סקירת טריאתלון נשים 2006
תאריך: רביעי, מאי 31 @ 14:59:59 IDT
נושא: סקירות תחרויות מהארץ ומהעולם


מאת דנה צימרמן

מבחינתי, עונת הטריאתלונים נפתחת בטריאתלון הנשים. זה לא שאני לא מכירה בעובדה שיש כבר תחרויות באפריל ובתחילת מאי; זה מאוד פשוט – אני מוקירה את התחרות שבזכותה התחלתי להתחרות במקצוע יוצא-הדופן הזה.

תמיד הייתה לי שאיפה נסתרת לעשות טריאתלון. בערך מאז שהייתי בת 14 ונקלעתי אחר צהריים משועמם אחד לצפייה בסרט על טריאתלון בטלוויזיה. אחרי שהוא נגמר, נעלי את נעלי ההתעמלות שלי (ככה קראו להן, פעם, בסוף שנות השמונים), ויצאתי חדורת נחישות ורוח קרב לריצה בשכונה המאוד-הררית שבה התגוררתי בירושלים. לדעתי הריצה ההיא נגמרה מאוד מהר, אבל השאיפה להתנסות בספורט הזה פעם אחת לפחות לא נגנזה.

פלאש-פורוורד 16 שנה. אני מסיימת את מרוץ גזר 2004 על ארבע (תרתי משמע, הקרסול שלי התעקם שם נוראות), ומחליטה שבזאת מסתיימת קריירת ריצת השטח שלי. גבר משופם ונחמד דוחף לי פלייר כתום ליד. על הפלייר כתוב "טריאתלון נשים". למרות העייפות מהמרוץ אני קוראת אותו בהתרגשות. התחרות היא בקושי עוד שלושה שבועות. בבית, מאוחר יותר, אני מתייעצת עם בן הזוג, שמקורב למפעל המבורך של טריאתלון הנשים, וספורטאי מחונן בפני עצמו. הוא מעודד אותי להירשם. אבל אני, באקט של היבריס בלתי מוסבר, מחליטה להירשם למקצה הספרינט ולא למקצה העממי, כמתבקש. בזמן שנותר עד התחרות אני עושה בדיקה ארגומטרית, רצה הרבה, שוחה הרבה, וקצת רוכבת להנאתי על אופני השטח האיטיים שלי בפארק. המטרה שלי היא רק לסיים, לא לנצח, ואני משוכנעת שאני אעמוד בה.


זינוק מקצה הספרינט

בוקר התחרות, 6 יוני 2004. יש לי פנצ'ר בשטח ההחלפה. הפנצ'ר מוחלף חיש מהר בסיוע טובי המומחים, אבל בשל הלחץ והזינוק המתקרב, הגלגל מחובר למזלג הפוך. עם תחילת התחרות אגלה שאין לי ספידומטר, וגם לא מד-מרחק, דבר מאוד חיוני לתחרות שמסלול האופניים שלה מורכב מכמה הקפות. אחסוך מכם את הפירוט בנוגע לאותה תחרות, רק אציין שאכן סיימתי, אם כי התקשיתי מאוד. הרכיבה, המקצוע החלש ביותר שלי מטבע הדברים, עייף אותי מאוד, ולריצה הגעתי כמעט בלי כוח, והתקף אסתמה שחטפתי אי שם על רציף המגדלור אילץ אותי לעבור להליכה. עברתי את קו הסיום מותשת ודואבת, ושמחתי שנגמר.


דנה עם אופני הטורינג "של אבא". טריאתלון נשים 2005.

כעבור כמה חודשים, נזכרתי שכל שנה יש טריאתלון נשים, ומה יהיה יותר מוצלח מאשר לבצע חוויה מתקנת לאותו טריאתלון אומלל שאליו לא הייתי מוכנה? התחלתי להתאמן ברצינות. חיפשתי אופניים טובים יותר מאופני השטח הכבדים שלי, מצאתי את אופני הטורינג של אבא שלי, והתחלתי לדהור עליהם בראש ציפור שבפארק הירקון ארבע פעמים בשבוע. המשכתי לרוץ ולשחות כרגיל, והפעם גם שילבתי אימוני שחייה בים. הפעם אני לא אגיע שלישית מהסוף, החלטתי. קיוויתי להוריד לפחות 10 דקות מהתוצאה המבישה של אשתקד, ובשקט בשקט בלב, קיוויתי גם להוריד 15 דקות, ואולי אפילו 20.

5 ביוני, 2005. הגעתי לתחרות מתוחה ונרגשת, וחיכיתי בקוצר רוח לזינוק, רק לגמור עם זה כבר ודי. השחייה עברה בשלום, הרכיבה עברה בהנאה, ובריצה נהניתי מהעובדה שלא היה לי מושג לאן אני רצה. בסוף גם הצלחתי לדפוק ספרינט ראוי, וצהלתי לעבר השעון. שיפרתי בעשרים דקות את התוצאה, היאח הידד.


