סיפורו המלא של איש הברזל- צביקה פישמן
תאריך: רביעי, ינואר 10 @ 11:30:10 IST
נושא: חברים כותבים


10.1.07
מאת צביקה פישמן
איש ברזל

החלטתי לשתף גם את הקוראים וחברי הפורומים השונים במהלך השתלשלות האירועים והגעתי לאליפות העולם בטריאתלון הארוך איש הברזל.

כמו כל ספורטאי ( כך אני מקווה ) אני מנהל יומן אימונים ויומן אישי ובו אני מעלה את כל מה שהתרחש במהלך היום, כמובן מקרים שהם בתחום הספורט והקשורים אליו.

כמו רבים מחברי מתחום הריצה והטריאתלון ששאפו או שואפים להגיע לאליפות עולם כל אחד בתחומו.

אחרי שנים רבות עם עבר של מאות תחרויות ריצה, מסלול וכביש, ארבעים ושלושה מרתונים, שני אולטרה מרתון, טריאתלונים רבים, ועוד כמה אירונמנים, הצלחתי להגשים את החלום שכל כך רציתי בו, להשתתף באליפות עולם ורצה הגורל במקצוע חדש בשבילי איש ברזל.

אימונים

מרגע קבלת הסלוט בתחרות איש הברזל בדרום אפריקה מרץ 2006 הכנתי תוכנית אימונים שנמשכה שישה חודשים, התוכנית היתה הדרגתית כאשר כל מערך אימון תלת שבועי, היה שבוע של אימון התאוששות, בתוכנית היו שלושה פיקים, על אותו מסלול רכיבה ואותו מסלול ריצה, שחיה לא ביצעתי בפיק, לרעתי ניתן היה לומר שההתייחסות לשחייה היתה שולית ואני משקיע אותה בריצה ובאופניים.

פיק ראשון מה שאתם מכנים טסט בוצע בסוף יוני.
פיק שני בוצע באוגוסט .
פיק שלישי בוצע בתחילת ספטמבר.
הפיקים בוצעו על כביש 4 מצומת חדרה למת"מ חיפה וחזרה לצומת בית ליד וחזרה לחדרה הביתה ויציאה לריצה כביש 4, מרחקים: 120 ק"מ אופניים, 25 ק"מ ריצה עם החלפה מהירה ביניהם, מסלול מישורי ומהיר.

זמנים פיק ראשון – רכיבה 4:10 ש' – ריצה 1:53 ש'
זמנים פיק שני -רכיבה 3:50 ש' ריצה 1:48 ש'
זמנים פיק שלישי – רכיבה 3:35 ש' ריצה 1:49 ש' הרגלים עייפות מאוד בחלק השני של הריצה.

רוב רובה של התוכנית בוצעה בשעות הקשות של היום יוני, יולי, אוגוסט, ספטמבר, הגוף למד והתרגל לתנאים הקשים, היה נוח מאוד בתנאים אלה, הגוף לא התלונן.
בתאריך 9.9 שבוע אחרי הפיק האחרון היתה הרכיבה האחרונה 165 ק"מ בתוכם שתי עליות, נשר ובית אורן יחד עם הקבוצה שבה אני רוכב לפעמים רוכבי אשכולות, הרגשתי בטוח וחזק מאוד, התחלתי בהורדת ק"מ הדרגתית עד לרגע השיא.

סה"כ ק"מ שחיה ממוצע בחודש 40 ק"מ.
סה"כ ק"מ אופניים ממוצע בחודש 2000 ק"מ.
סה"כ ק"מ ריצה ממוצע בחודש 440 ק"מ.
מרחק הארוך ביותר הרכיבה 181 ק"מ זמן 6:00 ש'
סה"כ רכיבות ארוכות מעל 130 ק"מ לא עפ"י סדר ומסלולי רכיבה שונים:
144 ק"מ 4:52 ש' - 145 ק"מ 5:05 ש' - 157 ק"מ 5:30 ש'
168 ק"מ 5:50 ש' - 170 ק"מ 5:45 ש' - 181 ק"מ 6:00 ש'
165 ק"מ 6:35 ש' - 175 ק"מ 6:35 ש' - 165 ק"מ 6:35 ש' אותו מסלול
170 ק"מ 6:30 ש' - 170 ק"מ 5:45 ש' - 180 ק"מ 7:00 ש'

סה"כ ריצות ארוכות לא עפ"י סדר מעל 30 ק"מ:
מרחק הארוך ביותר בריצה 38 ק"מ זמן 3:05 עם עליות מסלולי ריצה שונים.
30 ק"מ 2:15 ש' - 30 ק"מ 2:15 ש' - 30 ק"מ 2:09 ש'
34 ק"מ 2:43 ש' עליות 34 ק"מ 2:43 ש' עליות - 34 ק"מ 2:38 ש'
38 ק"מ 3:05 ש' עליות - 37 ק"מ 2:58 ש' עליות - 37 ק"מ 2:53 ש'
37 ק"מ 2:55 ש' - 37 ק"מ 2:51 ש' - 37 ק"מ 2:53 ש'
36 ק"מ 3:01 ש' עליות -35 ק"מ 2:55 ש' עליות - 35 ק"מ 3:05 ש' עליות
37 ק"מ 2:57 ש' - 35 ק"מ 2:37 ש'
אינטרוואלים: בוצע פעם בשבוע קצבים עפ"י דופק, מרחקים של 1000 ו 2000 בוצע במהירות של 3:50 – 3:45, מרחקים של 3000 ו 4000 בוצע בקצב 4:05 – 4:00.
ריצות קצב: בוצע פעם בשבועיים למרחקים שבין 8 ק"מ ל 15 ק"מ בקצבים של 4:15 - 4:10.

דוגמא לשבוע אימונים במחזור האחרון לפני הטייפר
יום א' – שחיה 3 ק"מ אירובי
יום ב' בוקר– ריצה 24 ק"מ כאשר חצי ראשון קצב קל, חלק שני 15 קטעים של 1 ד' מהר 1 דקה קל לשמירת קצב מהיר.
צהריים: אופניים, עליות בתוכם עלית קציר והישוב מי עמי סה"כ 100 ק"מ 4:50 ש' קצב קל ונוח.
ערב: שחיה – סה"כ 2 ק"מ בתוכם 5 X 200 זמנים של 4:20 יציאה כל 40 שניות.
יום ג' – בוקר ריצה 10 ק"מ קל.
אחה"צ אופניים 80 ק"מ 2:45 סיבובי רגלים.
יום ד' – ריצה ארוכה עם עליות יציאה מגן שמואל עליה של קציר ירידה מי עמי ועליה חזרה מי עמי, סה"כ 36 ק"מ 2:55 ש' . ( כל הריצות הארוכות בעליות בוצעו עם רכב מלווה).
יום ה' בוקר – ריצה 10 ק"מ קל.
צהריים: אופניים עליות 100 ק"מ בדיוק כמו יום ב' ואותו זמן.
ערב: שחיה 3 ק"מ אירובי.
יום שישי בוקר – אופניים 120 ק"מ קצב קל 4:20 ש' ויציאה לריצה של 25 ק"מ קצב מתגבר כאשר 10 ק"מ אחרון 42:00 ד'
יום שבת 165 ק"מ 6:35 ש' עליות בית אורן ונשר ויציאה לריצה 10 ק"מ קל.

