סקירת מרתון סנט פטרסבורג

20.7.2012

מאת אלכס ליברמן

חבריי המתאמנים למרתוני הסתיו, דעו לכם שבזמן כתיבת שורות אלה אני כבר אחרי ומבצע רק סדרה של ריצות שחרור. אך ליבי איתכם קל לי לדמיין איך בדיוק עכשיו בזמן שהטמפרטורה בחוץ עוברת בהרבה את נקודת ההתכה של הגוף האנושי, אתם יוצאים לאיכויות וארוכות.

כפי שאמרתי אני כבר אחרי, אך הספקתי לתפוס חלק מהימים הקשים עוד לפני שירדתי לטייפר, בהצלחה לכם!

טקס ראש השנה לרצים בארץ מתקיים ללא ספק בטבריה, השנה הוא נפל על ה- 10.1. מיד עם סיום הריצה שם החלה בתוך תוכי המחשבה על המרתון הבא כיוון שלגבי תל אביב יש לי הרבה משקעים שליליים עוד משנות השמונים, האפשרות הזאת כלל לא עלתה על הפרק. החלטתי לנסות לרוץ את המרתון של סנט פטרסבורג "לילות לבנים".

את האימונים המכוונים התחלתי ב- 11.3 תחת שרביטו של איציק לוי. המטרה הייתה לרדת את ה- 3:30 שע'. לא אכביר כן במילים ולא אפרוש את תוכנית האימונים, כל אחד בשיטת האימון שלו. אוכל רק לומר לסיכום, שבין שני המרתונים רצתי 1720 ק"מ, מתוכם 1485 ק"מ במסגרת תוכנית האימונים הייעודית. היו מתוכננים 96 אימונים מכווננים, מתוכם מסיבות שונות פספסתי 8. ביצעתי 12 ריצות מעל 25 ק"מ, 8 ריצות מעל 30 ק"מ ו- 6 ריצות מעל 35 ק"מ. אימוני עליות לא עשיתי כלל, ידעתי שהמסלול בסנט פטרבורג שטוח לחלוטין. על אף שאימוני עליות יעודיים לא עשיתי, עליות עשיתי גם עשיתי, ומספיק להגיד שרצתי במסלולים של מאיר יפרח ועמנואל עזוז בלי שהם ידעו על כך. הספקתי לרוץ תחת גשם, להתמודד עם רוח ולתפוס את החמסינים הראשונים של הקיץ.

היו ריצות טובות-כיפיות, היו ריצות שבהחלט אפשר לקרוא להם "ניצחון הרוח על השכל הישר".

כשניסיתי לראשונה להירשם למרתון, באתר ההרשמה אי אפשר היה לבחור ישראל. לאחר שעמדתי בקשר עם המארגנים האפשרות הזאת נוספה. ביצעתי את הרישום וציפיתי שהדרישה לתשלום תגיע מיד. אך שלא כמו בארץ, התשלום מתבצע במעמד קבלת שקית המשתתף. עלות רישום מוקדם היא 25 יורו (רישום מוקדם לטבריה הוא 45 יורו).

כשהרישום היה בידי, פתחתי במצוד אחרי כרטיסי טיסה זולים. המצוד הצליח, והשלל היה טיסה עם "קונקשן" בקייב בעלות של 243 דולר. להתארח תכננתי אצל חברים.

חודש לפני קיבלתי מהמארגנים תזכורת, שעלי להביא בדיקה רפואית שתאשר את השתתפותי, הבדיקה חייבת להיות מהחודש האחרון לפני המרוץ. כיוון שלא הספקתי להירשם לבדיקה ב"מאוחדת ספורט" רמת גן, נבדקתי במכון וינגייט.

עליתי למטוס וכעבור 8 שעות נחתי במזג אוויר חורפי מבחינתנו- 18 מעלות וגשום. שתי הריצות האחרונות התבצעו שם.

יום לפני, הגעתי לאצטדיון החורפי לקבלת שקית משתתף. שקית המשתתף היא ללא ספק דלה יותר מהשקית בטבריה. נוסף למספר חזה ולשבב קיבלנו שלל חוברות פרסום וחולצת טריקו. את אישור ההשתתפות המפואר מהמרפאה בוינגייט, לא התבקשתי להציג כלל.

 


עמדות הרישום

 

המרוץ מתוכנן להיות מוזנק בשעה 9:00. בשעה 7:15 התייצבתי בכיכר הארמון אשר כלואה בין מוזאון הארמיטז' למטה הכללי ולא היה אף אחד בכיכר. רק 40 דקות מאוחר יותר התחילו להגיע אנשים ונפתחה שורת השירותים. את השירותים ניצלתי מיד, אך לא הייתי מספיק זריז וכבר הצטבר תור משתמשים. בסופו של דבר היה מספיק תאים וההמתנה הייתה סבירה.

 

התור לשירותים
התור לרישותים

קצת לפני כן, ענן שחור, כבד ועצום כיסה את השמיים המערביים. היה ברור שהגשם שנמלטתי ממנו בראש השנה לרצים יתפוס אותי כאן.

