מרתון פדובה מומלץ בחום (14 מעלות)
תאריך: ראשון, יולי 02 @ 00:27:13 IDT
נושא: חברים כותבים


מרתון פדובה 2006
מאת יובל אשל

כשחושבים על איטליה, מתכוונים לאוכל הטוב, לאנשים הנחמדים, למקומות היפים, לרוגע ולשלווה. אף אחד לא חושב על תחרות ריצה לאורך 42,195 מטרים. טוב, כמעט אף אחד, חוץ מזהבה שמואלי, נציגת ישראל למשחקי לוס-אנג'לס והמאמנת של קבוצת הרצים מרמת-השרון. באמצע פברואר 2006, זהבה הציעה לי להצטרף לנסיעה לפדובה של קבוצתה, למירוץ מרתון שיתקיים שם בסוף אפריל. פטרתי אותה ב"חודשיים זה מעט מדי זמן להכנה", אבל הזרע נזרע. נדבקתי ואחרי שבוע הצטרפתי.


נבחרת החלומות של רצי רמת השרון (התלבושת תרומת יבואן LG)

לאורך המסע של אנטוניו

מסלולו של מרתון זה הוא לאורך מסעו האחרון של אנטוניו הקדוש. לא אנטוניו סנטורי, הקדוש שלנו, המאמן מגָרנות הגליל, אלא אנטוניו שחי לפני כ-800 שנה ועשה את דרכו האחרונה לכיוון פדובה, מובל על עגלת שוורים. כמו כמה רצי מרתון, גם אנטוניו לא סיים את כל הדרך. 18 ק"מ לפני היעד, בקאמפו-סאמפיירו (Camposampiero), הוא חדל ועזב אותנו. לזכרו הוקמו בזיליקות בכל כפר ועיירה בדרך. בכל פעם שנכנסנו ליישוב כלשהו, זכינו להלמות פעמוני הכנסיות. צלצול עוצמתי ומעודד, שהזכיר את סרטי מלחמת העולם השנייה (כמו הפלישה לנורמנדי).

שני הקילומטרים האחרונים של המסלול בפדובה, עיר עתיקה ומודרנית גם יחד, השוכנת ליד ונציה, עוברים בסימטאות שהשתמרו, לאורך ארמונות, שווקים והאוניברסיטה, ומסתיימים בכיכר ענקית ומרשימה, יש אומרים הגדולה באירופה. פראטו דלה וואלה (Prato della Valle) מוקפת תעלת מים, כרי דשא וכמאה פסלונים. בקצה הכיכר יש נקודת אור ישראלית: פיאצה נסתרת, רחבת חנייה גדולה, הנקראת על שמו של יצחק רבין.

גבּי ואני

חודשיים קודם לכן קבעתי לרוץ בתחרות יחד עם גבּי רוזן, כוכב עולה בטריאתלון. באימונים הוא שועט קדימה ואי אפשר להתקרב אליו. ידעתי שלפני שאצטרף אליו, עלי להתאושש מפציעה ולחזור לעצמי. כדי לעמוד במטלה אני מסתייע בשני עמיתי, איל הראל וחגי עשת, שעוזרים לי לשייט את תשעים הק"מ השבועיים. שתי ריצות ארוכות מאוד מתבצעות יחד עם גבי. ניכר שיש לך עניין עם מישהו רציני, שמוציא לפועל באימון, בדיוק את מה שתכנן. אם הוא לא קבע זאת מראש, איש לא יצליח לגרום לו לסטות מהתכנית.

למזלנו הרע, חודש אפריל בארץ נפתח במזג אוויר חם. האימונים בשבועיים שלפני המרתון, ריצת 10,000 מ' על המסלול וריצות טמפו של 2 x 4000, כל אחת בסוף-שבוע, הוצאו לפועל בטמפרטורות גבוהות מהרגיל. התנחמנו בעובדה שבאיטליה יהיה קריר וצונן, אבל מישהו כנראה חמד לצון וכשהגענו לפדובה - התבדינו. יום המרתון פדובה היה שמשי, בהיר, יוקד, טמפרטורה של 27 עד 29 מעלות. מי שיצליח לקבוע שיא אישי ביום כזה שיקום. בסדר, ראול פסקו ושמוליק ברוך, אתם יכולים לשבת, כל הכבוד לשיפור השיא. אתם יוצאי הדופן.