הגוף הגיב היטב, לא היו שום תקלות בדרך.
האימונים בוצעו ברמה שבה תכננתי לבצע את האירונמן בתנאים הקיימים והדומים במקצת לתנאי התחרות הקשים בהוואי, אין לי שום ספק שבמידה והתחרות היתה מתקיימת מקום אחר בעולם למעט אירונמן לנזרוטה, היתה נכנסת תוצאה טובה בהרבה מזו שבהוואי.

המטרה: לשחות 1:30 ש' לרכוב 5:30 ש' ולרוץ בין 3:20 – 3:15 ש' זמנים אלה נילקחו כאפשרות הניתנת לביצוע לאור כמות ורמת האימונים שבוצעה ועפ"י הפיקים שהיו במהלך תקופת האימונים הקשה.

עפ"י המלצתה של ירדן דנקנר המתגוררת בהוואי ואשת ברזל נפלאה, יצאתי להוואי שבועיים לפני התחרות על מנת להסתגל לג'ט לק ולתנאי המקום, כפי שנאמר רבות האירונמן בהוואי אינו אירונמן רגיל והוא אינו רק אליפות עולם.

< בבירור שעורכים עבורי מתברר שהאופניים בכלל לא יצאו בטיסה שלי, נכון לקבלת התשובה אין עם מי לדבר עד מחר, השעה 22:00 יום א', אני בהלם, עומד עם דמעות של חוסר אוניים.

קונה הוואי: אני מקבל את הרכב המושכר, מארגן הכבודה ברכב, מקבל מפה איך להגיע לעיר ואת מפת העיר, נוסע 10 מיל', הכל במילים בהוואי, כביש ישר כל כך הדרך חשוכה, מגיע לעיר, מאוחר יתברר לי שאין צורך במפה כלל, כביש אחד היקפי של כל האי שלא מתחבר אחד לשני ואין אפשרות להתבלבל כי אין לאן לפנות, מפת העיר אין צורך אחרי יום אתה מכיר כל פינה.

עד שהגענו לקונדו, אני לא מפסיק לכעוס, ענת מנסה לשוחח איתי, אני בלי מצב רוח, התארגנות בדירה, חדר שינה, מרפסת צופה לים, מטבחון ושירותים, אני חייב לאכול , הארוחה היתה במטוס, בקושי 1000 קלוריות בדיוק לסתימה בשן, טיסה בת 6 שעות מלוס אנגלס וההמתנות ארוכות קודם לטיסה ובהגעה לקונה.

יוצאים לרחוב הראשי ההלי דרייב רחוב באורך של 7 מייל, הדירה שלי באזור המרכזי בקטע שבו כל המסעדות ומרכזי הקניות, הכל סגור, החיים בעיר נסגרים בשעה 21:00, שני פאבים פתוחים, אנחנו ניכנסים אולי יש אוכל, חתיכים וחתיכות מבלים בריקודים ושתייה הבנתי מיד בכניסה שהם שותים בירה ולא גטורייד, חטיפי הציפ'ס אינם חטיפי פוואר בר, בשעה 01:00 הלכתי לישון רעב לאחר שהייתי בדרך מרגע היציאה מהארץ ביום שבת בשעה 01:00 לפנות בוקר, הגעתי ביום ראשון בלילה כאשר השעון זז כל הזמן אחורה עד להבדלי שעון של 12 שעות.

יום ב' השכמה מוקדמת, אור ראשון מתחיל בשעה 06:00, מסטול מחוסר שינה ומהבדלי השעות, הג'ט לק משפיע מאוד, אני לא רגיל לשינויים, קפה ועוגייה יוצא לאימון קל 1 ש' עם ענת קצב קל, אין לי תחושת קצב, הגוף אינו מגיב כפי שאני רגיל, הדופק משתנה, שכחתי לבדוק בבוקר כהרגלי, הדופה עולה ויורד בשינויים גדולים, אני קצת לחוץ מזה.

בבדיקות דופק שבדקתי במהלך היום, הדופק שלי גבוה מהרגיל ב 10 פעימות וכך גם בימים הבאים, עכשיו הבנתי מה זה ג'ט לק בהפרש של 12 שעות שממנו הזהירו אותי כולם יש להגיע לתחרות לפחות שבועיים לפני, שמחתי שכך עשיתי.

הדירה שלי נימצאת במרחק של חצי ק"מ ממרכז העניינים, ממזח הזינוק בשחייה והמקום בו כולם מתאמנים, הכביש שבו אנו רצים ורוכבים, הכביש שבו כל מי שמתחרה וסתם מסתובב חייב לעבור דרכו, מרפסת הדירה יושבת על המסלול אני רואה את כל האימונים של כולם, אני רואה את המתאמנים רצים בקצבים הניראים מהירים מאוד, ענת לא שוכחת להזכיר לי שמדובר בטריאתלים הטובים בעולם וזאת אליפות עולם.

בסביבות השעה 12:00 קשר עם חברת התעופה אמריקן אירלנס , בודקים היכן האופנים הארוזים בארגז קשיח שקיבלתי מטיים טריל.

בשעה 14:00 אני הולך למזח לאימון שחיה של חצי שעה, שחיינים בודדים שאינם קשורים לאירונמן במקום, לדבריהם כולם מגיעים בבוקר לאימון, על כך בהמשך, חוזר לדירה כולי נרגש מהשחייה, המשך היתארגנות וטיול רגלי ארוך בעיר.

יום ג' – מתעורר בשעה 04:00 לאחר לילה של נידודי שינה, לא מצליח לישון יותר השעות ההפוכות עובדות עלי היטב, מחכה לשעה 06:00 אור ראשון לצאת לאימון ריצה, דופק 50 גבוה מאוד.

15 ק"מ קצב קל שבהמשכו 10 מתגברות קצרות, הדופק משונה בזמן הריצה אני רוצה לשמר קצב שהגוף מכיר.

ארוחה קלה ויציאה למזח לאימון שחיה של חצי שעה, מרגיש טוב, משתדל לשחות ארוך ובלי כח, בחלק הראשון לאחד המצופים הלך ארוך ורגוע, חזרה איטית יותר בחמש דקות עפ"י דברי שחיינים במקום כך זה תמיד.

אי אפשר לחזור לחדר כי אתה לא מסוגל, עשרות מתחרים שוחים ואח"כ יושבים כולם עם כולם במשך זמן רב ולאט לאט כל אחד הולך לדרכו, שוב ניסיונות טלפונים לאתר את האבידה, אני חסר אונים, בערב יצרתי קשר עם נורמן סטדלר חבר והאיש הכי מוערץ שלי.

