מרתון טבריה 2007 בקצב חילזון… מרוץ
תאריך: שבת, ינואר 06 @ 13:26:46 IST
נושא: חברים כותבים


מאת
אורן בכר
Racing Snail

"בשביל מה לעשות את זה?" שמעתי מכל עבר שסיפרתי שהחלטתי לרוץ את מרתון טבריה אחרי שחודשיים קודם עשיתי את המרתון הראשון שלי בניו יורק...

אחרי מספר שבועות של התלבטויות השורה התחתונה הייתה שלא כל יום מתקיים מרתון בחצר האחורית ואני לא מתכוון לוותר על זה. אז הציעו לי לא לפתח ציפיות ולרוץ בשביל הכיף. אני תמיד רץ בשביל הכיף... צואין כיף יותר גדול מלסיים מרתון בזמן מהיר יותר ממה שהצבת לעצמךJ.

כפי שציינתי, ב- 4.11.06 רצתי את המרתון הראשון שלי בניו יורק, בהחלט חוויה ובסופו של דבר סיימתי בזמן של 3:37:34 שע'. זמן יחסית טוב למרתון ראשון ועוד במסלול הקשה של ניו יורק אבל לא זה מה שעבר לי בראש בזמן שסיימתי ללקק את הפצעים והתחלתי עם הסיכומים. תסכלה אותי העובדה שלק"מ ה- 35 הגעתי לאחר 2:55:57 שע' (כ- 5:02 ד' לק"מ) ואת ה- 7 ק"מ האחרונים עשיתי ב 43 דקות (כ- 6:10 ד' לק"מ בממוצע). הרגשתי שעם קצת יותר ניסיון הייתי מצליח להתקרב יותר ל- 3:30 שע', שמבחינתי הייתה תוצאה חלומית.

במשך כל התקופה בין שני המרתונים סיפרתי למתעניינים שבטבריה ארוץ בשביל הכיף והתוצאה לא משנה לי אבל ידעתי בלב שבפועל אני לא אוכל לתת לזה לקרות. אם אתה רץ אז עד הסוף...
שלושה ימים לפני המרתון הצבתי את המטרה באופן רשמי וכתבתי במסנג'ר: "בטבריה יורדים מ- 3:30 שע' ", ולא אכפת לי אם זה יהיה אפילו בשנייה.

בוקר המרתון הגיע. 5:30 ההורים אוספים אותי בתל אביב ויוצאים לדרך.
7:15 הכניסה לטבריה. מזג האוויר עושה רושם שהולך להיות אופטימאלי: 12 מעלות, מעונן חלקית בלי צפי לגשם. לוקח את השקית ב"גולדן טוליפ" ומתחיל בהכנות אחרונות: קצת קפה, לחמניה, יוגורט כל מה שעבד בניו יורק...
8:30 מתחילים לצעוד לכיוון קו הזינוק. זה לא משנה אם אתה רץ עם עוד 38 אלף רצים או עם עוד 900- ההתרגשות בהתחלה היא אותה התרגשות וגם קו הזינוק בטבריה נראה כמו הר געש שעומד להתפרץ. מסביב אתה קולט את המבטים של שועלי הקרבות המנוסים יחד עם אלה שיטעמו בפעם הראשונה את ה"תופעה" הזו שנקראת מרתון.

עם המשפחה והחברים קבעתי שיפגשו אותי בסיבוב בעין גב ובסיום. רציתי מאד שגם איפה שהוא באזור ה- 35 ק"מ (נקודת השבירה שלי בניו יורק), אבל מאחר וכל כבישי הגישה היו סגורים ויתרתי.

8:59:55 הספירה לאחור מתחילה 5 ....4.....3....2...1 יוצאים לדרך....
לא מהר מדי.... לא מהר מידי... אל תפתח מהר מידי .. מהדהד לי בראש. מאחר ובק"מ הראשונים לא היו סימונים אז לא יכולתי לדעת בדיוק על איזה קצב אני עומד. ההרגשה שלי הייתה שאני באזור ה 4:45 דק' לק"מ. לסימון הראשון שהיה לאחר 6 או 7 ק"מ הגעתי בשביל לגלות שאני עומד על קצב 4:30 ד' לק"מ. אז מצד אחד איזה יופי כבר יש 3 דקות בספייר אבל מצד שני אני רואה את עצמי חוזר על אותן טעויות ממרתון ניו יורק.

המוח נתן הוראה להוריד קצב
הרגליים הסתכלו עליו במבט מזלזל
המוח החזיר מבט מאיים
הרגליים כמחווה הורידו קצב ל- 4:50 ד' לק"מ

את הרוחות שעוד יסופר ויתואר עליהן מכל מי שרץ את מרתון טבריה 2007 קיבלנו לאחר היציאה מהעיר במינונים קטנים.
מגיעה ל 7.2 ק"מ ומוצא את תחנת הרענון של "איילות", חיוכים קצת מים וממשיכים... אנחנו עוד נחזור אליהם כפי שיהודה ברקן היה אוהב לומר .

