הדרך אל האושר- סיפורו של יובל
תאריך: שבת, דצמבר 09 @ 11:36:39 IST
נושא: חברים כותבים


מאת יובל מויאל
9.12.06

קוראים לי יובל מויאל ואני בן 13 מאחוזת ברק.
החלטתי לספר לכם את הסיפור שלי אז בואו נתחיל:
מאז שאני זוכר את עצמי הייתי שמן. ניסיתי אלפי ואלפי דיאטות שונות ומגוונות ואף אחת מהן לא עזרה לי. כל הזמן ניסיתי להרזות אבל לא השקעתי בזה את הכול וכל שנה הייתי עולה עוד ועוד במשקל עד כיתה ז' ואז קיבלתי החלטה. אני לא זוכר בדיוק את המקום או השעה אבל מה שאני זוכר טוב מאוד זה את ההחלטה שקיבלתי והיא הייתה שאני רוצה להרזות.

נראה לכם פשוט? משקיעים טיפה לא אוכלים שטויות וזהו? אתם טועים ובגדול!
הפעם ניסיתי את מזלי במכון הכושר באחוזת ברק (הישוב בו אני גר) עם מאמנת הכושר, ריטה סביר. בתה, עורי, לומדת איתי ואני ידיד טוב שלה. אני לא יודע בדיוק איך אבל הגיעו לידי השמועות שריטה יכולה לעזור לי.

הזמנתי אותה לביתי בכדי שנתחיל בדיאטה. היא שאלה כמה שאלות ואני עניתי לה כמה תשובות והכול היה רגיל כמו בכל הדיאטות שעברתי עד שהיא שאלה "למה אני רוצה להרזות" ואז עניתי לה שאני רוצה להרזות בגלל בר המצווה הקרבה שלי ובאופן כללי להרגיש יותר טוב עם הגוף שלי ועם עצמי.
קבענו ביחד שעה מסוימת והתחלתי להתאמן בשיעורים פרטיים ב"דרך אל הכושר" שהוא חדר הכושר של אחוזת ברק.


יובל- לפני

את האימון הראשון אני לא אשכח- הכול היה לי מוזר ולא ידעתי מה אני בכלל עושה שם אבל זרמתי עם ריטה ועשיתי מה שהיא ביקשה. ריטה אמרה לי והדגישה "אם אתה רוצה להרזות אז בלי בורקסים ,זיוות וכל המאכלים האלה". אמרתי לה "טוב" אבל זה היה קשה מאוד מכיוון שלפני הדיאטה אלה רוב המאכלים שאכלתי ביום-יום ועכשיו בדיאטה אסור לאכול אותם בכלל. זה נראה לי מוזר מכיוון שלפני הדיאטה כל הזמן אכלתי את הדברים האלה ועכשיו בדיאטה אסור לי לאכול אותם בכלל. שאלתי אותה אז מה כן אוכלים והיא אמרה לי אוכלים ירקות והרבה! בכל ארוחה צריך לאכול לפחות 2 ירקות. אני הסתכלתי אליה כאילו היא נפלה מהירח ולאחר שישבנו ביחד והכנו תפריט היה לי יותר קל לדעת מה אוכלים ומה לא.
זה היה רק צעד אחד וקטן בתוך כל הדיאטה בנוסף לכך צריך לשתות כל יום 3 ליטר מים, לדאוג לפעילות ספורטיבית כל יום והכי חשוב לא לצאת מהמסגרת הזאת.

התחלתי בתוכנית שהיא הכינה לי ובהתחלה היה לי קל. עם הזמן נוספו עוד ועוד תרגילים ועוד רצונות. אני זוכר שפעם אחת כמעט נשברתי ולא יכולתי יותר אבל ריטה והוריי עודדו אותי והחזירו אותי למסלול.
זה מאוד קשה להיות במסיבה ולראות את כל החברים אוכלים מה שהם רוצים ולדעת שלך אסור לאכול את כל זה מותר לך קצת חטיפים וזהו לא יותר מזה.

עם הזמן ראיתי שאני יורד, עולה ואז יורד שוב. לאחר זמן מה הבנתי שככה בעצם מרזים קודם מרזים ואז עולים קצת ולאחר מכן שוב מרזים. זאת באמת הטכניקה של ההרזיה וזה קורה מכיוון שהגוף עדיין לא רגיל למשקל החדש ולדיאטה עצמה.
עם הזמן ראיתי שאני מרזה עוד ועוד ובר המצווה שלי הייתה כבר קרובה מאוד. בחופשת הפסח יש מחנה שבדרך-כלל הייתי יוצא אליו ומבלה עם כל החברים, אך במחנה הזה החלטתי לא לצאת כי לא רציתי לצאת מהסלול ולא יצאתי עבדתי עוד ועוד ולא נחתי.