יום ד' – הלילה עדיין לא התחבר אלי, התעוררות מוקדמת מאוד, יציאה לאימון ריצה משותף עם נורמן ועוד שני גרמנים ושויצרית, הקצב מתחיל קל מאוד כולם מדברים, לאט לאט מתגבר הקצב, מפסיקים לדבר, אין לי את תחושת הקצב עדיין, אבל 10 דקות אחרונות כבר יש לי תחושת קצב, זה מהר מאוד ואני לא צריך לרוץ כך אך הגירוי להישאר איתם היה גבוה מההיגיון ומהנכון, עושים גמישות מדברים שומעים קצת על ישראל, אני מנסה כל הזמן להוריד דופק ומשדר כרגיל.

קבענו אימון שחיה קל תחושת מים לעוד חצי שעה, איזה אימון שחייה ואיזה תחושת מים, הם ועוד כמה חברים שלהם קבעו שוחים עד מצוף 7 ( כל מצוף מסמן 250 מ' ) נכנסתי איתם לים, כאשר הרמתי את הראש אחרי כמה תנועות חתירה לכיוון השחייה, לא מצאתי איש בסביבה, אני שחיתי והם היו בתחושת מים, שחיתי את החצי השעה הרגילה שלי, על מנת לשמר את מה שהצלחתי לפתח באימונים האירוביים שלי.

ארוחת בוצהריים, במרפסת, צופה לעבר כל המתאמנים בכביש, אוירה שאין אפשרות לתאר אותם בשום מאמר.

טלפונים אין אופניים, תמתין בסבלנות מטפלים בזה.
בישיבה בערב בקפה ג'ווה לוה, מקום מפגשם של כל הטריאתלתים אומר לי ריינרד טיסינק אחד מהמועמדים מעשריה הראשונה מדרום אפריקה שהפך לחבר טוב לאחר שהייתי באירונמן דרום אפריקה, שאין לי יותר את הפריבילגיה להמתין שאולי האופניים יגיעו, אני חייב להשיג אופניים כבר עכשיו וחייב להתאמן עליהם כמה רכיבות, אחרת הלך האירונמן, המלצתו סקוט פלזמה כמו שהוא רוכב. הרמתי טלפון לדני שחור למרות שעת הבוקר בארץ לקבל את דעתו ברמת האופניים, דבריו אופני סוף הדרך, הלכתי לישון במחשבות וראש טרוד, מה עושים ?

יום ה' – השכמה כרגיל, הלילה כבר טוב יותר, שינה רצופה יותר בודק דופק בבוקר, עדיין גבוה מהרגיל, שוב פגישה עם החברה של אתמול, הבוקר היתה קבוצה של יותר מעשרה רצים ענת ממליצה לי לרוץ איתה והוסיפה שאני ניגרר, כמובן שאני שומע ליצר הרע ויוצא עם הקבוצה לריצה של 10 מייל על מסלול התחרות קצב טוב, אני מרגיש חזק, בסיום האימון השעון מראה 71 דקות, עושים גמישות, הרבה דיבורים אני לא כל כך משתתף בשיחות, לא כי לא היה לי מה לומר אלה בגלל אנגלית לקויה, כולם מתפזרים ניפגשים בשעה 09:00 לאימון שחיה במזח, אני ממשיך לבדי והולך מיד למזח, שוחה את החצי בהנאה, פוגש את זאנט איגרה היוצאת מהים יחד איתי פגישה לא מתוכננת, זאנט כולה נסערת, היתה בים שעתיים, יצאה לאימון שחיה של שעה הים היה גלי, המצופים היו נעלמים בין הגלים, איבדה כיוון ויצאה כעבור שעתיים מותשת.בהוראות של האירונמן נאמר וגם במזח ניכתב באותיות גדולות באדום, יש לתת כבוד לים, כאשר הכוונה שהים פתאום משתנה, זרמים חזקים וגלים מכל הכוונים. אוכל ארוחת בוקר מאוחרת, טלפונים, מה קורה עם האופניים, יחזרו אלי, מרים טלפון לחדרו של טיסינק, קבענו אני אוסף אותו עכשיו, ענת מצטרפת ומסתכלת לעברי ושואלת מה עכשיו ? אני עונה שאני עוד לא יודע בעצמי מה עכשיו.

טיסניק לוקח אותי לחנות בשם בייק וורק שתי קומות, כל קומה חצי מגרש כדורגל בקומת הקרקע מוסך לאופניים יותר משמונה מכונאים ואנשי שרות, אנו עולים למעלה אני בהלם כזה דבר עוד לא ראיתי, חנות מדהימה בגודלה, עשרות סוגי אופניים וציוד, מאורגן כמו בית מרקחת, על כל דבר מחיר, עשרות עובדים ועוד עשרות קונים ולא רק אנשי ברזל, ניגש אלינו עובד מכיר את טיסינק מהעבר, טיסינק מבקש אופני סקוט פלזמה עבורי, לאחר מדידות שלי ושל האופניים ורכיבה על טרינר ושוב כוונים ומדידות והמשך רכיבה על טרינר, וכך במשך זמן רב, האופניים מותאמות אלי, עפ"י תנוחת הרכיבה שהיא שונה לגמרי ממה שרכבתי עד עכשיו, הבנתי עד כמה לא ישבתי נכון ואיש לא מדד ובדק את תנוחת הרכיבה שלי כראוי, בשעה 16:00 לערך עומדת לפני מכונת רכיבה בשם סקוט פלזמה, גלגלי זיפ 808, כידון קרבון, ואירובר קומפלט עם שיפטרים, כסא פיזיק ורוכב חסר סבלנות המחכה כבר לצאת לרכיבה, ענת מסתכלת ולא אומרת דבר כל משך הזמן, טיסינק אומר לי עכשיו אתה חייב לי, אתה רוכב איתי 40 מיל', מה שטיסינק לא ידע שאני חרמן כבר לרכוב אחרי כל כך הרבה ימים ובמיוחד על אופניים אלה, לפני יציאתנו לרכיבה, ענת מבקשת שאני יתקרב אליה, מחבקת אותי ואומרת תתחדש, יה מטורף שלי, חשבתי שאני מכירה אותך, לא שפוי שלי, העיקר שתהנה. הרכיבה היתה חזקה עבורי ולא עבורו, ישבתי עליו כל הזמן בסיום הרכיבה הספידומטר מראה 1:52.ש' .

אופניים אגרסיביים ומהירים, אך אני לא רגיל לתנוחת הרכיבה, החלטתי שאין ברירה אני חייב כל יום לרכוב מעט ולנסות לתרגל כמה שיותר את התנוחה.

שעת ערב מוקדמת אני מרגיש עייפות גדולה מכל היום וחוסר המזון, כל היום על חטיפי פוואר בר וחלבון אינו מספיק, אכלתי מגש פיצה וספגטי והלכתי לישון גמור.

