"מכת שמש"

10.8.2012

מאת שוש בלייכמן

באחד מימי חודש אוגוסט החמים, "עם טמפרטורות רגילות לעונה", יצאתי לרוץ. בשעה 7 בבוקר, כשהתחלתי, היה חם ולח. לאחר כשעתיים עם 18 ק"מ ברגליים, היה לי עוד יותר "חם ולח". האמת, אני רגילה. אני עושה את זה כל יום, אבל באותו יום פספסתי את אחת הברזיות שברחוב ולא שתיתי מספיק. התחלתי כבר לחלום, לא על כוס מים קרים כמתבקש, אלא על הברז שבשירותים של תחנת הדלק. איך אני אכנס, ואפתח ישר את הברז שבכניסה לשירותים, זה שרוחצים בו את הידיים, ואני אשתה ואשתה, ואשטוף את הפנים…

פתאום חדרה לתודעתי צפירה עיקשת של מכונית. אני תמיד מתעלמת מצפירות, בעיקר כשאני יודעת שאני בסדר, רצה על המדרכה ולא מפריעה לאף אחד. הצפירות המשיכו. הסתכלתי מסביב, וראיתי רק מכונית אחת ממול חונה, צופרת בלי סוף, ונהגת שעושה סימנים שונים ומשונים עם הידיים. הסתכלתי מסביב. אף אחד לא היה ברחוב חוץ ממני. אולי היא רוצה לתת לי כוס מים, חשבתי בתקווה. ואם היא תציע, האם אני אקח? בעצם, הייתי בטוחה שלא אקח, אז המשכתי לרוץ, אבל הצפירות גברו. אולי היא במצוקה, חשבתי, משהוא קרה לה, ואני לא רוצה דברים כאלה על מצפוני. אז עברתי את הכביש, וניגשתי למכונית. הגברת הואילה לפתוח את החלון בזהירות, שלא יברח לה הקור של המזגן ושאלה אותי באנגלית: "יו ספיק חיברו?". "איי ספיק אינגליש", עניתי לה בגאווה.

"נאו אינגלש, חיברו - ע ב ר י ת , א ת  מ ד ב ר ת?"

הסתכלתי עליה במבט ביקורתי. אולי היא קבלה מכת שמש. אנחנו בישראל, אמנם בהרצליה פיתוח, אבל עדיין בישראל, ופה כולם מדברים עברית. אבל מסתבר שלא.

הגברת פתחה עוד קצת את החלון, והושיטה לי פלאפון, מהיקרים והחדישים האלה.

"ספיק פליז", אמרה לי באנגלית.

רק שתבינו, לי אין סלולארי. אני לא מבינה כלום במכשירים האלה, אין לי מושג איך מדברים בהם, ואני גם לא אוהבת אותם. באותה מידה שהושיטה לי את הפלאפון, יכלה להושיט לי נחש, והייתי מתייחסת אליו באותה צורה. לא רוצה אותו. עשיתי "לא" עם הראש. אני לא רוצה את הסלולארי. היד שלי נוטפת זיעה, אני צמאה ומשתוקקת להגיע כבר לברז המים שבתחנת הדלק. "בבקשה, התחננה שוב, באנגלית כמובן, דברי בסלולארי".

לקחתי את הסלולארי בזהירות."הלו", אמרתי בהיסוס לחלל האוויר, לא בטוחה בכלל איך מדברים בדבר הזה. "את מדברת עברית" שואל אותי המכשיר בקול של גבר מהצד השני של הקו.

"תגידו, אמרתי לו, אתם עושים צחוק ממני? זו מצלמה נסתרת? איזה שפה אני אמורה לדבר?"

"תקשיבי, אמר לי הבחור, "אל תסגרי, דברי איתי. אני לא מדבר אנגלית. הגברת לא יודעת עברית והלכה לאיבוד, מסתובבת כבר שעה ברחובות. את יכולה להסביר לה איך להגיע לכפר שמריהו?"

כמובן שהיא צריכה להגיע לכפר שמריהו, ואת זה אני יכולה לעשות, אני יכולה להסביר לה.

החזרתי לה את הסלולארי. לא היה לי במה לנגב אותו, אז החזרתי לה אותו ככה. היא הודתה לי, והוציאה דף ועט כדי לרשום את ההסברים שלי.

"אז ככה, אמרתי לה מבלי להתבלבל, את רצה עד הרמזור השני, פונה ימינה, רצה עוד שלושה רמזורים, ושוב פונה ימינה ורצה ישר…..שימי לב, אין שילוט…"

כל הזמן שהסברתי לה, הגברת חייכה, מבסוטה, כאילו כבר הגיעה לכפר שמריהו. רשמה את הכל.

מעניין מה מצחיק אותה, חשבתי לעצמי. אמנם אני מדברת אנגלית במבטא הונגרי כבד, אבל זה לא עד כדי כך מצחיק. סיימתי את ההסבר, היא אמרה לי תודה רבה, הכל ברור עכשיו, הצלתי לה את החיים, ותעשה בדיוק כפי שאמרתי.

רק מה, היא נוסעת, היא לא רצה, אמרה לי. אז זה מה שכל כך הצחיק אותה? חה!

 

שוש בלייכמן
מדריכת ריצה וכושר
קאנטרי קלאב הרצליה
איילות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>