15 ק"מ והרוחות עוד רגע זורקות אותי למטעי הבננות.
ובהזדמנות זו אני רוצה לפנות אלייך אלוהימוס!
מילא רוחות, אבל למה צד?
רוח פנים מתקזזת עם רוח גב בחזור,
אבל מה לעזאזל עושים עם רוח צד? אוריגאמי?

לסיבוב בעין גב הגעתי לאחר 1:40 שע'- מהיר בכ- 5 דקות מקצב 5:00 לק"מ, אבל מרגיש טוב. זרקתי חיוכים למשפחה ולחברים ולקחתי בננה. יאללה... מעכשיו מתחילים לספור לאחור. 22 , 23 , 24 , 25 , 26 , 27 , 28 , 29 , 30. מצליח לשמור על קצב 5 . מתחיל להוריד את הכיסויים מהתותחים ומוריד מגנים לקראת ה"קיר".

ממשיך להתקדם ובהצצות בשעון אני מתחיל לגלות שה- 5 דקות מתחילות לרדת ואני כבר על 4 דקות ספייר הנה ניו – יורק חוזרת בשנית....לא!!! אני לא אתן לזה לקרות!!! ואז מתחילים החישובים 4 דקות ספייר + 5 דקות לק"מ, 12 ק"מ לסוף- מה שאומר שאת 12 הק"מ האחרונים אני צריך לעשות בקצב 5:20 ד' לק"מ. לא בשמיים אבל גם לא כ"כ באדמה בהתחשב בעובדה שה"קיר" עוד לפני.

לפתע רואה פנים מוכרות. הייתכן, או שמא אני מתחיל להזות? אכן, אבי ואורנית, חברים שלי, הצליחו איכשהו להגיע לנקודת ה 32 ק"מ. אורנית מצלמת ואבי מתחיל לרוץ איתי. אחרי כמה מאות מטרים הוא משאיר אותי להמשיך לבד עם אותו כוח ברגליים אבל הרבה יותר בלב.

לאחר 35 ק"מ אני מגיע ל"הדרן" בתחנה של "איילות", - בייגלה , תמרים , בננות , מים והכי חשוב חיוכים ועידוד. אחרי מלחמת מים קצרה עם שירי J אני ממשיך. אחרי הכל אני לא יכול לתת ל"קיר" לחכות.

מסתכל בשעון. 37 ק"מ מאחוריי, 5.2 ק"מ לפניי- זמן : 3:03 שע', אבל הקצב יורד. בראש מהדהד לי המשפט שחבר שלי, אסף, שלח לי ב- SMS: "זכור שאתה חזק מכל קיר". מתחיל לדמיין את קו הסיום, את המשפחה והחברים מעודדים. איך אני עובר מתחת לשעון שמורה על 3:29...

מאחוריי אני מתחיל לשמוע קולות. לאחר כמה שניות מגיעים אליי שני גברים ואחד אומר לשני: " הנה , עוד אחד עברנו " ל א - כ ל - כ ך - מ ה ר . . .
בדיוק מה שהייתי צריך , מישהו שימשוך אותי. ממשיך לרוץ איתם ובינתיים מפתחים שיחה קלה כדי לשכוח מהיבלות והשרירים התפוסים.

40 ק"מ מאחורי, 2.2 ק"מ לפני. חישוב מהיר ואני מגלה שסיכוי טוב שאני מצליח לרדת מן ה- 3:30 שע'. נכנסים לשלבי הסיום, סוף סוף מעודדים בצד הדרך.. כמה שהייתי צריך את זה! מנסה להגביר קצב אבל הגוף מסתכל עליי בפרצוף של "הצחקת אותי". אז מסתפק בשמירה על הקצב.

500 מ' לסיום!
השרירים צועקים "הצילו", המוח לא מקשיב ונותן הוראה להמשיך.
אחד הלקחים שלי מניו יורק היה להגיע לקו הסיום ולחייך. התמונות מקו הסיום לא ממש מפרגנות (בלשון המעטה)- איזה חיוכים ואיזה נעליים, רק רוצה להגיע לסוף.

תמיד ששואלים אותי מה המרחק של המרתון אני אומר 42.2 ק"מ ואז זה תמיד מעלה חיוך לנוכח ה 0.2 שאני טורח להוסיף. מה שהם לא יודעים זה שאם הייתה לי אפשרות הייתי נותן כליה תמורת ויתור על 200 מ' האחרונים.

200 מ' לסוף!!
קו הסיום מאחורי הפינה. לפתע אני שומע שאגה מהצד: " 518 (המספר שלי) תתחיל לרוץ". לא יודע מאיפה זה בא לי, אני רק זוכר שפתאום הרגליים התחילו לרוץ לבד כאילו כרגע התחיל המרתון.
חציתי את קו הסיום לאחר 3 שעות ו29 דקות
8:30 דקות מהיר יותר מניו יורק.

Racing Snail
“אחד הלקחים שלי מניו יורק היה להגיע לקו הסיום ולחייך. התמונות מקו הסיום לא ממש מפרגנות- איזה חיוכים ואיזה נעליים, רק רוצה להגיע לסוף.”

המטרה הושגה
אין נפגעים בקרב כוחותינו
אולי כמה שרירים תפוסים אבל עד החתונה / מרתון הבא זה יעבור...

אורן בכר
RACING SNAIL







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=468