יום שישי – לילה עבר טוב, ישנתי טוב, הייתי כנראה מספיק עייף ורגוע מקנית האופניים, קיבלתי את המלצתה של מלכת האירונמן הישראלית ירדן דנקנר המתגוררת בקונה לרכוב את אזור הרוחות ואת העליה של HAVI הארוכה והקשה בגלל הרוחות, החלטתי לעשות זאת בשעת הצהרים בשעה בה אני יגיע לערך בזמן התחרות, משכתי קצת מנוחה נוספת בחדר הרגשתי עייפות כנראה גם מכל הימים האחרונים, ויתרתי על אימון הריצה הקל שהיה לי, שחיתי עד מצוף ה 1000 וחזרתי איטי יותר ב 4 דקות זרמים חזרה, כאשר חזרתי למזח הבנתי מדוע אני שוחה את החלק הראשון קליל ונוח.

בשעה 12:00 אני וענת נוסעים לקטע המפורסם והבעייתי, לא לפני כמה טלפונים לחברת התעופה תמיד אותה תשובה, הבעיה מוכרת תמתין בסבלנות. מגיעים לאתר תירות כ – 30 מייל לפני נקודת הסיבוב ב HAVI , אני מתארגן ויוצא לרכיבה, כעבור 10 מייל לערך לפני הנמל פונים ימינה ומתחיל הטיפוס, ככל שעוברים המילים אני חש ברוח צידית הדוחפת את האופניים לצד, אבל לא נורא ככל שאני מתקרב לנקודת הסיבוב בנקודה הגבוהה יותר, הרוח צידית עם מכות פנים, אך בכלל לא נורא ולא מפחיד כפי שתואר, אני מביט לספידומטר וממש מרוצה וחושב שהשד אינו נורא כל כך, סיימתי את הרכיבה ב HAVI, אופנים סוף הדרך, קצת כואב הגב קצת מתנוחת הישיבה המיפסעות אך לא נורא נתרגל ונתגבר.

יום שבת – ישן טוב, התרגלתי לג'ט לק, הסתדר השעון בראש, כרגיל השכמה מוקדמת, יציאה לאימון ריצה עם ענת 10 מיל, מרגיז כל הזמן לעשות חישובים, על הקצב למיל, מתחיל קצב קל מאוד שמתגבר בהמשך, אני פוגש בריצה את מיקלי ג'ונס עם מאמנה שרוכב לצידה, אני מבקש להצטרף ממשיך עם מיקלי עד למלון שלה, ממשיך את האימון, בסיום הריצה 6 מתגברות אני מרגיש חזק ובטוח.
ענת נעלבה, עזבתי אותה לטובת אישה בורוד.


אישה מדהימה בורוד- מיקלי ג'ונס

נפגש עם טיסינק בקפה ג'ווה לוה, קבענו שחיה משותפת אחרי הקפה, הולכים יחד ומתארגנים, אני שוחה את החצי שעה שלי, טיסינק מצטרף ושוחה איתי את כל המרחק ובאותו קצב לצידי ואותן תנועות, בצהריים אימון תחושת רכיבה של שעה קל ונוח על אופני הסקוט.

בערב ניפגשים שוב בקפה גווה לוה עם הרבה טריאתלתים ובינהם גם מיקלי ג'ונס ניפנפתי לה לשלום בבישנות, קצת שיחה עם ענת שביקשה להצטלם איתה ובהמשך כבר השיחה היתגלגלה, אישה מדהימה.

השבוע ניגמר, נישאר עוד שבוע לתחרות, אני לא מתוח אין התרגשות ואני מצפה שהיא תגיע כבר, אני חייב להיות ניזון מהמתח.

התוכנית מחר ליום א' לעשות מנוחה ולצאת ליום טיול בהר געש בוולקנו.

יום א' – השכמה בשעה 04:00 ויציאה לטיול של יום בכמה אתרים כולל הוולקנו הר געש פעיל הנמצא בחלקו הדרום מזרחי של הוואי כ 100 מיל מקונה. ( רבים מהטריאתלתים התארגנו ביום חופש זה ויצאו לאותו טיול מיוחד ) בשעה 07:00 בזמן הנסיעה וקרוב להר הוולקנו, כל האוטו רעד למשך כמה שניות, לא הבנתי מה קרה לאוטו, חשבתי איזה תקלה, בהמשך התברר לנו שהיתה רעידת אדמה חזקה, בקטעים רבים בכביש היו מפולות סלעים והכביש היה חסום בחלקו, בחלק שבו רצינו לחזור אחרי הטיול לצד הצפוני הכביש היה סגור כי הגשר התמוטט, בקונה היו בתים שנסדקו ואנשים נפגעו, היה חשש שהתחרות תתבטל, חששו שיהיה צונאמי והמארגנים דיברו על כך שבמידה ובזמן השחייה בתחרות,סירות הליווי יבקשו להפסיק לשחות ויש לחזור מיד למזח.

יום המנוחה היה יותר מתיש מאימון.

יום ב' – השכמה מוקדמת כרגיל, יציאה לריצה קלה בת 30 דקות עם אולף סבטסקוס מנצח אירונמן ברזיל שנה שעברה, לא משתתף בתחרות, פצוע, בחור חביב ואוהב את ישראל שכן שלי בקונדו. אני הולך לאימון השחייה היומי, אני כבר יודע שאין סיכוי לשחות, במזח יש הרבה טריאתלתים, ניכנסים שוחים קצר ויוצאים, הים סוחף מאוד גלים נמוכים אך עצבניים, אני ניכנס לים כעבור כמה דקות יוצא, הים לא בשבילי, נישאר במזח עוד כשעה עם החברה ומסתלק לחדר.


עם אולף בדרך למזח

במשיבון של הטלפון בחדר הודעה, האופניים בטיסה מספר... אני מאושר לא חייב גלגלים לנתי, לא חייב ארגז לדני, רגע מה עושים עם שני זוגות אופניים, רגע מה עכשיו ? בינתיים אני עם הסקוט, יוצא לרכיבה של תחושה של שעה, מרגיש נהדר, קצת קשה לי עם תנוחת הרכיבה, בזמן שאני יורד מאופניים.
ניסיונות ליצור קשר עם טיסינג לא עלו באותו יום.

יום ג' – ניפגש עם החברה של נורמן במקום הרגיל שבו הם ניפגשים תמיד, אני מוזמן, מיקלי גונס נימצאת אף היא, החברה יצאו לשעה קלה, אני החלטתי חצי שעה בזכותה של מיקלי, כל הדרך שוחחנו והמשכנו תרגילים ומתיחות בדשא, (בערב בבית הקפה אני מקבל ממנה שקית ובה נעלי ריצה מסוג ריבוק תחרות מידה 42 באיזה צבע ? ורוד, האם אני ירוץ איתם ? התשובה בטוח, במיוחד לאחר שכמה ימים אחרי, האישה המופלאה הזו ניצחה ), אני הולך לאימון שחיה, ים כמו בריכה אין זכר ליום אתמול, ים שקוף דגים וצבי ים בגודל של צלחת לווין (על כך בהמשך ) אני שוחה למצוף 4 2 ק"מ, השחייה הכי טובה שלי והכי נעימה, חוזר לחדר מתארגן, מאתר את טיסינק, מתייעץ מה אני עושה עכשיו עם מה אני רוכב, צריך להרכיב את אופני המרידה ולצאת לרכיבה איתם , שוב להתרגל קצת כי כל השבוע אני רוכב על הסקוט, תשובתו קבל אחריות אתה ילד גדול, שאלה גדולה תשובה קטנה. כבר מאוחר מדי, אני חייב לצאת לרכיבה, לא יספיק להרכיב את האופניים, פדלים, אירובר משוחרר, כוונים, יצאתי עם הסקוט לרכיבה של שעה סיבובי רגלים, מרגיש יותר טוב על האופניים ויותר נוח לי לרדת מהם.