 

עננים
העננים שלא בישרו טובות…

 

כל האירוע כולו מכיל: ריצת מרתון, ריצת 10 ק"מ, תחרות גלגיליות ותחרות גלגיליות על מזחלות (SKI ROLERS).

אותנו הזניקו יחד עם רצי ה- 10 ק"מ. בזמן הזינוק התחיל טפטוף.

 


הרצים על קו הזינוק

יום לפני הריצה, ערכתי סיור ממנוע על מרבית המסלול. זה היה קל, כי כל המסלול היה מסומן בקו כחול, חשדי התעורר מכיוון שלא היו סימוני מרחקים לאורך המסלול. מה שלא ראו הרצים, זה אלפי הבלונים ששוחררו לאוויר עם הזינוק

 

מאות בלונים
לדברי עדי ראייה המחזה היה מרהיב! הטפטוף שליווה את הזינוק נהפך במהרה לגשם כבד מאמצע הקילומטר הראשון עד לסוף.

 

הקילומטר ה- 11 נצמד אלינו. עניין סימון הקילומטרים נפתר בצורה שהביאה הפתעה עבורי- לצידי הדרך נעמדו עלמות חן שלבשו אפודים עם מספרים זוהרים. לא אוכל להגיד כלום על דיוק הצבת הנערות, מכיוון ששעון ה- GARMIN שהיה נאמן ומדויק בארץ, פישל בגדול ברוסיה. ייתכן והדיוק נפגע בגלל שרצנו בסמוך לבניינים גבוהים וייתכן שהוא נפגע בגלל קווי החשמל שמשמשים את התחבורה החשמלית העירונית. (לסיכומו של דבר ה- GARMIN הכריז שהמסלול היה 44 קילומטר). כפי שהובטח, בכל קילומטר הייתה תחנת מים. המים חולקו בבקבוקים של 0.4 ליטר ומהקילומטר ה- 15 היה ניתן לשתות גם משקה איזוטוני, לקבל בננה לא מקולפת ופרוסת לחם עם מלח (מוזרים הרוסים האלה).

 

המסלול מתפרש על שתי גדות הנהר וכמעט ואין חזרה על אותן הנקודות. ב- 20 קילומטר הראשונים לא היה עידוד כלשהו ורצנו רק מול שוטרי התנועה הרבים המכוונים של המסלול והצוותים בתחנות, אפילו תנועה רבה לא הייתה. כשחצינו את הנהר בפעם השנייה, מיד הופיעו מעודדים רבים. לאחר מכן הסבירו לי החלק הראשון עובר בשכונות יוקרה, והתושבים שם לא נוהגים לצאת לרחוב, מה שביתי מכנה "צפונים".

 

סגירת הכבישים הייתה טובה, פרט לקטע בין הק"מ ה- 30 ל- 33, שם לא סגרו את כל הרחוב (נוסקי פרוספקט) אלא רק נתיב אחד בכיוון הריצה.

 

מפת המסלול
תמונה של המסלול

 

מבחינתי האישית, הגשם בקילומטרים הראשונים פגע מאוד בהמשך הריצה ולפי החלוקה הקלאסית אחרי 30 קילומטר החלו קשיים ואחרי 37 קילומטר התחלתי להיות שבר כלי.

את הריצה סיימתי על 3:33:11 שע' זמן אישי ו- 33:34:05 זמן רשמי. ברחבת הסיום, הגישו לרצים כיסאות (רעיון שבמשך שנים אני לא מצליח להחדיר למארגנים של טבריה), בקבוק של משקה איזוטוני ולחמניות עם נקניקיות. לא תאמינו אבל היו חברה' שאכלו נקניקיות!

 

קו סיום המרתון
תמונות של הסיום 

 

מקומם של הרצים המבוגרים לא נפקד גם במרוץ זה. שיא מסלול לגיל 75 עומד על 3:35 שע'. את הבחור המדהים הזה לא פגשתי, אך אחרים פגשתי גם פגשתי.

 

 

המלצות:

המרוץ מאורגן טוב, רשום בארגון ה- AIMS, נופל בתחילת הקיץ- מה שנוח לנו הרצים הישראלים. לא חושב שכדאי לקחת את המרוץ לשבירת שיא אישי וזאת עקב שינוי מזג האוויר ההפכפך בעונה זו.

העיר יפה מאוד ושווה לשלב טיול בעונה זו של השנה. "לילות לבנים" זו לא הלצה ולא לילות ללא שינה כי ככה רוצה אחד השכנים, אלא מכיוון שהשמש לא שוקעת בלילה.

 

פינת הסטטיסטיקה:

תוצאות המרוץ מפורסמות בקובץ אקסל כך שעשיתי את עבודת הסטטיסטיקה ושחררתי את יובל עופר מהמשימה.

 

 

להתראות בסדר ראש השנה לרצים החל ב- 10-01-13 שעה 9:00.

אלכס ליברמן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>