לפני קצת יותר משנה...
תאריך: שישי, ינואר 05 @ 09:48:31 IST
נושא: חברים כותבים


מאת
משה פרץ
5.1.07

לפני קצת יותר משנה ( ספטמבר 2005) הצטרפתי לאיילות...




עד לאותה תקופה רצתי להנאתי שלוש פעמים בשבוע כ- 15 קילומטרים. בעקבות הצעה של חברה, נכנסתי לפורום של איילות והתחלתי לגלוש ולקרוא להנאתי. לאחר מספר ימים מצאתי את עצמי בשבת בבוקר בקאנטרי בהרצליה, רץ עם חבורה של אנשים "מבוגרים" (אולי בגיל אבל לא בשום מובן אחר).

לאחר מספר ריצות ובעידודם של שלמה עובדיה ונתן אופנברג גמלה בליבי ההחלטה להגשים חלום רחוק שהיה בלתי מושג עד אז- להשלים ריצת מרתון. תוך מספר שבועות מצאתי את עצמי רץ עם שלמה ונתן ריצות ארוכות של שלוש שעות ומעלה- חוויה מדהימה שרק מי שחווה אותה יבין אותי... הניסיון שלהם, הסיפורים של נתן והתמיכה של אשתי (אליה נגיע בהמשך) נתנו לי המון מוטיבציה לנסות ולרוץ את מרתון טבריה 2006.

המרתון היה קשה. הרוחות היו נוראיות (כך חשבתי אז- היום הבנתי שלא כל כך...), הרגליים היו "קשות" והקיר, הוי הקיר שחיכה לי בקילומטר ה 38- גרם לי לעבור להליכה באמצע הריצה בפעם הראשונה מאז שהתחלתי לרוץ (יותר מעשר שנים). עזרה מופלאה של לוריס מנדלוביץ הרימה אותי מהקרשים ועזרה לי לסיים את המרתון בתוצאה יפה של 3:07:47 שע'. החלום הושג אך התיאבון רק נפתח.

מאז חוויתי פציעה קשה בגיד האכילס, שגררה שלושה חודשים של השבתה מוחלטת מאימונים. לאחר טיפולים ארוכים חזרתי לרוץ כשמרתון אמסטרדם סומן כמטרה הבאה. לא אלאה אתכם בסיפורים על החוויה אבל יצאתי מהמרתון "כשחצי תאוותי בידי"- תוצאה של 3:09:30 שע'. תוצאה זו דירבנה אותי להאיץ את קצב האימונים ובעזרתם המדהימה של אבי איתן, דדי עוזר ורועי קורין ועוד חברים נוספים שמרנו על מסגרת של שישה אימונים שבועיים, שכללו שתי ריצות טמפו, ריצת אינטרוולים, ריצת זבל ושתי ריצות נפח.

עבודה קשה, קימה מוקדמת (05:00 כל יום), התמדה קשה בכל מזג אויר (ויעיד על כך ברנרדו, שבשעה 05:30 כשהתחלנו את האימון, בדיוק סיים את שלו...) והרבה אמונה בצדקת הדרך. השיפור הורגש כמעט מיד, הגוף הגיב היטב, גם לשבועות של 130 וגם 140 קילומטר. חצי המרתון בבית שאן היה שלב הכרחי בדרך והתוצאות הטובות היו בהתאם. מזג האויר הלך והתקרר ואנחנו לא הרפנו. תקופת החידוד החלה ומצאנו את עצמנו לא מסתדרים בלי הריצות היומיות. הרגשנו ריקנות גדולה וחשש שמא ההורדה בקילומטרז' השבועי תהיה בעוכרנו.

שבוע לפני המרתון קרה הדבר לו הכי לא ציפיתי – וירוס השפעת תפס אותי לא מוכן והסימפטומים המוכרים החלו להופיע- חום, כאב גרון, חולשה כללית ובעיקר דאגה גדולה למרתון הקרב ובא. עשיתי כל מה שאפשר לצמצם את הנזק- דקסמול סינוס, אקמול, פרוטק, תה עם נענע ודבש וכל מה שעוד אפשר להעלות על הדעת, אבל הוירוס בשלו... ביום רביעי אני מחליט לצאת לכיוון טבריה בתקווה שיהיה טוב. חמישי בבוקר, 05:30, ריצת התעוררות קלה. הראש קצת כואב אך לא מוכן לוותר. חימום קל ואנחנו על קו הזינוק.

מתחילים את הריצה, נכנסים לקצב. בהתאם לעצה של הותיקים, אני שותה בכל תחנה. מקפיד לא להתפתות ולהגביר ושומר על קצב קבוע. לאחר כ 12 ק"מ פונים לכיוון עין גב. על הרוחות החזקות שהיו עוד יסופר רבות. בכמה מקרים הרגשתי שאני עף מהכביש. לאחר 21 ק"מ אני מתחיל לפגוש את כל חברי איילות חולפים למולי בכיוון הנגדי. הפרצופים נותנים מנה הגונה של מוטיבציה וממשיכים הלאה. לאחר כ 26 ק"מ, הרגליים הופכות לנוקשות. אני מחליט לשנות אסטרטגיה ולעבור את הקילומטרים ONE BY ONE. כבר שכחתי כמה לא קל המסלול בטבריה. הקילומטר ה 32 עובר והקיר לא מופיע...

אני מחליט לא להגביר ולשמור על קצב קבוע מתוך תקווה לא להישבר. קו הסיום מתקרב ואני דבק באותו קצב עד להגעה המיוחלת אל קו הסיום. המטרה הושגה- ירדתי אל מתחת לשלוש שעות- ליתר דיוק, 2:57:13 שע'.

משה פרץ מאיילות
פרץ על קו הסיום

נותר לי רק להודות לכל האיילות שליוו, מלווים וימשיכו ללוות במרתונים הבאים.
למשפחתי המדהימה, שבאה בהרכב כמעט מלא למרתון השלישי שלי ובעיקר לאישתי היקרה, דנה, השותפה הכי גדולה שלי לריצות היומיות, על הסבלנות לשמוע את הסיפורים האינסופיים על כל ריצה וריצה, לויתורים על הבילויים, על הצורך לישון מוקדם ולקום לבד כשאני כבר בחוץ רץ ולתמיכה הבלתי נגמרת שלה בדרך החיים התובענית שבחרתי.
תודה שוב לכולם וסליחה למי ששכחתי...
נתראה בשבתות בקאנטרי בהרצליה.
משה פרץ.







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=465