יום ד – מתעורר בבוקר לוקח אחריות על עצמי, אין יותר מפגשים חברתיים אני מתחיל להיכנס לתחרות, כרגיל ריצה אחרונה בקצב מהיר מקצב תחרות מתוכנן. 7 מייל מרגיש מצוין הדופק הסתדר כבר, מרגיש חד, אך אין מתח לתחרות, תחושת עוד תחרות רגילה בלי שום לחץ, שחיה – 20 דקות לתחושת מים, חוזר לחדר ומחליט, נישאר לעשות את התחרות עם הסקוט, לא מתאים יותר מידי שינויים ואין לי מספיק זמן לתרגל את הרכיבה והטיפול הראשוני באופניים, עשיתי מנוחה מאופניים.

יום ה'- ריצה של חצי שעה לתחושה, רכיבה של חצי שעה לתחושה, לא היה חשק לשחות, הים לא היה ידידותי במיוחד, לא הייתי צריך יותר מזה על מנת לוותר.
מתארגן עם הרישום, קבלת ציוד ושקית משתתף הראש קדימה, אבל אין מתח.

יום שישי – שלושת המקצועות 10 דקות מכל דבר עם החלפות ובדיקת הציוד ותקינותו, התארגנות בשטח ההחלפה, כיסוי האופניים בנילון, נאמר שיתכן גשם בלילה.

יום שבת – היום הגדול – אליפות העולם ב IRONMAN .

על התחרות: אירגון וסדר למופת, כמעט 2000 מתחרים נכנסים לשטח הסטרילי תוך דקות בפנים אין דחיפות ואין קיצורי דרך, מערכת הגברה ושלושה מסכי ענק מראים לצופים את מה שמתרחש במזח אזור ההזנקה למים, מוזיקה מושמעת למרחקים.

הפרו מוזנקים 15 דקות לפני הקטגוריות, שוחים מהמזח עד למצופים קו הזינוק, ממתינים כעשר דקות במים, תנועות רגלים עדינות ועבודת ידיים על מנת להישאר לצוף את הדקות האלה עד ירית הזינוק, הים רגוע ושקט, אני מסתכל ורואה את המצופים הפרוסים ואת הספינה הרחק הרחק מלפנים שאותה אני יעקוף ויתחיל לחזור מהצד השני, בלי לשים לב אני מוצא את עצמי סגור ע"י מתחרים נוספים שמחפשים מקום טוב ממנו להתחיל לשחות, אני נלחץ כי התכוונתי להיות יותר בצד בלי להיכנס לתוך מכונת הכביסה של אלפי ידיים שיעלו עלי, ירית הזינוק, מתחיל לשחות ומנסה לשחות ארוך ורגוע, לא כל כך מצליח בגלל הבלגאן הראשוני, עובר שני מצופים כתומים, אני לא מאמין לא קיבלתי מכות, לא טבעתי, הבלגאן מסביבי מצליח להסתכל לאחור אולי אני אחרון, ממש לא אני במצב טוב, ממשיך בשחייה ולא מאמין נהנה מכל רגע, ים רגוע, תחושה טובה והתקדמות טובה, אני מרגיש מהיר, מגיע לספינה פונה מסביבה על מנת לחזור, מביט בשעון אני לא מאמין 40:30 דקות וזה אחרי שהסתובבתי כבר, חשבון קצר, אני מרוצה,מרגיש בטחון ומתחיל להגביר את עבודת הידיים, מרגיש שאני שוחה מהר יותר, יוצא מהים מביט בשעון ופולט קללה שקטה, השעון מראה 1:36 מדוע יצא כך, הרי הגברתי, 15 דקות איטי יותר מהחלק הראשון, הרגשתי ששחיתי טוב ומהר ולא היה קושי בכלל, מאוחר יותר התבררה הסיבה הים היה עם זרמים הפוכים ולכן הרגשתי כל כך טוב בחלק הראשון והגברתי בחלק השני אבל רק בנדמה לי, לא נורא אני מרוצה תכננתי 1:30 בלי חליפה.

מבצע החלפה מהירה באוהל, רץ לאזור 251 –250 לקחת את האופניים, מחפש אופני מרידה ירקרקות ולא מוצא, מסתובב מסביב עצמי וצועק לשופטים היכן האופניים שלי, אוי אני ליד הסקוט השחורות, מה עושה כוחו של הרגל, רץ עם האופניים ליציאה מת מצחוק, אני שומע את ענת צועקת לי, מה אתה צוחק צא כבר, ( כל השבועיים האחרונים צוחקת עלי ואומרת לי נישאר לך עוד 222 ק"מ ואתה צוחק וצוחק )

יוצא בטיסה עם האופניים ועולה את העליה של רחוב פליני בעמידה ומתחיל לדחוף, רגע רגע אני מרגיע לא להתלהב, שמור סיבובי רגליים וחמם בשלב זה, מסיים את הקטע הפנימי של העיר שכולו עליה עם שיפוע קל באורך של 6 מיל לערך, סיבוב ויאללה מתחיל עבודה, מעלה פלטה ודוחף מסתכל בממוצע שהיה נמוך ולוקח לו זמן לעלות, התוכנית 5 וחצי שעות, התנאים טובים מזג אויר נעים עננות שמסתירה את השמש, אני לא מרוצה, מבקש שמזג האויר יהיה כפי שהתאמנתי בארץ, חם ועוד חם שהאירופיים יסבלו ויהיה להם קשה.

