איש ברזל – צבי פישמן/ איש ברזל לנזרוטה
תאריך: רביעי, יוני 13 @ 14:43:28 IDT
נושא: טריאתלונים


13.6.07
מאת צביקה פישמן

מזה שלוש שנים שאני רוצה לעשות את "איש ברזל לנזרוטה", אבל כל פעם נכנסת תחרות איש ברזל אחר. מהחינוך שקיבלתי ההישגיות היא החשובה ביותר ולכן תחרות זו זזה הצידה לטובת תחרות שניתן לקבוע בה זמן טוב יותר ולנצח.

בשנה שעברה, 2006, הייתי רשום ללנזרוטה, הוזמנתי ע"י מטה האירגון. בפגישותיי הרבות עם אנשי ברזל מהעולם, כולם הצביעו על כך שלנזרוטה קשה ביותר ואינו מתאים לשנה בה אני מתכונן לאליפות העולם בהוואי, ויתרתי על תחרות זו.

באיש ברזל בהוואי ירדן דנקנר, אשת ברזל משובחת, נתנה לי צמיד כמו הצהוב של ארמסטרונג ובו הכיתוב "אירונמן לנזרוטה". ענדתי את הצמיד. ירדן הוסיפה" "אירונמן מטורף, חבל ללכת. ז'אנט איגרה הפסיקה אותו באמצע הרכיבה".

בזמן ההכנות בהוואי אני ניפגש עם איש מבוגר כסוף שיער העונה לשם מיסטר קנט. מתברר שאותו איש הוא מנהל התחרות ומיסדה, עזב לפני שנים את ביתו ועבר לגור באי המטריף לנזרוטה והקים את התחרות. באותה שיחה כבר ידעתי שאני מתחרה שם, הוזמנתי כחברו של מיסטר קנט.

האי לנזרוטה מוכר לרבים כהוואי הקטנה, הר געש מהמם ביופיו עם חופיים מדהימים. במזרח האי הים שקט ורגוע כמו באילת, במערב האי הים גלי וסוער כל רוב ימות השנה. מזג האוויר מעולה, בהרים קר גם ביום, לובשים שרוולים בזמן הטיפוס.

האי מוכר לספורטאים רבים המגיעים אליו לאימונים במשך כל השנה. העיירה פורטו לה כרמן מלאה בתי מלון המארחים ספורטאים רבים ולא רק בתקופת האירונמן. לאחר התחרות חרשתי את האי ברכב, בכל כביש ובכל דרך נראים רוכבי אופניים עם אירובר ובלי אירובר, בודדים ובקבוצות, בכל שעות היום, קנאה לעיניים.
בעיירה שציינתי את שמה, נראים עשרות רצים המתאמנים יחדיו וגם בודדים. יש קטע לאורך הטיילת של 12 ק"מ לכוון אחד המסומן להנאתם של המשתמשים.

באי, בחלקו הצפון מערבי, ישנה עיירה פשוטה לא לנופש. מעבר לעיירה זו, הנקראת לה סנטה, ישנו מועדון בשם קלאב לה סנטה, למועדון זה מגיעים במהלך השנה ספורטאים ברמת הגבוהות ביותר וגם אחרים המתאמנים כמונו.
לדוגמא: בעלה של נטשה באדמן מאמן קבוצה גדולה ברמות שונות. הקבוצה מגיעה פעמיים בשנה עם צוות מאמנים למחנה אימונים בין ארבעה לשישה שבועות ומתאמנים בתנאים הטובים ביותר הקיימים.

במועדון לה סנטה יש מלון ענק ובו מרכזי קניות מכל הסוגים, כמה סוגי בריכות, חדרי טיפולים וכל מה שנידרש ממועדון לספורטאים, מפרץ בים לאימוני שחיה המסומן במצופים, מסלול ריצה כדוגמת האצטדיון בהדר יוסף על כל מתקניו, מסלול ריצה לריצות כביש ושטח המסומן כל 500 מ'. מסלול השטח מגוון עם קטע ארוך מישורי ואחרי לקטע הררי. מסלול רכיבת האופניים פשוט מדהימים- רוצה מישור עם רוח ובלי רוח בכביש המעגלי בצמוד לים, רוצה הררי...? קבל כמה שאתה רוצה ואיזה שיפוע שאתה רוצה, כבישים נקיים מלכלוך. פשוט תרכוב ותסבול.

בתשעה ימים שאני באי לא ראיתי רכב המפריע לרוכב או לרץ, לא נישמע צפצוף של רכב- פשוט לא להאמין וכל זה בלי שבכביש יש שוליים. הרוכבים רוכבים כאשר הם מפריעים לתנועה מחוסר ברירה, אך הנהגים מבינים והם חולקים את הכביש עם הרוכבים.


