אני פה בגלל יוסי אבני (1953-1999)

החיים הם ארוכים, כמו מרתון- או אולטרה, לא 10 קילומטרים. ארוכים, מתישים, עם המון סיפוק, ולא רוצים שייגמרו. לא ממש רוצים לחצות את קו הסיום. לרובנו חשובה הדרך, הניצחונות וההישגים הקטנים שמשיגים אותם בעמל רב, עם הרבה זיעה והרבה חטיפי בריאות, אפילו יותר מהתוצאה הסופית.

14.4.13

מאת: שוש בלייכמן

החיים הם ארוכים, כמו מרתון- או אולטרה, לא 10 קילומטרים. ארוכים, מתישים, עם המון סיפוק, ולא רוצים שייגמרו. לא ממש רוצים לחצות את קו הסיום. לרובנו חשובה הדרך, הניצחונות וההישגים הקטנים שמשיגים אותם בעמל רב, עם הרבה זיעה והרבה חטיפי בריאות, אפילו יותר מהתוצאה הסופית.

ליוסי אבני, המרוץ נגמר מהר מדי, אחרי 10 ק"מ, קצרים מדי.

יוסי נולד ב- 9.4.1953 בפתח תקווה להורים יוצאי הונגריה, אלכסנדר ומרים שטיינר, למד בתיכון ישורון והתגייס לצה"ל ב- 1971. את שירותו הצבאי החל בחיל אוויר, עבר קורס קצינים והמשיך לשרות קבע.

יוסי כיהן כיו"ר "איילות" שנים רבות, ותקופה קצרה גם כיו"ר איגוד הטריאתלון. באחת הריצות פגש תת אלוף מחייל מודיעין שהעביר אותו ליחידת שלו, כקצין ספורט, קרוב לבית. שם הוא שירת עד כשנפצע קשה בתאונת דרכים ב- 17.5.1998.

הפצעים הגופניים נתרפאו איך שהוא במשך הזמן, אבל הנפשיים לא.

כשהבין שלא יוכל לרוץ יותר, הלך לכיוון הבסיס שלו, שליד פסי הרכבת. נהג הרכבת, שהגיע מחיפה, לא הספיק לבלום בזמן. התאריך היה 8.11.1999.

יוסי השאיר אחריו את אחיו יוני, אשתו עליזה, שני בנים, אביב ואופיר ואת כל משפחת "איילות" יתומים.

אני מאמינה שבכל שנה כשמתקיים מרוץ הרצליה, יוסי משקיף עלינו מגבוה ומחייך.

יהיה זכרו ברוך!

שוש בלייכמן

איילות

2 Responses to אני פה בגלל יוסי אבני (1953-1999)

  1. מאת שלמה עובדיה:

    אני פה בגלל שוש - המאמנת/חונכת הראשונה שלי באיילות.. בשנת 2000

    • מאת ראול בלייכמן:

      ואו שלמה, אני לא שוכחת חברים.אני מקווה שעוד נרוץ הרבה ביחד!!! אפילו שעכשיו אתה רץ הרבה יותר מהר ממני!!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>