מסתכל קדימה כביש הדומה לכביש הערבה ארוך ארוך, עליות וירידות, רואה עשרות רוכבים לפנים מעלה קצב ושומר כל הזמן על סיבובי רגלים מתוכננים בפלטה כמה שאפשר, הספידומטר מהיר לוקח זמן רב עד שהממוצע של המהירות יעלה לרצוי, מתחיל לרדת גשם זלעפות, טיפות גדולות, הכביש רטוב לגמרי, אבל חם, הראות לא טובה בגלל הגשם, אני שכחתי מה זה גשם, לא רגיל ולא אוהב, הגשם אינו מפריע להמשיך ללחוץ, כעבור כשלושים מיל פוסק הגשם, אני מסתכל בממוצע יופי עלה כבר ל 31.5 הרגשה טובה, אני עובר רוכבים כאילו והם עומדים אני טס קדימה ומרים ממוצע, פונה לכוון הנמל ומתחיל את הטיפוס המדובר, עליה ארוכה בשיפוע של 6%, אני כבר מכיר אותה מאימון אחד, אני אוהב לטפס ומטפס מספיק מהר על מנת לשמור על ממוצע כמעט קבוע, אני מרוצה מאוד רוח פנים חלשה, קצת יותר צידית, אני מרגיש שהיא קצת משפיע, אך ממש לא נורא, מרגיש חזק, עושה את הסיבוב ב HAVI ומתחיל בדהירה את כל הירידה שטיפסתי קודם, אני יורד במהירות של 55 וגם 60 קמ"ש רוח גבית קלה וזאת של הצד נותנת מכות מפעם לפעם שמשכיבות את האופניים הצידה אך לא מורידות מהמהירות, אני באטרף, מסתכל בספידומטר הממוצע מתחיל לעלות, אני עושה חשבון מהיר וכבר רואה אך אני בקצב הזה יעשה 5 ורבע שעות, מחייך ומזמר כל הדרך לחלק התחתון, יורד עם חיוך.

מסיים את הרכיבה בירידה פונה שמאלה מהנמל וימינה על הדרך לקונה, החיוך קפא לי והשמחה נהפכה לפרצוץ מאומץ , רוח דרומית החלה, בהוואי כמו בהוואי ללא שום סימן מקדים או התחלה של רוח קלה המתגברת לאט לאט, החבורה הקדמית הרוויחה להם הרוח היתה למרחק קצר יותר, אני לוחץ ולוחץ ומנסה לשמור על הממוצע כל הזמן גבוה ולנסות לשמור על הממוצע הקיים, אך זה לא מצליח לי, הממוצע יורד מהר יותר מאשר הוא עולה, זמן מול זמן, אני מרגיש חזק, חזק ולא מרגיש עייפות, אך לא מצליח לרכוב יותר מהר, משבר קצר ראשון נוחת עלי לפתע, אני עובר עשרות ומאות רוכבים והם לא נגמרים עובר ועובר, עובר ועובר, בקצב מהיר יותר בהרבה משלהם, מה הולך כאן אני שואל את עצמי, ניזכר בבדיחה של ענת שאומרת לי כל הזמן שאני מותר על אימון שחיה ומלגלגת, יופי הנה צביקה יוצא מהמים מרים את הראש לשטח ההחלפה של האופניים ומיד מוצא אותם כבר מרחוק כי הם נשארו בודדים, אני נישבע שזה לא יקרה באירונמן הבא, עובר את המשברון הקצר באיזה ירידה מהירה.

מרחוק אני רואה את בתי האירוח של אחת מפנינות גן העדן שלפני העיר, פתאום אני מרגיש שהמהירות מתחילה לעלות שוב, הרוח השתנתה שוב והחלה מכה בגב, אני בהתלהבות לוחץ ולוחץ וכך עד שטח ההחלפה ספידומטר מראה 32 קמ"ש זמן 5:40 ש', יורד מהאופניים מנסה להתיישר ולרוץ לא מצליח, ניכנס לתא השירותים ומשתין דקות ארוכות, הצלחתי להתאפק כל הרכיבה ולא להפסיד זמן יקר, מדדה לאוהל ההחלפה, הרגלים בסדר גמור משוחררות, הגב תפוס מתנוחת הרכיבה שאני לא רגיל אליה, מחליף במהירות האפשרית ויוצא לריצה, מתחיל את הריצה גב מכופף, מנסה תוך כדי ריצה קלה לעשות סדר עם עצמי לנסות להתיישר לאט לאט, אני לא מצליח, כעבור כמה דקות אני עוצר ומנסה להתיישר על עמוד שהיה לצד הכביש, אנשים שבצד הדרך מעודדים וצועקים לי להמשיך, משבר שני אני מתבייש ומתרחק מהם בריצה קלה כולי כפוף, לא מצליח לרוץ מחשבות רעות חולפות במוחי, היצר הרע מתחיל להשתלט עלי, אני חושב על אישתי, על ילדי, על חברי, על האימונים הארוכים שעברתי, נשכבתי על הריצפה והתחלתי להגמיש את הגוף ולגלגל אותו הקהל צועק GO GO אני מתרכז בשלי, התרוממתי הרבה יותר טוב והתחלתי לרוץ, הגב לא כואב, אבל אני לא מצליח להתיישר ולרוץ את הריצה הרגילה שלי, תחנת שתייה ראשונה עוצר, שותה ושוב מנסה לישר את עצמי, בק"מ ה 6 מיל' אני חדש כאילו לא היה לי דבר, אני מסתכל בשעון שוב חישוב מרגיז של המילים ואני רואה שרצתי את המרחק ב 55 דקות למרות כל הבעיות והעיכובים שהיו לי , אני בקצב טוב, אני מרגיש מצוין ובטוח, תחושה שאני ירוץ היטב, בבדיקת קצב מפעם לפעם אני רואה שאני שומר על קצב קבוע של 4:45 – 4:40, הלחות עצומה כולי ספוג זיעה, אני חושש לאבד נוזלים ואז אני משלם על כך בקטע האחרון, בריבית דריבית, חישובים מהירים והחלטה שאני בכל תחנת שתייה יוריד קצב , יעצור לקצר ישתה וימשיך, כל תחנת שתייה נמצאת כל 1.5 בחישוב של עיבוד כמה זמן בכל תחנה יתן זמן מצטבר של פחות מזה שאני יהיה בחוסר נוזלים והקצב בעשרת האחרונים ייפול בדקות רבות ואף מסוכן, אני ממשיך לבדוק קצב ואני ברצוי ושומר על קצב קבוע בריצה, ומרגיש מצוין, אך ההמתנות בתחנת השתייה לוקחות יותר זמן, אני נאלץ, לעצור ולשתות משקה איזוטוני עד סופו ולקחת ג'ל ולהמשיך וכך אני מאבד זמן מצטבר, אני מחליט שזה עדיף וכך אני ימשיך עד סוף הריצה, בחצי הריצה אני בודק זמנים ומחשב ויודע כבר שאני נימצא בתחום ה – 11 שעות, אין התלהבות לשיא לכן אני ממשיך את הריצה באותו קצב ואותה תוכנית, 7 מיל אחרונים אני מתחיל ללחוץ, אני כבר לא מוטרד מנפילת קצב או הרגשה של עייפות אני מסיים את ה 7 מייל ב 50 בדיוק.

זמן: אחד עשרה שעות עשר דקות שתיים עשרה שניות, אני מאושר באדם הגשמתי חלום והגעתי לאליפות העולם בהוואי, לא רק הגעתי גם השתתפתי ועשיתי תוצאה מצוינת, לא עמדתי בציפיות של עצמי לרדת מעשר וחצי שעות, אך כמו שאמר לי חברי והמלווה לי באימונים אלוף העולם בשנת 2006 – 2004 נורמן סטדלר.

