לזכרו של יוסי אבני 1953-1999
תאריך: שלישי, יולי 25 @ 16:01:56 IDT
נושא: מועדון איילות


יוסי אבני ז"ל, היה ליו"ר מועדון איילות שנים רבות ופועלו הרבה למען המועדון לא יישכח.
עמוד זה מוקדש לזכרו של יוסי אבני (1953-1999).





צביקה פישמן

יוסי נתן את כול כולו, יוסי היה האיילה שבאיילות. לספר על יוסי זה לכתוב ספר שלם. מי כמונו (מוטי מזור ואנוכי) חוה כל אירוע איתו. אחד מהסיפורים היותר מצחיקים והמראים את מסירותו לאיילות ואת החשיבות של יוסי למפגשי השבת- בשנות השמונים המוקדמות הייתה נפגשת קבוצה גדולה של רצים לריצה משותפת. היציאה הייתה מקיבוץ גליל-ים ולאחריה מקלחת במי ברז מצינור השקיה ליד החניה ולאחר מכן ארוחת בוקר בקיבוץ. השעה הייתה 05:30, חורף חשוך ומי חסר? יוסי. החלטנו לצאת כי חשבנו שיוסי לא מגיע. טעינו, יוסי נראה מרחוק רץ עם עגלת תינוק לכוון שלנו וצועק "חכו, חכו". מתברר שיוסי נאלץ להיות השמרטף של בנו שנולד, אך יוסי לא יפסיד את נוכחותו והגיע בריצה עם עגלת התינוק והתינוק. מה עושים עכשיו? יוסי פנה לאחד החדרים אני חושב המכבסה הצמודה לנקודת היציאה שלנו וביקש מאחת העובדות שתשמור לרגע על הילד. כן בדיוק כמו שאני מספר, יצאנו לריצה וחזרנו אחרי 40 ק"מ ריצה. מדהים האיש. האם יש איש הדומה לאבני? שיקום.

מוטי מזור, יו"ר איילות הנוכחי

אי שם בשנת 1982 בעת שרצתי להנאתי, לפתע שמעתי צעדים מהירים מאחורי. עוד לפני שהבנתי מה קורה, רץ לצדי מישהו שהציג את עצמו בשם יוסי אבני יו"ר מועדון איילות. רצנו יחד כחצי שעה ובפרק זמן זה הוא כבש אותי באישיותו ובהתלהבותו. מיותר לציין שמפגש זה תרם לי רבות בהמשך דרכי כספורטאי. עולמו של יוסי היה מלא בלתת, להעניק ולעזור. לימים הוא גם היה המתחרה שלי בקטגוריה ולרוב ידו הייתה על העליונה. חברותי עם יוסי הייתה רבת שנים והגעתי למסקנה שיוסי יש רק אחד, אך למדתי ממנו מספר דברים וחלקם הם: עזרה לזולת, אוזן קשובה וניהול תקין. כל מה שאני מעלה פה הוא כעין וכאפס לפעלו הרב לתרומתו ולמורשת שלו. היום מתוקף תפקידי אני רואה את גודל האחריות בלנהל את המועדון הגדול בארץ. ייתכן שפה ושם יש כאלה שמרגישים שלא קבלו מספיק, להם אני אומר תאוותם תמיד תהיה חצי מסופקת. על יוסי אפשר וצריך לכתוב הרבה אז אני אשאיר גם לכם מקום.


תמונת ארכיון ממסע חוצה ישראל ממטולה לאילת: יוסי אבני במרכז, מימין נתן אופן, משמאל מוטי מזור.

