המרוץ הראשון שלי – וממש לא האחרון....
תאריך: שלישי, מאי 30 @ 23:23:24 IDT
נושא: חברים כותבים


מאת שירי ספין

מיומנה של מדריכת ספינינג...

כל מה שצריך היה לקרות זה שאעיף מבט בתיקיית המועדפים שלי באינטרנט (זו אותו תקייה שמכניסים אליה את האתרים המועדפים) ולמרבה ההפתעה ראיתי אתרים שאיני מכירה – ולא לא אתרי סקס... אחד מהאתרים היה אתר של "מועדון איילות- ריצה וטריאתלון". עכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם איך בנאדם לא יודע מה יש לו במועדפים. ובכן, בחור שיצאתי איתו תקופה כנראה הכניס את זה לשם... וזה היה מספיק.

הסתקרנתי ונכנסתי לפורום רק על תקן צופה מהצד, ככה הייתי כמה ימים. מיותר לציין שתחומים ספורטיביים לא זרים לי אבל ריצות למרחקים ארוכים- כן.

התחלתי לרוץ השתמשתי בעצות שהועלו בפורום של "איילות". רצתי לאט, קצב של 8 ק"מש. תעשו את החשבון לבד ... כן בדיוק.... שעה ורבע ל 10 ק"מ. לא רציתי לעבוד קשה כי אי אפשר לאמן 14 שיעורי ספינינג בשבוע וגם לקרוע את הגוף באימוני ריצה, וזה מה שהינחה אותי – תרוצי אבל אל תגזימי, יש לך שכ"ד לשלם!

רצתי 5 ק"מ בקצב מאוד מאוד איטי על דופק מאוד מאוד נמוך. היו אלה ששאלו למה אני רצה, אם הרגע סיימתי אימון רכיבה. היו אלו ששאלו למה אני רצה כ"כ לאט ...ו"אולי תגבירי?" והיו אלה שלא שאלו כלום... הם בטח הבינו.

היה קושי ולאו דווקא פיזי כי הריצות של החודש-חודשיים הראשונים לא היו לי כ"כ קשים. הקושי היה להתמודד עם אנשים שזה נראה להם מוגזם לרוץ אחרי כ"כ הרבה פעילות גופנית שאני עושה, וכל צעד בדרך מחדר הספינינג למסילה היה מלווה במתח מה יגידו עכשיו...

לימים התחלתי לרוץ בחוץ. איזה הבדל, איזה כיף, רק אני והריצות שלי, הזמן עובר מהר והופה אני רצה 10 ק"מ. איזו התרגשות. אומנם הריצה הייתה ארוכה ואיטית אבל הייתי מרוצה. היו כאלו שלא הבינו למה אני מספרת להם שרצתי 10 והיו כאלו ששאלו "מה 10? 10 ק'מ?" והיו את אלו שאמרו כל הכבוד.... הם היו מועטים.

וככה עברו להם ארבעה חודשים. אני לא רצה הכי מהר בעולם, אבל אני רצה. רצה 10 ק"מ לבד עם עצמי אחרי שכמעט 10 שנים אני יודעת רק מזה אימונים בקבוצה ושמונה שנים מאמנת בקבוצות (אם לא הבנתם עד עכשיו –ספיניניג) יש מוזיקה, יש מערכי שיעור שאני תכננתי , לפעמיים 20 אנשים לפעמיים 30 אנשים, יש כיתות חזקות מאוד שאני לא צריכה לעשות כלום חוץ מלדווש יחד איתם, יש כיתות מתחילות שאני צריכה יותר להסביר, אבל אף פעם לא לבד. פתאום זה אני והכביש ואין עם מי לדבר או מה להגיד, אין מערך שיעור שתכננתי ,יש לרוץ ולרוץ ולרוץ עד שהקילומטר העשירי נגמר... אני מכורה.

עשיתי מרוץ ראשון. אומנם שטח, אומנם לא בתוצאה מלהיבה במיוחד, אמרו לי שזה בגלל שאני לא מורגלת לעניין ואני יודעת שיש עוד הרבה אתגרים והרבה התמודדויות ובייחוד לאחת כמוני שיודעת כמה קשה לאנשים להתאמן לבד, הרי אלו אותם אנשים שבאים אליי לשיעורים ולוקחים ממני את המוטיבציה להמשיך.

שירי על קו הסיום במרוץ געש
שירי על קו הסיום במרוץ געש ה- 2.

וכמה מילות סיום
קראתי הרבה מאמרים על רצים למרחקים ארוכים: על תכונות האופי שלהם, על היותם אנשים מאוד אינדיבידואליסטים ומבודדים שמסוגלים ליהנות שעות ארוכות ללא שום גירויים מהסביבה או מעצמם, שנהנים מההצלחה ולא צריכים לחלוק אותה עם אחרים גם אם ההצלחה היא קיזוז של שניות בודדות בלבד מהשיא האישי שלהם. אנשים שיודעים שהחברה מאוד מעריכה אנשים שמסוגלים להתמיד בפעילות כ"כ מבודדת, לרוץ רחוק והרבה...
עוד מוקדם לדעת אם אני נמנית עם תכונות האופי של רץ למרחקים ארוכים, אך אני יכולה לומר שנהינת לרוץ וזה מחזק אותי לא רק פיזית אלא גם נפשית.

אם הסיפור האישי שלי יגרום, ולו לאדם אחד, להשתכנע שריצה זו פעילות שיכולה לתרום, אז עשיתי את שלי.

שירי







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=399