אין אירונמן הדומה אחד לשני ואין אף אירונמן הדומה לאירונמן הוואי, נורמן לא טעה.

קצת מסביב

אופנים וארוחות שחיתות

במשך כל הרכיבה שתיתי את שני בקבוקי האינדיורנס של פוואר בר שהכנתי ובתוך כל אחד מהם אבקת כדור מלח.

במשך הרכיבה שתיתי 8 בקבוקים שלקחתי בתחנות השתייה, עם משקה התחרות פוואר בר אינדיורנס.

בזמן הרכיבה הייתי זקוק להשתין וכמעט עצרתי כמה פעמים, אך החזקתי מעמד, כי לא רציתי להפסיד זמן.
בשני מקרים ראיתי לפני רוכבים שמרימים את עצמם מעל העוכף בזמן הרכיבה ומשתינים דרך החליפה, בפעם הראשונה כמעט ונפלתי מהאופניים מרוב צחוק, כי זה היה מצחיק, הזכיר לי פרה משתינה, הכל נישפך מפוזר, בפעם השנייה, עקפתי מהר ולא הסתכלתי כי לא היה לי זמן לצחוק.

בזמן הרכיבה השתמשתי בשישה עשר כדורי מלח מתוך עשרים שסחבתי איתי, לקחתי אותם בזוגות, שמונה פוואר ג'ל שסחבתי איתי חוסלו ועוד 6 – 5 שלקחתי בתחנות, ושלושה חטיפי פוואר בר שלקחתי בתחנות, שני חצי בננה שלקחתי גם מהתחנות, אכלתי לפי ההרגשה של צורך במתוק ולא כתחשיב קלורי, הכל קישקוש, יש צורך לאכול כל הזמן וכפי שמבוצע באימונים.

ריצה וארוחות

בזמן הריצה שתיתי החל מהמיל השישי, ביצעתי 10 עצירות מהירות יחסית, בכל תחנה שתיתי את כל כוס המשקה האיזוטוני שחולק, בשתי תחנות אחרונות ששתיתי היתה לי העדפה על קוקה קולה ששיפרה את הרגשתי מאוד.

אכלתי 10 פוואר ג'ל בכל אכילה 2 יחד, לא לפי זמן ולא לפי מרחק שוב עפ"י תחושה למתוק, בסיום התחרות כאשר הגעתי אחרי המקלחת, לעודד ולראות מסיימים הגישו לאזור המסיימים המעודדים פוואר ברים וג'לים, כמעט הקאתי.

ארגון ותנאים לטריאתלתים

מזח – אזור השחייה – היה כבר פתוח ומוכן עוד לפני שהגעתי שבועיים קודם לתחרות, רחבה ענקית ובה מעמד גדול להנחת תיקים וציוד אחר לאלה הרוצים לשחות, מעמד לאופניים מקלחות ושירותים, שני אוהלי ענק ובהם מתנדבים רבים, שתייה קרה איזוטונית בטעמים רבים במתקני שתייה ענקיים לשימוש כולם, רוכבי אופניים ורצים היו מגיעים בזמן האימון שותים, הרוכבים ממלאים את הבקבוק וממשיכים נקודת המפגש כל כולם, ספורטאים מסיימים אימון שחיה, ריצה, אופניים נישארים זמן רב במקום זה להתחכך עם כולם.

מסלול השחייה, מסומן באופן קבוע עם מצופים כתומים גדולים כל 250 מ' עד לאי שם, מהמזח בקו ישר לאורך קו החוף במרחק של כ 300 מ' עומק קבוע כמעט כ 5 – 4 מ' כאשר רואים את הקרקע, את האלמוגים, דגים, צבי ים, דולפינים קטנים ועשרות דגים שאינם מוכרים.

בזמן שמתקיים אימון כאילו נקבע מראש החל מהשעה 06:00 ועד 11:00 מסתובבים קיאקים הלוך וחזור ופוקחים עין על השוחים, הים חלק ומרשים ביותר, מגיעים כל הזמן גלים שאינם נשברים, הם לא מונעים שחיה רצופה ונוחה, מפעם לפעם הים משתגע ויש בו זרמים חזקים וגלים קטנים מכל הכיוונים, אך כמו שזה מתחיל כך זה ניגמר.

בזמן השחייה אין חשק לחזור ולסיים אפילו לי שאני לא אוהב את תחום זה, הים פשוט מושך אותך ומסמם אותך ומעולם לא נהנתי כך בשחייה.

הספורטאים במקום כשהגיעו לאימון שחיה חתיכים וחתיכות גופות חטובים חבל על הזמן, אני רואה אותם ניכנסים למים, אני ניכנס גם, כעבור כמה תנועות שחיה, אני מוצא את עצמי לבד, אני אומר לעצמי בקול רם איזה חתיכת שם משפחה יש לי FISHMAN ( איש הדג ) ואני שוחה כמו אבן עם זרועות.

כביש רכיבה

כל השבועיים לפני התחרות לכל אורכו של הכביש, ישנם שלטים המודיעים רוכבי אופניים, שוליים רחבים ובהם כתוב מסלול לרוכבי אופניים בלבד עם סימון האופניים, לנהגים כותבים בשלטים גדולים לא רק לזמן התחרות, אתה חולק את הכביש עם עוד נהגים, השוליים הם לא שלך, ברכיבה פשוט מדהים אני רוכב בכביש הדומה לכביש הערבה, יחי ההבדל הקטן, ישר כל הזמן, אתה רואה את האופק את הכביש כמו נחש ענק, ירידות ועליות בשיפועים ואורכים שונים, הכביש וסביבתו כל הזמן מדמים כאילו חום ולחות יוצאים ממנו והאופק ניראה כמטושטש, ברכיבה צפונה מצד ימין הרי לבה הכל חום ושחור ובחלקו מבריק כמו שיש, מצד שמאל מישור של לבה והים, לא הים האוקיינוס בצבע מרשים בטורקיז שלו, אני רוכב בתוך שדות לבה, במדבר לבה והכביש אינו נגמר, רוכב כמו בתוך חלום, לא ניתן להמשיך לתאר.

כביש ריצה

במשך השבועיים לפני התחרות בתוך מסלול הריצה בעיר על מרחק של כ 6 מיל' עמדת תחנת שתייה גדולה משקאות איזוטוניים בטעמים שונים וגל'ים, כל מי שרץ או רוכב במסלול זה ( כולם משתמשים במסלול זה, גם כאלה שלא שייכים לתחרות ) השתמש בתחנת השתייה שהיו בה לא פחות מעשרה מיכלים אטומים ושתייה קרה כל הזמן וטרחו למלא אותה כל הזמן ביום ובלילה, איש לא היה גונב ולא היה לוקח לעצמו, רק משתמש בזמן האימון, פשוט לא להאמין.