צביקה יהלום

יוסי אבני – נשמת הספורט
את יוסי הכרתי בערך בשנת 1997. אז בקושי רצתי פעם בשבוע, וחבר דרבן אותי לעבור לתחביב זה, היות והייתי בשלבי פרישה ממשחק הסקווש. אותו חבר היה וותיק בברנג'ה והכיר היטב את יוסי.
בקושי הצלחתי לסיים 10 ק"מ, אך יוסי המשכנע לא הרפה, ודרש שאופיע למרוצים. בזמנו כשעדיין לא היינו מאונטרים כל כך, הכול נעשה בשיטות היותר קונוונציאליות. יוסי היה פשוט מצלצל אלי/נו כשבוע לפני מרוץ, והיה "סוחט" השתתפות. פשוט אי אפשר היה לסרב לקולו הצרוד והמשכנע. וכך ב- 31 במאי 1997, הופעתי למרוץ גליל-ים. יוסי התרוצץ שם ממקום למקום ברכב שלו, ובדק שהכול כשורה. המרוץ הוזנק והוא עדיין בדאגה לכל הפרטים הקטנים. לאחר מספר דקות שמעת מאחוריך את שאון הקטר ההולך ומגיע. לכל אחד זורק מילה ובד בבד ממשיך לרוץ, ומהר. הרי הוא צריך להגיע לקו הסיום ולראות שהכול דופק. וכך זה פעל גם במרוץ דן אכדיה ב-01 בנובמבר 1997, ובמרוץ השלום בגעש ב-22 בנובמבר 1997. אחרי תקופת מה "אונסתי" ע"י יוסי להירשם למועדון איילות, כי יוסי הסביר ונימק מדוע זה חשוב, ופשוט אי אפשר היה לסרב לו.
קשה היה להבין איך יש לאדם כל כך הרבה אנרגיה ומוטיבציה. עשה רושם כאילו הוא עוסק בעבודת קודש.
וכך חלף הזמן , ואני כבר מעורה יותר, וגם היחסים עם יוסי המשיכו כרגיל. אני הוספתי עוד נדבך לריצה, רכיבה על אופניים בשבת בבוקר מרעננה לבית ליד וחזרה.
אחד מסמליו המסחריים של יוסי היה הרכיבה על אופניים, ולא משנה המרחק או מזג האוויר. ואז הגיע הים המר, והבלתי נמנע קורה, משאית פוגעת ביוסי באופן קשה. גם במקרה זה יוסי מתעשת ונצמד לאגזוז של המשאית ומציל את עצמו ממוות בטוח. בבית החולים "מאיר" כשביקרנו אותו, היו לו הרבה עליות וירידות. הכאבים מחד וחוסר הפעילות מאידך, הוציאו אותו משלוותו. גם מזה הוא התאושש איכשהו. את מרוץ גליל-ים תמיד אזכור כשדמעה נקוות בעיני. יוסי ממטת חוליו בביה"ח, מזניק דרך הפלאפון באמצעות הרמקול את המרוץ. בקהל הייתה התרגשות מיוחדת כשהוא איחל לנו הצלחה, ואנו איחלנו לו לשוב במהרה אל חיק הרצים.
מצבו הפיזי השתפר איכשהו, ואפילו ראינו אותו מסתובב בינינו במרוץ רמת השרון, אך תסכולו ואכזבתו ממצבו הגופני, והידיעה שלא יוכל לשוב ולרוץ הכריעה אותו.
אני אזכור את יוסי כמין פנומן, אולי משהו בסגנון איזה מלאך שהגיע ארצה בשליחות, שאותה בצע כמו שרק מלאכים מסוגלים לבצע.


מוטי גדות, יחיאל מילר ורוני רצבי כותבים על יוסי אבני.

אילן

בשנת 1990 השתחררתי מבית הסוהר, אחרי שראיתי כמה וכמה פעמים את המוות מביט לי בעיניים. ההוסטל ששהיתי בו היה ממוקם בדרום ת"א- אזור יפו-אבו כביר ואת הריצות הייתי מבצע לאורך חוף הים. בחוף זה פגשתי את אחד האנשים הנפלאים שפגשתי בחיי: יוסי אבני ז"ל. לא יודע איך זה קרה, איך נפגשנו, ומהיכן הוא צץ פתאום באמצע הריצה. הוא צץ ושאל אותי: "מה שלומך, בחור? איך הולך?" ואני עם כל החשדות וחוסר האמון שלי באנשים (ועוד איך שיוסי היה נראה), אמרתי לעצמי "בטח הבולשת עדיין עוקבת אחריי" וישר עלו הכעסים כנגד כל הממסד ש"כאילו" לא נותן הזדמנות להשתקם.
לא ראיתי את יוסי למעלה מחצי שנה. נפגשנו שוב בשנת 1991. אז רצתי לראשונה בחצי מרתון ת"א עם כמה ח'ברה שבאו מאותו מקום שאני באתי. אין לי מילים לתאר איזו חוויה זו הייתה: אני אילן, רץ חצי מרתון בחוצות ת"א ברחובות ובכבישים שבהם רק עשיתי נזקים, ולא רק רץ, אלא הכי חשוב- נקי מסמים. רצתי את חצי המרתון הזה במשך 1:40 שע', אך זה לא שינה לי כלום- תוצאה/לא תוצאה, זו הייתה אחת החוויות החזקות שחוויתי בחיי, ואת מי אני רואה בקו הסיום, מקפץ ומעודד את הרצים שמגיעים? כמובן, יוסי אבני ז"ל- תודה לך יוסי, תודה לך שהיית שם. תודה שלא הרפת ממני ועזרת לי להכיר עולם אחר, עולם שמי שלא רץ לא יודע על מה אני מדבר. תודה שהכרת לי משפחה נוספת, משפחת "איילות", ולא סתם אני אומר "משפחה"- אני באמת מתכוון לכך.
אמנם היום המועדון גדל, וגם אני כבר לא אותו "ילד", אך יש מספר אנשים המלווים אותו מאז הגעתי למועדון, וגם אם פיזית איני מגיע לאותם אנשים, הם חלק בלתי נפרד מחיי.
"אם תרוצו אין זו אגדה". יוסי אבני.