לבסוף לקראת בר המצווה ירדתי בערך 20 קילו וכמה אחוזי שומן טובים... ההרגשה הייתה נפלאה! אתה בנאדם אחר ומרגיש כאילו כבשת את העולם. מדדתי לבר מצווה בגדים ואכן ירדתי במידות משמעותית מאוד. שמחתי ובר המצווה הייתה נהדרת וגם אחריה המשכתי להתמיד.

לאחר בר המצווה הפסקתי את השיעורים הפרטיים בחדר הכושר ועברתי אליו באופן רגיל עם כל האנשים. היה לי קשה להתרגל לכך שריטה לא יכולה לעזור לי תמיד, אך לבסוף התרגלתי.
המשכתי לעבוד ולא יצאתי מהמסגרת הזאת וכיום אני שונה לגמרי ממה שהייתי בהתחלה:
אני שוקל 24 קילו פחות וירדתי 38% שומן. אני מאוד גאה בעצמי שהצלחתי לעמוד במשימה ועדיין איני מפסיק.

אני בכושר מצוין ויום אחד ריטה סיפרה לי על מרוץ שמתקיים בגליל-ים ב- 24.11.06. הייתי מעוניין להירשם ואמרתי לה שאשמח. התכוננו... והתכוננו... ויומיים לפני הריצה ריטה התקשרה לאבא והוא אמר לה לא לרשום אותי כי עדיין לא החלטתי וההרשמה עומדת להיסגר. באותו היום הגעתי הביתה מטיול וראיתי שהסלולארי שלי היה בכלל מכובה אמרתי טוב לא נורא מי כבר היה מתקשר והמשכתי כרגיל.
בשעה 5:20 ,10 דקות לפני פתיחת החדר כושר אבא התקשר הביתה ודיברתי איתו, הוא אמר לי שהוא דיבר עם ריטה ואמר לה לא לרשום אותי. אמרתי לו שאחזור אליו והתקשרתי לריטה.
היא נתנה לי את כתובת האתר וגיליתי שההרשמה סגורה. לא הייתי מאורגן. התארגנתי הכי מהר שיכלתי ורצתי לחדר הכושר. הגעתי עם ריטה ואמרתי לה שההרשמה נסגרה והיא אמרה לי שהיא ניסתה להתקשר אליי והסלולארי היה מכובה. היא התקשרה לאמא וגם הסלולארי שלה היה מכובה. היא התקשרה לעורי והיא גם לא ענתה לה ואז היא התקשרה לאבא והוא אמר לה שאני לא נרשם. הייתי מאוכזב מאוד ושאלתי אותה אם אין סיכוי שאוכל להירשם. היא אמרה לי שיש לה את הטלפון של המארגן אבל בפורום הוא אמר לה בפירוש לא להירשם לאחר מועד ההרשמה. ריטה התקשרה והוא קצת כעס עליה אבל רשם אותי. הייתי מאוד מרוצה והמשכתי להתכונן לריצה.

יום הריצה הגיע והינה אני קם ב- 05:30 בבוקר. אבא מעיר אותי שהוא חצי רדום, אני קם, מתארגן ויורד לאכול. לאחר שמסיים את הכול אני יוצא מהבית, משפחת סביר אוספת אותי ואנחנו בדרך למרוץ. כל הדרך אני בלחץ מה יהיה האם אני אצליח ומה יקרה.

מתחילת המרוץ אני מתחיל לרוץ עם כל שאר הילדים. עורי ודניאל (שגם היא הייתה בשכבה שלי והיא גם רצה)- כולנו מתחילים לרוץ. כל המבוגרים שרצים איתנו אומרים לנו לרוץ לאט לשמור את הכוח לסוף. אנחנו מקשיבים להם ומנמיכים את הקצב. הריצה ממשיכה ואני רואה הרבה ילדים שכבר עקפו אותי בהרבה אבל לא מתייאש וממשיך לרוץ. ב-200 המטרים האחרים היה לי ממש קשה והדופק שלי היה 211. למרות זאת המשכתי לרוץ ולא ויתרתי. לבסוף הגעתי מקום אחרון אבל מה שחשוב פה זה שבכלל הצלחתי לרוץ בתוצאה יפה מאוד (9:35 דק'). בשבילי ובתחילת הדרך לא הייתי מאמין שאצליח בכלל לרוץ ריצה כזו.


יובל- אחרי

המסקנה שלי מכל הסיפור הזה היא שכולכם- כן אתם כל המלאים או השמנים למיניהם שהייתם כמוני- כדאי לכם לקחת את עצמכם בידיים ולהרזות. תאמינו לי זה שווה כל טיפת זיעה וכל שנייה על המסילה.לבסוף לאחר התהליך תרגישו הכי כיף בעולם ואני כיום אוהב מאוד ללכת לחדר כושר וגם לכם זה יקרה אז... תתחילו לעבוד ובהצלחה!







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=458