הכביש מחולק עם שוליים, כלי רכב אינם רשאים להחנות על השוליים אלא ימינה מהשוליים ולשמור מקום לשוליים פנויים, בכביש זה יש כמה נקודות חוף למתרחצים ולגולשים, איש אינו מעיז להחנות בצידי הכביש.

ועוד קצת מסביב

הלחות בהוואי גבוהה ביותר, כל הזמן מזיעים, גם ועומדים סתם כך בצל, כל היום חם כמו שאני אוהב, בערב ובלילה גם חם כמו שאני אוהב עוד יותר, חובה כל הזמן לתדלק כי השתן צהוב וצריך להיזהר.

ביום ג' כמה ימים לפני האירונמן מצעד המדינות המשתתפות מאות משתתפים עם דגלים של המדינות שלהם, אנו צועדים מאזור הזינוק המזח להלי דרייב עד לאקספו מרחק של ק"מ, מוזיקה וקהל רב בצידי הכביש מריע וברמקולים מדווחים כל הזמן על המדינות המשתתפות, מרגש ושוב מרגש כאשר ז'אנט ואני מניפים את דגל ישראל ועוד


מצעד המשלחות

כמה דגלי יום העצמאות, עשרות אנשים ביקשו להצטלם איתנו כך בהתלהבות ואף שתי רשתות טלויזיה לא מקומיות צילמו אותנו ושוחחו איתי.

אקספו, הגדול ביותר שנתקלתי בתחרות בעולם, מעל 50 דוכני מכירות על שטח של כעשרה דונם, הכל קיים ויותר מזה, מחירים כמו בארץ זבת חלב ודבש, באקספו מחלקים חופשי חופשי, משקאות איזוטוניים מכל החברות וכל הסוגים, חטיפי אנרגיה ואחרים מכל החברות מחלקים חופשי, רק צריך לבחור.

חנות אופניים בשם בייק וורק עוד לא נתקלתי מעודי, לא בכמות ולא באיכות ולא בשירות ולא בחלומות הרטובים ביותר וזה לא רק בגלל אליפות העולם.

בית קפה גוו'ה לוה, מקום מפגשם של כל הטריאתלתים, כן כולם כולם, צריך לראות על מנת להבין, כולם מדברים עם כולם, כולם אפילו הטובים ביותר חברים של כולם , כאילו מכירים מזה זמן רב, קמרון בראון, מרק אלן , נטשה באדמן, פיטר ריד, ועוד רבים וטובים אחרים, אני יכול להמשיך לכתוב ולכתוב, כן כולם איתך ואתה ממש לא רוצה שיגמר היום.

עם פיטר בג'ווה לוה עם נורמן עם טיסינק האהבה הגדולה ביותר, מגיעים הספורטאים עם האופניים שלהם ומסתובבים איתם כאילו הם מסתובבים עם מישל פיפר או גוליה רוברטס כולם מדברים על האופניים על הגלגלים ועל השדרוגים כאילו שזאת אהבת חייהם, כאשר קיבלתי את הסקוט פלזמה הבנתי אותם, גם אני עשיתי כך.

שני טנדרים גדולים מסתובבים בעיר באיטיות, על הטנדרים כתוב הסעות אופניים לטיפול, טריאתלת יכול לקחת את אופניו ברכב לטיפול וחזרה בלי לדאוג ובלי לשלם, פשוט שרות משובח.
מסיבת הפסטה יומיים לפני התחרות, עצומה, נמשכה 5 שעות במסיבה הוקרן סרט על פיטר ריד ולורי באודן אישתו, על מערכת היחסים שלהם, על האימונים שלהם על החברות שלהם והסביבה ועל פרידתם סרט מרגש ומזיל דמעה על שני ענקי איש ברזל.

כמה ימים קודם למסיבה ניפגשתי עם פיטר ריד בבית הקפה גווה לוה והייתי שותף שקט לשיחות וצחוקים עם חבריו ואחרים, כאשר ראיתי את הסרט הרגשתי כאילו מדובר באיש שאני מכיר אישית.

קטע מצחיק מהמסיבה, העלו אלופי עולם מהעבר והקפיצו תמונות מתוזמנות של אירועים שהיו לכל אחד מצחיקים ביותר, אח"כ הזמינו את המשתתף הצעיר ביותר בן 23 מניו זילנד, שאלו אותו כמה זמן אתה רוצה לעשות, תשובתו בסביבות ה 15 שעות, אוקי במה אתה הכי חזק מהמקצועות, הבחור לא חשב לרגע תשובתו היתה בהחלפות, הפיל את כולם מהכסאות מצחוק.

טקס הסיום AMAZING לראות את ענקי העולם באיש הברזל על במה אחת במכה אחת, לא קורה כל יום.

לסיום אני כותב את דבריו של פעמיים אלוף העולם לנק וואן לירד:
"YOU NEED TO RESPECT THE WEATHER CONDITIONS HERE THEY ARE STORHGER THAN YOU ARE"

כוונתו היתה שאירונמן הוואי שונה מכל אירונמן אחר בעולם ולכן יש לכבד אותו בגלל תנאיו המשתנים.

ועוד טיפה

אני מביט ברשימה של ה PROFESSIONAL הטובים ביותר ועל התוצאות שלהם פשוט מדהים איך ניתן לעשות זמנים כאלה, יש איזה ניצוץ של גאווה בזמני הריצה שלי בתחרות ועוד יאללה ,למה לא התחלתי לרכוב כמה שנים לפני.
כך מתוך הרשימה אני שולף כמה שמות גדולים בלי לפגוע בכבודם העצום:

ספנסר סמיט – פרש בסיום הרכיבה.
רינרד טיסניק, לחץ חזק באופניים אחרי 15 מיל פרש אחרי שהשתין גופרית איבד נוזלים.
סטפן ליבטרו, פרש לקראת סיום הרכיבה.
פרנצ'ויס שבוד רץ קרוב לזמן שלי
קאן גלא רץ קרוב לזמן שלי.
ג'נסן קים רץ קרוב לזמן שלי.
ויקטור זימיטסב רץ פחות טוב ממני.
נטשה באדמן רצה קרוב לזמן שלי.
ועוד רבים אחרים...

וקצת אחרת

החיים בהוואי זורמים לאט לאט, הכל רגוע, הכל שלו, כאילו בסרט איטי, במהירות של 12 שעות לאחור.

אי אפשר שלא להזכיר את ארוחת הגורמה שהכינה אישה נפלאה ואשת ברזל ירדן דנקנר המתגוררת בקונה ואת כריכי הסלומון.

האם אני אחזור שוב לאליפות העולם בהוואי?

כן אני לא רוצה שהחלום יסתיים, אני רוצה שהחלום ימשיך לעולם, אני רואה את עצמי רשום כבר לאירונמן דרום אפריקה ורוצה כבר לעשות את הסלוט.

כתבתי את המאמר כולו מרוגש כולי, כותב מסתכל על התמונות על מסך המחשב, יכולתי ויכולתי לכתוב ולא להפסיק לכתוב, יש כל כך הרבה מה לספר עוד ועוד....

צביקה







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=471