ראול שכח את הצ'יפ

איזה בוקר משוגע. מעט באיחור, אנחנו על האוטובוס שיביא אותנו - 12 הרצים, המאמנת ואופניה, אל עיירת הזינוק ודלאגו (Vedelago), מרחק שעה נסיעה. מתחילים לנסוע וראול תופס את הראש ומודיע ששכח את הצ'יפ במקום בלתי ידוע (הצ'יפ הוא הֶתקן אלקטרוני בגודל כפתור, הנרכס לשרוכי הנעל ובלעדיו לא ניתן לזהות את הרץ). אפרת שמש, שבאה כל הדרך מקנדה, צועקת באנגלית לנהג לעצור ולחזור למלון. הנהג במבוכה, עוצר… ומחליט להמשיך. עליו לאסוף רצים ממלון אחר ואם נחזור, נאחר להגיע. זהבה מרגיעה את ראול. היא מבטיחה לו להשיג עבורו צ'יפ חלופי - ומקיימת.

למרות שהכבישים כבר פונו לטובת הרצים, הנסיעה מתארכת. באמצע הדרך האוטובוס מתחיל 'לכשכש בזנב' - לנוע ימינה ושמאלה בלי הפסק. הרגשה של אובדן שליטה; האם אנחנו לפני התהפכות? גבי ממליץ לחגור חגורת בטיחות. אחרי דקה ארוכה מאוד מתברר שזו הייתה כנראה יוזמה של הנהג השובב... ירדנו בהקלה גדולה. נותרה רק מחצית השעה. יש למהר, לצעוד כאלף מטרים לאזור הזינוק, למסור את החפצים לשמירה ולהספיק להוריד משקל עודף. לקח חשוב - בלילה שלפני הזינוק עדיף ללון כאן, בעיירת הזינוק, ובבוקר המלווים ייסעו בחזרה לפדובה.

" bravi,bravi"

רינה בסלו (צוות הווי ובידור) מציירת על פניהם של הרצים את דגל ישראל. זה יועיל להם בק"מ ה-35. נסים סיפר לנו שלאחר ההזנקה הכביש צר וצפוף מאוד.


רינה בסלו (2259) צוהלת בסיום (צלם: נעם לבנה)

גבי מפלס את דרכו בין גושי הרצים ואנחנו אחריו, עוצרים רק בראש החץ, ממש ליד רצי העילית. יוצאים לדרך. כבר בכפר הראשון אנחנו זוכים לעידוד מהקהל ומצלצול הפעמונים, שיוצרים רושם כביר. עדיין לא חם מדי. חלפו רק 8 ק"מ, אבל שרירי הירך כבר דואבים, ואני מתקשה להאמין שזה ייגמר בטוב. מדי פעם אני מדמה לשמוע את הקהל קורא "gavi, gavi" ומתחיל לחקור את גבּי - איך זה שכולם מכירים אותו. מאוחר יותר אריאל יבהיר לנו שהם קוראים "bravi, bravi", כלומר כל הכבוד, בראבו.

מה אני זוכר מהריצה הזו ? זיגזוג על הכביש, דריכה מדי פעם על הנעל של האיטלקי שמאחורי, מדי פעם אני חולם ונדבק למישהו, וגבי צועק לי "הי, לאן אתה בורח". גבי רץ מתוכנת, שעוני מדידה על כל יד, והכול נעשה בדברו. תחנות השתייה ממוקמות, כמובטח, כל חמישה ק"מ בדיוק. אנחנו מקפידים לשתות היטב ולקרר את הראש והרגליים בעזרת הספוגים. דניאל ממש מאחורינו, אלכס אי-שם קדימה, אבל אני סבור שהקצב שלו אינו מתאים להיום ובטוח שאפגוש אותו בדרך. זהבה מלווה אותנו על המסלול ומעודדת: "יופי, כעת תחשבו שיש לכם לרוץ רק עוד 16 ק"מ".