"שיפרתי בעשרים דקות את התוצאה, היאח הידד" (טריאתלון נשים 2005)

יום-יומיים נחתי על זרי הדפנה. עברתי שוב ושוב על התמונות באתרי הספורט השונים, שלחתי אותן בתפוצת נאט"ו לכל חברי ומוקירי, ואז פתאום עלה בי רעיון: למה שלא אשתתף בעוד תחרויות טריאתלון? אמנם אין לי אופני כביש, ובטח ייצחקו על אופני הטורינג שלי, אבל שווה לנסות, לא? נשמתי עמוק ונרשמתי לטריאתלון תל אביב. אחרי התחרות הזאת כבר הגיע זמנם של אופני הכביש שרכשתי במזל טוב, והמשכתי להתחרות, ראשית בקיסריה, ואחר כך בשדות ים. כבר לא הרגשתי טירונה. הרגשתי בבית. והכל בזכות טריאתלון הנשים, בזכות החיבוק שקיבלתי על קו הסיום מאחת המתנדבות, שהגישה לי – כמו לכל שאר המשתתפות – פרח ומדליה.

השנה היה לי ברור שאני משתתפת שוב בטריאתלון הנשים. חיכיתי בקוצר רוח שתיפתח ההרשמה, וברגע שהיא נפתחה – נרשמתי. לא רציתי לחשוב בהגיון על בעיות ובלת"מים כמו פציעות או מחלה. היה לי ברור – יש טריאתלון נשים? אני משתתפת.

לא הייתי בטוחה במידת המוכנות שלי ביחס לשנה שעברה. את רוב מרץ ואפריל העברתי בריצות על דופק איטי, כדי לבנות בסיס אירובי, והריצות באו על חשבון הרכיבה והשחייה. שחיתי בים רק פעמיים. רכבתי רק פעמיים בשבוע, ולא ארבע. אבל עשיתי הרבה אימונים משולבים של רכיבה וריצה, והרגשתי טוב. מה כבר יכול להיות? מקסימום לא אשחזר את התוצאה של השנה שעברה. העיקר הוא ליהנות.

בבוקר התחרות קידם את פנינו ים שקט ושטוח, ומזג אוויר מעונן חלקית ונוח. על קו הזינוק הייתי לחוצה, כרגיל, אבל עם ההזנקה המתח השתחרר. קטע השחייה עבר במהירות, וכשהזדקפתי והתחלתי לרוץ החוצה העפתי מבט בשעון, שהראה תוצאה מהירה בדקה מהתוצאה של אשתקד. מעודדת, רצתי החוצה אל שטח ההחלפה, שם גיליתי שה"פור" היחסי שלי על שנה שעברה עתיד לרדת לטימיון: אופניה של המתחרה שלידי נפלו מן הסטנד על הדברים שלי, הפכו את הגיגית, ועשו בלגן לא נורמלי. מיהרתי להרים אותם ואת כל הדברים שנפלו מהם (בקבוק, וכן הלאה), ואז ניגשתי להחלפה, ויצאתי לרכיבה.
ברכיבה שמתי לב לשני דברים:
1. יש המון רוח.
2. אופני כביש זה יופי!


"והכל בזכות טריאתלון הנשים, בזכות החיבוק שקיבלתי על קו הסיום מאחת המתנדבות, שהגישה לי – כמו לכל שאר המשתתפות – פרח ומדליה" (טריאתלון נשים 2006)

קטע הרכיבה עבר בכיף ועכשיו נשארה רק הריצה. אחרי החלפה זריזה למדי לנעלי ריצה ושתייה מהירה, חבשתי את הכובע האדום שקיבלתי באותו בוקר בשקית ההפתעות שלי, והופ, יצאתי. איזה כיף היה לרוץ ולראות את מיטב הטריאתלטיות בישראל שועטות להן בחזרה לקו הסיום. ראשית נינה פקרמן מאיילות, שהגיעה ראשונה, אחריה שני בלוך מאיילות, ושניות אחריה, חלי רוזנשטיין, שסיימה שלישית. אחריהן ראיתי גם את שוונה נובאק, טריאתלטית צעירה ששחתה באופן בלתי רגיל, וסיימה את מקטע השחייה ראשונה. אחרי נקודת הסיבוב הרגשתי טוב וניסיתי מעט להאיץ, למרות שכאב טורדני באחורי השוק השמאלי מנע ממני לתת את כל מה שהיה לי. כמאתיים מטר מקו הסיום הבטתי בשעון, ולא האמנתי: אם אמשיך ככה, אצליח לשפר את התוצאה של השנה שעברה בחמש דקות. מעודדת מהשעון ומשער הסיום שכבר נראה לעין, האצתי לעבר קו הסיום, ועצרתי את השעון על 1:27:51 שע'. צעד קטן לטריאתלון הישראלי, אבל צעד גדול בשבילי.


"צעד קטן לטריאתלון הישראלי, אבל צעד גדול בשבילי" (טריאתלון נשים 2006)

תודה לסוזי ודני דבוסקין על ניהול התחרות המאורגנת והנעימה ביותר בארץ. בלעדיהם, ייתכן שרק הייתי חולמת לעשות טריאתלון, ולא מגשימה אותו.
להתראות בטריאתלון תל אביב.


עם איריס מאושרות לאחר ההישג (טריאתלון נשים 2006)


לתמונות מטריאתלון נשים 2004
לתמונות מטריאתלון נשים 2005







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=400