מצעד המשלחות המשתתפות. דגל ישראל מונף בכבוד

קצת מסביב לתחרות

מרבית המתחרים מתגוררים במלונות בפורטו לה כרמן שבה מתחילה ומסתיימת התחרות. קבלת שקית המשתתף היא בקלאב לה סנטה, הנמצאת במרחק 45 דקות נסיעה. מסיבת הפסטה מתקיימת בקלאב שהוא גם נותן את החסות לתחרות. מצעד המדינות המשתתפות נערך בקלאב. הדבר מצריך כל הזמן נסיעה שהיא טירטור לא קטן בימים לפני התחרות, מסיבת הסיום נערכת במונמנטו שהוא נמצא בלב האי.

ערב הפסטה מרשים באיכותו וברמותו ויש אפשרות להשתמש במתקני הקלאב כל אותו יום. ערב מסיבת הסיום מרשים ביופיו אך אינו ברמה האירופית המוכרת, רמת הארגון די בינונית ואינה ברמה שהספקתי להכיר.


זה מה שרואים בזמן הרכיבה


זה מה שרואים בזמן הריצה

מסלול התחרות

שחיה

הים פשוט מטריף! בחלקו זה של האי, הים דומה לזה של אילת אבל להיכן שאתה מביט אתה רואה אוקיינוס, אין סוף, מים בצבע טורקיז בכל ימי שהותי במקום. רק ביום התחרות הים היה גלי במקצת בגלל רוח מזרחית שאינה קיימת כמעט במקום זה, אך הים לא שינה מזמני המתחרים.

חוף ים שממנו יוצאים לשחייה מהמם ביופיו. נימתח חבל עם מצופים המעוגנים קבוע לאורך של 750 מ' עם בויות קבועות ועפ"י בסיס סימון זה ממשיכים בסימון מסלול התחרות לשחות לאורך המצופים- חוויה בלתי רגילה, די מזכיר את הוואי. הקרקע מיד עמוקה בכניסה, בשחייה רואים את הקרקע לכל אורך הדרך. שני סיבובים ודגים רבים מסוגים שונים שוחים בתחתית הים, מי האוקיינוס צלולים מאוד.


היציאה מהמים

מסלול רכיבת אופניים

רכבתי בהרבה מקומות בעולם, אך דבר כזה לא ראיתי בשום מקום. לרכוב בחלק גדול מהרכיבה בהרי געש, מימין ומשמאל גושי לבה שחורים ואפורים. בתוך התחרות מצאתי את עצמי רוכב לבד, אין איש שנראה מלפנים או מאחור, אני שומע את השקט שמסביב ואת תנועת הדיווש שלי ומעיכת הצמיגים באספלט,אני שומע את הלימות הלב שלי בעליות הקשות, אני אוהב לרכוב, אני מוכן לרכוב כל היום רק והיה אפשרי הדבר. בזמן הרכיבה בחלקה האחרון פלטתי קללה של עייפות הרגלים, ראבק מה קורה, תן רגע מנוחה.

התאמנתי רבות בעליות, טיפסתי את העליה של קציר ושל מי עמי מספר פעמים, טיפסתי את העליות של בית אורן ונשר באימון אחד 4 פעמים... הכל שטויות, עליות אלה אינן מדמות את מה שהיה בלנזרוטה.

הרכיבה לגובה מצטבר של 2500 מטר. עליות רבות שנמשכות על כל ה 180 ק"מ שאינם נגמרים. אני מטפס ומטפס ומתחיל לראות את קצה העלייה. מגיעה לקצה אך זה לא קצה, העלייה מגיעה לקצה, אך זה לא קצה, העלייה ממשיכה ימינה או שמאלה, פתאום שיפוע חד מאוד, אני מסובב חזק ומועך את הפדל בעמידה, שרירי ארבעת הראשים צועקים, אני לא מוותר ולוחץ, הנה העלייה נגמרה, פונה ימינה וחוטף מכת רוח בפנים, איזה רוח מקפיאה, במיוחד אחרי שאני מזיע מהמאמץ ומכך שאין רוח כי היא חסומה מצידי ההר. כמו שיש עליות מטורפות יש גם ירידות מטורפות, אני יורד עם ברקסים, לא מסוגל לחשוב על נפילה במהירות עצומה, במיוחד אחרי שלוש פגישות עם הקרקע בשנתיים האחרונות.

בסיום התחרות כאבים בכפות הידיים וכאבים עזים מעל מפרק כף היד וזה מאחיזת הכידון בעליות בזמן הדחיפה במיוחד בזמן הדיווש בעליה.

בשיחתי עם מתחרים אחרי התחרות, מתברר שרבים מהם באים במיוחד להתחרות מספר פעמים בלנזרוטה בגלל אופיו של המסלול. מי אמר שאנשי ברזל נורמלים ?

שני שלטי ענק היו בדרכים: אחד בחלקו הדרומי של האי בחלקו הראשון ובו כתוב ברוכים הבאים לגיהנום. לא חשבתי כך כאשר הגעתי לקטע של ה 90 ק"מ, מסלול הרכיבה מסומן בשלטים גדולים המסמנים כל 10 ק"מ וכמובן המד שלי שהראה 2:52 ש'. חשבתי לעצמי שהשד אינו נורא כל כך, אני בקצב משובח ומרגיש חזק, בהמשך הרכיבה באזור הוולקנו, העליות הפכו לקשות יותר והירידות למטורפות יותר, הקצב החל לרדת, ואז הופיע השלט השני ומודיע הגעת לגיהנום בקטעים אלה. רוב רובה של הרכיבה בקטע ההררי האחרון עשיתי בקסטה 24 ו 27, בערך בקטע של 140 ק"מ פלטתי קללה וביקשתי קצת מנוחה לרגלים, אך איש לא שמע את בקשתי.