"דה יזרע אל"

אמצע הדרך. הכול תקין ולפי תכנון הזמן לשיא אישי, בתוספת דקה עבור החום. המרתוניסט המפורסם פפיצינגר מזהיר בספרו מפני נפילת קצב בקטע שבין 21 ל-32 ק"מ וממליץ על ערנות. בנקודת ה-29 ק"מ גבי מרגיש עייפות קלה ושולח אותי להמשיך לבד. אני משפר קצב בשמונה שניות לק"מ, מסמן 'קורבנות' ומצליח לחלוף על פניהם וגם על פני אלכס זיסמן הפצוע, שעובר לריצה קלה. בק"מ ה-33 החום מתגבר והקסם חולף. את הרץ בשרוולים הצהובים הארוכים כבר אינני מצליח להדביק. מעתה ועד לסיום אשמור אתו על קשר עין, ואראה אותו במרחק קבוע לפני. גם זה משהו.

בינתיים דניאל נאבק בפציעה שלו. נעם לבנה מתחיל את הריצה בנחת אבל מתעשת, מגביר מאוד ומסיים בתוצאה השווה לשיאו האישי. רינה בסלו מדווחת שיעל ערן (הסבתא הכי מהירה) במצב רוח מרומם ושרה "יא חלילי, יא עמלי". חם. בריצה הגוף מייצר יותר חומצת חלב מכרגיל. נסים עובד (שהצטרף לחבר'ה ברגע האחרון מבלי שהספיק להתאמן) ויואב מרום לוקחים את זה היום באיזי.
בק"מ ה-35 מגיעים לעיירה האחרונה, קאדונגה Cadoneghe)), והסיבה שאני מזכיר אותה היא הכרוז החביב. הוא מתקרב לרצים וקורא בקול את שם המקום שממנו בא כל רץ. אצלנו הוא מכריז "דה יזרע אל", הקהל מריע ומסייע לנו להגדיל צעד ולהגביר. תשואות כאלו תקבלו רק באיטליה.

הו, איטליה

אנחנו בפדובה החדשה. אין סטטיסט בקהל שלא טורח למחוא לך כפיים, ואם אתה מחייך ומסמן תודה, אתה מקבל כפליים. הו, איטליה. סימטאות העיר העתיקה עשויות מחלוקי הפאבה המכאיבים. הרומאים האלו. לרגע השמש מוסתרת ונעשה קריר יותר. בקרוב הפיניש. אינני סובל ואני משתדל לחייך לקהל שמפרגן. מישהו בקהל האיטלקי צועק "קדימה יובל" (זה היה יואב ערן, שגם צילם). הכרוז מכריז ברמקולים על הרץ הישראלי המסיים ראשון, ואני מקבל חיבוק מיַפית, רעייתו של נסים והמלווה הנאמנה, שממתינה לקבל את כל הרצים.


ראשון בין הישראלים- יובל אשל (צלם: יואב ערן)

רק 3:10:36 שעות, הפעם בלי שיא אישי. מקום 17 בקטיגוריית הגיל. דב קרמר (שיאן המרתון והגורו שלי) יאמר לי שלא רצים מרתון אחרי אימונים של חודשיים בלבד, וגם לא מסתפקים בפחות ממאה ועשרים ק"מ בשבוע. נשתדל בפעם הבאה.

כאשר יואב מרום יסיים בהצלחה את המרתון הראשון שלו, החום יעלה כבר ל-29 מעלות. כל הקבוצה מסיימת בשלום ובהצלחה. איטלקים רבים קיבלו אותנו בלבביות. היינו הקבוצה הזרה הגדולה במירוץ, והוספנו לדימוי החיובי של ישראל. בערב חלקֵנו חוזר לזירת הפשע, להופעת רוק בפני קהל עצום ורב (בעיתון העריכו שהיו שם כמה מאות אלפים, כמו באגדות על ההפגנה של שלום עכשיו).


רצי רמת השרון עם קרולינה מארגנת המרתון (צילמה: ד"ר רינה אשל)

תודה לנעם ולרינה שחשבו על איטליה ובחרו את המרתון, ותודה ליבואני LG על בגדי הייצוג הנאים. מרתון פדובה - מרתון לא גדול של 4,000 רצים, ביצוע מנהלתי מדויק ומופתי, מומלץ בחום (14 מעלות).
וזהבה שמואלי אומרת ש"ספורטאי טוב צריך לדעת לרוץ בכל מזג אוויר".

[email protected] - איילות מועדון ישראלי לרצים


הכתבה פורסמה במגזין "עולם הריצה", גיליון 127, המופץ חינם לכל חברי מועדון "איילות"







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=417