דניאל וינד

זכור לי שקראתי בעיתון על פציעתו ולאחר מספר ימים עמדתי ליד מיטתו בבית חולים מאיר בכפר סבא. קראתי בעיתון על מותו ובאותו יום התיצבתי עם משפחת הרצים בבית הקברות של הרצליה להשתתף בהלוויה.
זכור לי שיוסי ניהל את איילות כשלא היו האינטרנט והמחשבים והכל התנהל דרך הטלפון של ביתו והטלפון בבסיס בו הוא שרת את צה"ל.
קידום הריצה בישראל היה חלק חשוב מחייו של יוסי ולצערו כפי שהזכירו אנשים רבים יוסי שלם על כך בחיי נישואיו.

דובב מזור

את יוסי הכרתי עוד מימי ילדותי, וזאת מכיוון שאבי היה חבר במועדון איילות והיה נדיר שהמשפחות של רצי איילות לא יכירו את "ה"יוסי אבני. יוסי היה לסמל עולם הריצה יותר מכל אחד אחר.
בשנת 1996, עת שנכנסתי לעולם הריצה באופן רציני, היכרותי עם יוסי התעמקה ובכל פעם מחדש הופתעתי מאופיו המיוחד ומנדיבותו הרבה. כל שיוסי רצה הוא לצרף רצים "פוטנציאליים" לעולם הריצה ולסייע לרצים עד כמה שאפשר- פשוטו כמשמעו.
איילות בשבילו הייתה כמו בית חם עם ילדים שעליו לטפח והוא הצליח בכך מעל ומעבר. לצערי לימים קרתה התאונה. בעקבותיה ובעקבות הכדורים הרבים שנטל התנהגותו השתנתה עד אשר הכל נקטע לגמרי באותו מפגש מצמרר במסילת הרכבת. זוכר אני את שהותו בבית החולים תל השומר. לאורך כל תקופה זו יוסי לא נשאר לבד, תמיד היה מי שנכח שם. אפילו את גמר המונדיאל אני זוכר שראינו שם יחד.
אמנם היכרותי האישית עימו הייתה קצרת שנים, אך פרק זמן זה הספיק לי בכדי לדעת מיהו ומהי עליונותו של הבנאדם (או יותר נכון- המלאך). אבדה גדולה.

חנוך שחר

שנת 1983 הייתה אצלי שנת מפנה. עדיין הייתי איש צבא קבע, שרק לפני שנה הייתה החלטתי לחזור לריצה. אז הכרתי את יוסי שגם היה איש צבא קבע וגילה לי שאני כישרון.
כפי שציין באחד ממכתביו בעקבות מרוץ חצי מרתון בית שאן, יוסי ידע עליי משנות ה- 50 שהייתי רץ מצטיין בריצות קצרות ובינוניות בלבד (400, 800, 1500).
הפסקתי לרוץ בתחילת שנות ה- 60 מסיבות אי-תנאים שנוצרו לי בשירותי בצבא קבע כאיש שדה. התפנית החלה אצלי חזרה לעולם הריצה כאשר שרתי בראש פינה והחלטתי לרוץ למחנה ומהמחנה ממקום מגורי שבצפת וחזרה. יוסי כתב לי רבות, התרשמתי מאוד ממכתביו (כמה מהם מצורפים לכתבה זו) ובעיקר התרשמתי מאישיותו.
דובצ'ק, הרץ העיוור מאיילות, גם יכול לראות את גדולתו של יוסי שהייתה. יוסי היה גם העיניים של דובצ'ק שלנו מאיילות שהוביל אותו בצעדיו הראשונים במרוצי הארץ.
על יוסי יש לי עוד הרבה מה לספר: אישיותו המיוחדת, יחס, דאגה, רצון, שימת הדגש הגדולה ש"איילות" יהיו בכל מקום. וכפי שהיה נוהג לכתוב לעיתים בפיתגם: "קצרה היריעה לכלול הכל במכתב זה". כך שלי נותר עוד לכתוב הרבה על יוסי שלנו ז"ל, ומבטיח שרשמים נוספים אשלח בהמשך.


לפניכם מכתבי ארכיון בין חנוך שחר ויוסי אבני מהשנים 1983-1984

דף מידע לחברי איילות- דצמבר 1983

מכתב מיוסי לחנוך- נובמבר 1983

מכתב מיוסי אודות תחרויות שונות- 22/12/1983

מכתב מיוסי אודות האליפות הבין-אגודתית- 19/3/1983

מכתב מיוסי אודות היתרונות שבהצטרפות למועדון איילות- 1983

br> הצדיק איננו עוד עימנו


מתוך ספרו של חנוך מרמרי, באדיבות סיגל סלומון:







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=419