוצאות עם תירוצים מוכנים מראש גם לכישלון האפשרי (פציעות), גדג'טים חדשים (משקפיים של אוקלי עם קליטה של שידורי לווין) וסתם רכילויות (פציעות של אחרים ודיבורים נוטפי קינאה על גדג'טים של אחרים).
ככה זה עם רצים כשהם ביחד – עולמנו צר. מחליף כמה מילים עם חברים בחוץ ונכנס לאולם לאסוף את הצ'יפ ואת מספר החזה. בפנים אני מגלה צפיפות מעטה עם תורים אבל לא משהו שדרש המתנה של יותר מ- 5 דקות. בכל מקרה אני מבין שאין כאן מקום או צורך להאשים את המארגנים שהמתינו לרצים כבר שעה קודם לכן. יחד עם זאת כן יש מקום להפנות את תשומת ליבם של המארגנים אל התורים שהחלו להיווצר כחצי שעה מאוחר יותר – התורים אל השירותים. לרשותם של קרוב ל- 1000 משתתפים עמדו רק השרותים שבאולם הספורט. אני חושב שזה קל ואפשרי היה להעמיד לרשות המשתתפים מתקני שירותים נוספים שזמינים בתיכון רוטברג ובמשרדי מחלקת הספורט שנמצאים בסמוך, אלא אם כן המארגנים באמת מעדיפים שהרצים ישקו וידשנו את אדמת רמת-השרון הפורחת.


על קו הזינוק

ממשיכים בחיפוש אינטנסיבי אחר "מתקן שירותים" פנוי שמשולב בריצת החימום, קצת מתיחות והתייצבות על קו הזינוק העמוס לעייפה ברצים כשכולם רוצים לזנק ראשונים. הזינוק מתעכב מעט ולא בגלל המארגנים אלא בגלל הרצים שממשיכים באותן שיחות חולין לפני קו הזינוק ומתקשים להסתדר לקראת הריצה. ספירה לאחור מ- 10 ויריית זינוק שמוציאה את ההמון לדרך. מעט צפיפות וחיכוכים והריצה מתחילה לקבל את הקצב המתוכנן. הריצה נפתחת כריצה מהירה במגמת ירידה לכיוון שדות גליל-ים ורמת השרון. שלא כמתוכנן הקצב נשמר מהיר גם בקטע שבילי העפר שבאופן מפתיע היו מהודקים בזכות הגשם של תחילת השבוע אבל עדיין ללא יותר מדי בוץ. יוצאים את קטע הקרוס-קאנטרי וחוזרים חזרה בעליה לכיוון הסיום. רק לציין שבדרך הוצבו 5 נקודות מים שלטעמי הספיקו בהתחשב בבוקר הקריר. נוסף על אלו הוצבו שטיחי מדידה בסמוך לזינוק, בנקודת ה 510 ק"מ, בנקודת החזרה ועל קו הסיום. דרך יעילה לאמת את השלמת המסלול כפי שמתבקש מארוע שהוכתר השנה גם כאליפות ישראל למרחק של 15 ק"מ. נוסף על אלו המארגנים גם הבטיחו שזמני הביניים יהיו נגישים (הבטחה שקוימה).


היציאה לדרך...

מאבק קצר עם עליה ארוכה, הגברת מהירות מחדש במישור, וריצה של 15 ק"מ מסתיימת. על קו הסיום דוחפים לי ליד בקבוק מים, מדליה, רד-בול... ואני רק רוצה לעצור לרגע ולנשום אויר. בשטח האצטדיון מחכים מסג'יסטים, קרטיבים ושתיה קרה, עוגות ופירות, שקיות שוקו ועמדת חלוקה לחולצות וכובעי הפליז שבשלב בו אני הגעתי אליה היא עדיין סיפקה שרות טוב אך ככל הנראה היא קרסה עם הגיע העומס. כשביד אחת אני לוגם מהרד-בול וביד השניה אני אוחז בבננה אני צועד מאושר למדי מהתוצאה בסיום לפנק את עצמי במסג'.


הדבוקה המובילה

והתוצאות היו מרשימות:

את מרוץ אייל סיימו השנה 731 רצים לעומת 437 בשנה שעברה.
השנה קבעתי תוצאה מהירה בשתי דקות (55:57) מזו של שנה שעברה ובכל זאת הדירוג שלי היה נמוך בשני מקומות:
השנה ירדו מ- 50 דקות 4 רצים לעומת 2 בשנה שעברה.
מ- 55 דקות ירדו 16 רצים לעומת 9 בשנה שעברה.
מ- 60 דקות ירדו 62 רצים לעומת 38 בשנה שעברה.
מ- 65 דקות ירדו 153 רצים לעומת 85 בשנה שעברה...

...הגידול בכמות הרצים לא נבע רק מנוכחותם של רצים חובבנים רבים (או חובשי כיפות שלא יכלו להגיע בשנים קודמות) אלא גם בשל העובדה שרבים מבכירי הרצים בארץ לא הרשו לעצמם לפספס אירוע מרשים הזה.

מבין הגברים, עם תוצאה של 48:25 דקות, ניצח וובה בריהון שהגיע רק פחות מ- 10 שניות לפני דן אלתרמן שהוא ואחיו רן נותנים השנה תחרות קשה לבכירי הרצים בארץ. בין שני האחים, במקום השלישי, סיים דרבה מוקט.

מבין הנשים ניצחה נילי אברמסקי, שסובלת מפציעה, בתוצאה של 57:16 דקות. במקום השני סיימה אורנה בלאו ושלישית הגיע נינה פקרמן.


נילי אברמסקי, מנצחת הנשים

במקצה הקצר ל- 5 ק"מ, שבו הייתה נוכחות של רצים צעירים רבים, ניצח יוסף ימרהן. מבין הנשים ניצחה קאטיב סולימן.

בטקס הסיום חולקו פרסים מרשימים למנצחים. הטקס נוהל בצורה יעילה ומשתתפים רבים נשארו לכבד את זהבה, את משפחת שמואלי, ואת הטקס עד לסיומו. זמן קצר לאחר סיום הטקס ניתן כבר היה למצוא את תוצאות המרוץ באינטרנט.


מוטי מזור, יו"ר איילות, זוכה במקום השלישי בקבוצת הגיל.

גם השנה, כמו בשנים קודמות, מרוץ אייל מציב את הרף למרוצים האחרים שנערכים בארץ. המרוץ בהחלט לא היה חף מתקלות (שרותים, מספר בעיות בחסימת כבישים...), אבל אלו היו מינוריות ולרוב לא קלקלו מהחוויה הנהדרת של האירוע.
זהבה, ללא ספק, הראתה שוב לכולם שארועי ספורט צריך לעשות באהבה, או לא לעשות בכלל.


תמונות מהמרוץ מופיעות בגלריית התמונות של האתר.







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=351