מרתון ראשון בהחלט!
תאריך: שני, מאי 01 @ 16:36:31 IDT
נושא: חברים כותבים


מאת שלומי הילמן

אני מניח שרובכם כבר קראתם לא מעט מאמרים אודות "מרתונים ראשונים של...." אבל בכל זאת רציתי לשתף אתכם מרשמיי מאותה ריצה שלעולם תיזכר אצלי בזיכרון - מרתון המבורג ה- 21 שהתקיים ב 23/4/06.

תחילתו של הסיפור היא איך לא? באימונים! שלב האימונים כמו גם עצם ההידבקות בחיידק המטורף החל בעקבות שיחות עם מוביל הדרך, מדריכי ושותפי לאימונים ולריצה עצמה: רון.
אף פעם לא הייתי אצן מדהים, אך לאחר שצפיתי במרתון ברלין בקיץ 2005 החלו לרוץ במוחי רעיונות מטורפים בשעתו אודות צליחה אפשרית של המרחק המדובר.

לאחר שהעלנו את תוכנית האימונים לרץ המתחיל (מאתר "איילות") על היומנים, יצאנו לדרך ארוכה בת 5 חודשים.
סופ"שים מוקדמים, בזמן שכל הבית עדיין ישן, אני חומק לאיטי לאחר שהצטיידתי במים ומעט חטיפי אנרגיה, רון ממתין למטה ברחוב "מגהץ" את המדרכות בהמתנה לבואי ואנו יוצאים לעוד מאבק עם הקור הגרמני של חורף 2006.

האימונים החלו מתארכים ומצאנו עצמנו מקיפים חזור והקף, יערות ואגמים פסטורלים שהסבו הנאה ורוגע , כל עוד יכולנו להתנתק מהמחשבות על קצב, זמן, דופק ומרחק.
אט אט כבשנו גם את רחובותיה של ברלין, עיר מגורנו, עקב הצטברות של קרח ושלג סביב אותם יערות ואגמים שהקשו על הריצה בשטח.

בסיום האימון היינו משווים איזה כובע פליז קפוא יותר עקב המגע של הכפור (10- עד 17- מעלות צלזיוס) עם הבד המיוזע ומשום מה בכל אימון שבו התמודדתי גם עם מרחק וגם עם תנאי מזג אויר לא קלים, התקבלה תחושה של התעלות, סיפוק ורצון להמשיך לצאת ולכבוש יעדי מרחק וטמפ' קשים יותר.

הכל הלך, יחסית, בסדר עד לריצת 36 הק"מ בתוכנית האימונים:
אותו בוקר חוויתי תופעות פיזיולוגיות שהזכירו לי מסעות ליליים בשרות הצבאי וזאת עקב תכנון לא נכון של אספקת מלחים ונוזלים לגוף.
בקילומטר ה- 30 שרירי החלו להיתפס עד למצב של "רגל עץ" ו..........זהו – העצירה... טלפון שמעיר את אשתי שממהרת להגיע ולחלץ אותי ממעבה היער.

תחושת אכזבה ממלאת אותי ואני שואל את רון מה המרחק באימון הארוך הבא?
תשובתו עומדת על 27 ק"מ ואני מחליט כי אני צריך חוויה מתקנת ולכן יש לשוב ולהתמודד עם המרחק בשנית.

בריצה הבאה (שוב 36 ק"מ) כבר יישמתי מס' לקחים שעלו מהשבוע שעבר: הקצב ירד מעט, הצטיידתי במשקאות איזוטוניים ולא רק במים ובחטיף אנרגיה ראוי. את 36 הק"מ הללו סיימתי עם חיוך.

חצי מרתון ברלין עבר יחד עם 20 חברים יקרים ואורחים שבאו להשתתף בו מהארץ והיה לפסטיבל והפנינג ריצה מרהיב.

לאחר 3 שבועות שמנו פעמינו צפונה להמבורג.
יום גשם ללא הפסקה קידם את פנינו ופני 2 המשפחות והדאיג אותנו מפני יום המחר. כובע ומעיל ראויים נלקחו בחשבון כציוד הנלווה לריצה למחרת.

ארוחת פסטה להעשרת פחמימות התקיימה במסעדה מקומית ערב הריצה יחד עם זוג חברים לעבודה תושבי המבורג שהואילו לסייע ולהמתין לנו בקו ה הק"מ ה- 16 עם בקבוקוני משקה איזוטוני וסייעו במתן עצות נוכח נסיונם במרתונים.

יום הריצה
פרפרים מטורפים בבטן על קו הזינוק וזהו מתחילים. נחיל אדיר של רצים ממלא את הרחובות הצבעוניים של עיר הנמל הצפונית, נקודות שתייה מסודרות, סימון מרחק והמון אבל המון עידוד מתושבי העיר וצופים שגדשו את המסלול לכל אורכו.

אני מחשב קצב של 6 דק' לקילומטר ומפתיע את עצמי בכל קו סימון כי החישוב אכן מדויק, רון כבר מזמן באופק ואני בשלי, עדיין לא מאמין כי אני במעמד הזה, אני מבחין באיציק ידידנו המקומי שמגיש לי את הבקבוק וממשיך הלאה יחד עם הנחיל האדיר של 20,000 נמלים ששוטפות את העיר.
איציק טען לאחר מכן ש נראיתי ב"היי" מטורף – כך גם חשתי.

המשפחות פרוסות באזור 18 הק"מ ואפילו מספיקות לצלם ואני ממשיך ולכל אורך הדרך לא מפסיק להתפלא מיופיה של העיר ומהחום שמרעיפים הצופים מסביב שמריעים ומנגנים מוסיקה חיה לצד מופעי רחוב מתוכננים, להקות תופים ברזילאיים ותושבים שמנופפים ממרפסות הבתים.

חיכיתי למשבר "הקיר" של ה- 36 ק"מ והוא אכן הגיע ב ק"מ ה- 37 אך פחות נורא משציפיתי. עוד משקה איזוטוני וקצת מחשבות חיוביות על "איך זה יהיה לסיים?" מסייעות לי להאיץ מעט ולהתגבר.

בקו הק"מ ה- 38 אני מרגיש חזק ואפילו מגביר. הכניסה לישורת האחרונה מלווה בעלייה נדיבה מתנת מייסדי העיר. הדופק עולה (כנראה שלא רק עקב העלייה.....), קו הסיום מתקרב ואני מפנים את הרעיון שאני אכן מסיים את הריצה הזו ללא עצירות עיכובים או מעידות, מעבר של קו הסיום ו................. זהו זה! 5 חודשים ארוכים קרים וקשים ועוד 4 שעות ו-24 דקות מסתיימים בגל של אושר שמציף אותי ומעלה על פני חיוך שקשה להוריד עוד ימים ארוכים.

אין אני נמנה על אותם אצנים שוברי שיאים, אך ללא ספק מבין אני את כל אלה אשר "נדבק בהם החיידק".
אין ספק כי חוויה זו יצרה אצלי תאבון לעוד. ימים יגידו...

ברצוני להודות למורה הדרך רון על הלימוד הדרבון והיוזמה.
לאשתי קרן ובתי שקד על התמיכה וההבנה בלעדיהן פשוט אי אפשר.
למשפחה בארץ.
ללימור פשוט כי את קיימת.
לראובן "תהנה מזה".
לכל חברי ממקום העבודה.
ולאיציק אתה גדול.

שלכם,
שלומי הילמן







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=389