שטח ההחלפה


שיטה לאחסנת כדורי פאוור בר על הרמה


לכאן טיפסנו

מסלול הריצה

ארבעה לופים מנקודת ההחלפה. 2 הק"מ הראשונים אינם קלים: שלוש עליות בתוכם ואח"כ רצים על הטיילת המשורית, מסלול משובח. לאלה שיש כח להביט רואים את המתרחצים בחוף הים, איזה הבדל, אלה שקרועים ואלה שמסתלבטים. יצאתי לאחר החלפה מהיר, מרגיש מצוין, רגלים קלילות, אין שאריות לעייפות של האופניים, מתברר לי שמצבי במיקום אינו מעודד כלל, רוכבים בקבוצת הגיל שלי מקדימים אותי בהפרש ניכר.

היו לי שתי אפשרות שאחת מהן לא באה בחשבון- לרוץ נוח ולסיים א התחרות בזמן של פחות מ 12 שעות, אבל לא לקחת פודיום, כרטיס הכניסה לאליפות העולם בהוואי.
האפשרות שלשמה אני כאן ורק עליה אני תמיד חושב היא הניצחון. עפ"י החישובים שיש ברשותי אני חייב לרוץ קצת פחות משלוש וחצי שעות על מנת לעלות על הפודיום.

בלופ הראשון אני בקצב של פחות מ- 25 דקות. כל הלופים הם בקצת יותר מ 5.5 ק"מ, האחרון הוא הקצר שנכנסים איתו למשפך. בלופ השני אני שומר קצב זהה לראשון, מרגיש כאילו רק יצאתי לריצת מרתון. בלופ השלישי נפילה קטנה לא משמעותית. בלופ הרביעי אני מרגיש טוב אך הקצב יורד משמעותית. בחצי המרחק השעון מראה 1:38 ש'- קצב מצוין למרחק. מכאן הנפילה ממשיכה ואין בכוחי לעשות דבר. מנסה להגביר אך ללא הצלחה, מסיים את הריצה כאילו בוצע אימון אחד.
אין עייפות, אין כאבי שרירים, עוד אימון אחד חזק.
עוד תחרות איש ברזל הסתיימה לה והראש בעננים. השעון עצר 11:58:30 ש'.

בלילה כאשר הגיע אחרון המסיימים והשמים הוארו באורות הזיקוקין, אמרתי לאישתי: "וואלה בשנה הבאה אני חוזר לכאן, איזה מסלול אדיר, איזה עוצמה. זה אינו איש ברזל רגיל. על תחרות מסוג זה השם האמיתי הוא איש ברזל.


ממהר בריצה

קצת בסיום התחרות

* בשקית הפיניש מקבלים שובר ובו הזמנים של המדידות כמו בקופה רושמת.
* 73 מתחרים נזקקו לטיפול רפואי בסיום התחרות.
* אוהל ענק ובו אוכל מכל טוב מוגש ללא הפסק עד חצות.
* ניתן להוציא את האופניים בלי סרט היד.
* כמעט ואין חלוקת פוואר בארים, פוואר ג'לים ודברי מזון בזמן הרכיבה והריצה. מומלץ להתארגן לבד.
* אנשים מדהימים, מקום מדהים.
* דגל מדינת ישראל ממשיך להיות מונף גם באיים הקנריים.
* מספיק לכתוב, צריך להתאמן. אירונמן גרמניה ממתין לי אבל את זכות הכתיבה על גרמניה אני משאיר לבועז ריבק.
* מצעד המדינות המשתתפות בקלאב לה סנטה, דגל ישראל מונף אל על.
* קצת תמונות לריגושים.


מצעד התשושים והמתפרקים


מצעד האינפוזיות

תודות ענקיות

1. ליובל בראון מסקוני שהלביש אותי ונותן לי חסות מלאה בציוד.
2. לאורי סלע מעולם המים- איש נפלא שהחליט לעשות לעצמו חיים קשים ולנסות ללמד אותי לשחות ושבעזרתו כבר הצלחתי לרדת מ- 80 דקות.
3. לרוזן את מינץ עם אופני הסקלטורה שטסו וטיפסו והשלימו רכיבה משובחת.


לאחר הסיום

מנוחת לוחם


כתבות נוספות מאת צביקה פישמן

סיפורו המלא של איש הברזל- צביקה פישמן
אנשי הברזל הגדולים של כל הזמנים







כתבה זו מגיעה מאתר... איילות - אתר ספורט ישראלי לריצה, טריאתלון, אתלטיקה ותוכניות אימונים
http://www.ayalot.com

הכתובת לכתבה / מאמר היא:
http://www.ayalot.com/modules.php?name=News&file;=article&sid;=502